דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף כ. · פירוש ב
ע״ש גמר׳ א״ר כהנא, מצות מליקה קוצץ ויורד זו היא מצותה וכו׳, א״ל ר״י כ״ש מוליך ומביא, ופרש״י ז״ל ״דכל כמה דלא ממעט קרא בהדי׳ כדממעט צואר וסכין, כי עביד מליקה בשחיטה, (ר״ל דרך משיכה) טפי עדיף״ עכ״ל וקשי׳ לי טובא, דא״כ מנין לן דקוצץ ויורד כשר, ומכש״כ דקשה על המ״ד דקוצץ ויורד דוקא, מנ״ל, וראיתי להרשב״א שהרגיש בזה וז״ל ״קוצץ ויורד אין מוליך ומביא לא, שהתורה חלקה בין שחיטה למליקה, א״ל ר״י כ״ש דמוליך ומביא, דלא אשכחן דחלקה התורה אלא בממול עורף, אבל בהלכותיה, כל שאתה יכול לעשות מליקה כשחיטה וכו׳, וניהו דהתורה התירה אפילו בדריסה, כ״ש דאם הוליך והביא וכו׳״ עכ״ל, ועדיין לא איתפרש לן, איה התירה התורה בדריסה, ומכש״כ למ״ד קוצץ ויורד דוקא, מנ״ל דחלוק מליקה משחיטה גם לענין מוליך ומביא, זו במשיכה וזו בחניקה אבל לפע״ד ברור הוא מה שכתבנו למעלה, משנה דשוחט במגל קציר, דכל שהוא בעצמו של כהן, דהוא במחובר, דרכו בדריסה וכל שהוא במשיכה דושחט היינו ומשך, דרכו בתלוש, עיי״ש, ולכן מליקה שהוא בעצמו של כהן, כדרשינן מוהקריבו הכהן, כמו שהביא רש״י ז״ל ע״ב דכשר עכ״פ בדריסה, אלא דלחד מ״ד בדריסה דוקא, כסתמא דמחובר, ולהאי מ״ד גם בשחיטה לא בעינן קרא מיוחד דבעי תלוש, דסתם ושחט שהוא ומשך הוא בתלוש, והוא דוקא, וגם לאידך מ״ד דכ״ש מוליך ומביא, כדי שלא תחלוק מליקה משחיטה לגמרי, מ״מ בשחיטה לא נאמר, דכש״כ בחניקה כדי שלא תחלוק ממליקה, משום דהסברא נותנת דמשיכה עדיף טפי מחניקה מטעם צער בע״ח, שהחניקה מיתה קשה, והמשיכה מיתה קלה, וקרא דאברהם דשחיטה בתלוש רק אסמכתא בעלמא וכמש״כ לעיל.
ובזה מיושב היטב לשון רש״י ז״ל בד״ה אמר שמואל, שכתב, ומכש״כ קוצץ ויורד, והגיה השטמ״ק שנדפס על הדף בש״ס ווילנא ״וה״ה קוצץ ויורד״, משום דקשי׳ לי, דהא בגמ׳ קאמר להיפך, דמוליך ומביא הוה כ״ש מקוצץ ויורד, ולפי האמור אין כאן מקום להגיה, דק״ו מצינן למימר, או ממה שמפורש על דבר שאינו מפורש, ומכח הסברא, או להיפך מן מה שהסברא נותנת, על מה שיש סמך בקרא, ולכן הש״ס שפיר קאמר, מוליך ומביא ק״ו הוא, ממפורש דקוצץ ויורד ומכח הסברא דכל שדומה לשחיטה טפי עדיף, אבל רש״י נמי יפה כתב, אם שמואל סבר דמוליך ומביא כשר מכח הסברא, מכש״כ דקוצץ ויורד כשר דנלמד ממה שהקפידה תורה על המחובר שהוא מסתמא בדריסה, וזה נכון וברור ודו״ק.