אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף כ. › פירוש ד

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף כ. · פירוש ד

פירוש ג

תוס׳ ד״ה אילימא למיעוטי עיקור סמנים, לפי׳ הקו׳, דעיקור סימנים הוה טרפה תימה וכו׳, והנה הלב ארי׳ ז״ל רוצה ליישב שיטת רש״י ז״ל, באמרו דגם רש״י מודה דלא מהני שחיטה בסימנים עקורים, ומכח סברא דא״א לשחטן כראוי׳ בלי פסול דרסה או שהיי׳, כדעת הרמב״ן ז״ל מובא בר״ן, והראי׳ דכן הוא, דהא בתוספתא דנשמטה הגרגרת, ואינו יודע אם קודם או לאחר שחיטה, דקתני זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה להחמיר, ע״כ לאו מטעם טרפה קאתא עלה, דהרי בספק טרפה אמרינן נשחטה הותרה, אלא ודאי מודה רש״י דלא מהני שחיטה בסימנים עקורים, וכל הסוגי׳ כאן אזלה לענין פסול שחיטה ומליקה שתהי׳ מטמא, וכן כתב המג״ש עכת״ד הלב אריה.

והנה ראייתו מן התוספתא אינה ראי׳, דאפילו לדעת הבה״ג דסימן השמוט אין שחיטה מועלת בו, קשה, למה יקרא זאת ספק בשחיטה, לפי מה שדחו האחרונים את דברי הפלתי, שכ׳ דספק נקה״וו הוה ספק בשחיטה, וכתבו הם דזה ליתא, דדוקא ספק במעשה השחיטה עצמה אבל ספק במקרה אחרת אע״פ שעל ידה השחיטה נפסלת, אין זה חמור משאר ספק. טרפות דמוקמינן אחזקת כשרות, ועיין בזה היטב במה שכתבתי בזה לעיל בסוגי׳ דחזקה, אבל נ״ל דהאי ספק אי נשמט קודם או לאחר שחיטה, אינו דומה לשאר ספק טרפה, דכאן לפנינו שני מעשים שמוטה ושחוטה, ואינו יודע איזה מעשה קודם, אי השמוטה או השחיטה, והוא כמו במחליף פרה בחמור וילדה, ואין אנו יודעים, אם המקח קודם ללידה או הלידה קודמת להחלפה, דלא שייך להעמיד על חזקה דמעיקרא, עיין לעיל בחידושי בזה, וזה ברור, ולכן אין שום ראי׳ מזה, דמפסול שחיטה מיירי, ובגוף הסברא לומר דעיקור הוא מטעם דא״א לשחוט כהוגן כשסימנים עקורים ממקום חבורן, הגם שהוא טעם נכון על ההלכה, אבל קשה לומר דמטעם זה עשאו רבנן כפסול ודאי, דאי באמת רק פסול ספק הוה, נימא בספק נשמטו קודם שחיטה, ס״ס, שמא לאחר שחיטה, ושמא נשחט כהוגן, ועוד זאת, דמתוך הסוגי׳ דהכא מוכח, דעיקור סימנים הלכתא בלא טעמא הוה, דקאמר אדרבה אי יש שחיטה לעוף מה״ת, הכי אגמרי׳ דבעוף אין עיקור, הרי דעיקור, הלכה הוה, ובלא טעם, דאל״כ אין חילוק בין עוף לבהמה, גם דוחק גדול לומר, דשמואל לענין טומאה אמר למלתי׳, ולהאי תנאי דמליקת טרפה מטהרתה מידי נבלה.

ולפע״ד יש מקום יותר מרווח ליישב דעת רש״י, בשנאמר דס״ל לשמואל אין טרפות לחצי חיות, וא״כ אם נשמטו הסימנים לאחר שבירת המפרקת ופסיקת החוט, תו לא איכפת לן עיקור סימנים מצד טרפות, אבל מ״מ פסולים למליקה, כיון דכבר נפסקו, הרי הם מובדלים מן הראש, ואע״ג דעדיין יש בהן חיות להיות נשחטים, אבל למליקה דהבדלה בעינן בעולת העוף, ולא יבדיל כתיב בחטאת העוף, אין בסימנים עקורים ניכר מעשה דהבדלה, או חיבור בחטאת, אבל למ״ד אין עיקור סמנים בעוף במליקה, אבל בשחיטה יש עיקור, ע״כ דס״ל כבה״ג, דאין טרפות כלל בעיקור סימנים, ולכן שייך הבדלה למטה מן העיקור, אבל שחיטה, הכי אגמרי׳ דאינם ראויין לשחיטה. ומה שכ׳ עוד הלב ארי׳, דלולי דברי התוס׳ אין כאן הכרע לומר דלא ס״ל לרש״י עיקור דבה״ג, די״ל דמה״ט לא מנה האי עיקור, משום דס״ל כרמי ב״י, דאין עיקור סימנים בעוף, ולא מנה אלא פסולי שחיטה השייכים בין בבהמה ובין בעוף, עיי״ש, יותר הוו״לל, דלא מנה אלא מה דהשוחט צריך לידע, והאי עיקור דבה״ג, לא איכפת לן אי לא ידע הטבח ממנו, דהרי לא חיישינן לעיקור, ולא בעי למיבדק אבתרי׳, כדפסקינן ביו״ד סי׳ כ״ד, אלא דלפי מה שכתבנו שם, גם לחלדה לא חיישינן, דמש״ה קתני שם, כיון דלא ידע שמא שהה או דרס, ולא קתני שמא החליד, כמו דקתני גבי חשו״ק שמא יחלידו, עיי״ש ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה