דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף כ. · פירוש ג
רש״י ד״ה אמר שמואל כל הכשר וכו׳, שמואל לאו בהל״ש איירי, דא״כ איכא למיפרך טובא, דאי סבר מוליך ומביא פסול והא איכא מוליך ומביא ואיכא תלוש, ואי קסבר מוליך ומביא כשר וכו׳ קשי׳ סיפא וכו׳, עכ״ל, עיין מהרש״א, שנתקשה הרבה בדברי רש״י אלו, דאיך קאמר, והא איכא תלוש, כיון דלעיל כתב, דתלוש לאו מליקה מקרי, ולא שייך בו לומר דפסול, ואי נאיד רש״י השתא מהא דכ׳ לעיל, א״כ גם אי קסבר מוליך ומביא במליקה כשר, עדיין קשה, והאיכא תלוש, עיי״ש שנדחק מאד. ולפע״ד נראה, דהא דכ׳ רש״י לעיל, דתלוש לא מקרי מליקה כלל, הוא כדי ליישב המ״ד דאתא לימעוט שן וצפורן במחובר, דלמה לא אמר להיפך וכדאית דמפרשי דלמעוטי תלוש אתא וקאי ארישא, והאי מ״ד ע״כ סובר דמוליך ומביא במליקה כשר כדאמר בגמ׳ דמה״ט לא קאמר למיעוטי מוליך ומביא, ולדידי׳ הוא דכ׳ רש״י דתלוש לא מקרי מליקה כלל, משום דמפורש בקרא דבעינן בעצמו של כהן, אבל פסול מחובר בשחיטה לא מקרי מפורש בקרא, דכמו דאמרינן במליקה אע״פ דסתמא בדריסה, מ״מ כ״ש דמוליך ומביא כשר, כן הי׳ מקום לומר בשחיטה, אע״פ דסתם ומשך בתלוש, מ״מ ה״ה במחובר או אפילו כ״ש מחובר כדי להשוותו למליקה כל מה דאפשר, אם לא מכח אסמכתא דאברהם או כמש״כ לעיל, דכל שאין סברא לומר דזה עדיף, אמרינן קרא דוקא קאמר, אבל עכ״פ לא מקרי מפורש, כדי שנאמר דאין זה שחיטה כלל, אולם לאידך מ״ד, דמוליך ומביא במליקה פסול, ע״כ דס״ל אע״ג דאיכא ק״ו דמוליך ומביא עדיף מדריסה, מ״מ פסול דכיון דהקפידה תורה על עצמו של כהן, כ״כ הקפידה על הדריסה כי היינו הך, א״כ גם זה ע״כ כמפורש בקרא יחשב, דאל״כ הוה לן למימר ק״ו דמוליך ומביא כשר, וע״כ דהאי מ״ד לית לי׳ סברת רש״י דמה שמפורש בקרא לא מקרי מליקה, ולכן שפיר כ׳ רש״י ז״ל דאי ס״ל מוליך ומביא פסול, והאיכא מוליך ומביא וגם תלוש, דלהאי מ״ד תלוש פסול מקרי, אבל שם מליקה עליה, אבל אי ס״ל מוליך ומביא כשר, לא קשי׳ לי׳ דהא איכא תלוש, דלהאי מ״ד מהדרינן לסברת רש״י, דתלוש לאו מליקה היא כלל, וכמו דדריסה לאו שחיטה מקרי, ועיין לעיל ט׳ ע״א תוס׳ ד״ה כולהו תנינהו ובמה שכתבתי שם וד״ק.