אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף יח. › פירוש ה

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף יח. · פירוש ה

פירוש ד

ע״ש במשנה ריב״י אומר ע״פ רובא, רש״י ז״ל מפרש פלוגתתם. בהגרים בשליש האחרון וכלישנא קמא דר״ה לקמן, והוא מתרי טעמא חדא דסתמא דלישנא דרבנן, דאמרו ע״פ כולה משמע הכי, דגם מיעוט בתרא בהגרמה פוסל, דלמ״ד דוקא בשליש קמא פליגו, צ״ל דהאי ע״פ כולה דאמרו חכמים לאו דוקא, ולמיעוטא שליש קמא אתא, כמש״כ רש״י לקמן, שנית דהרי רש״י באמת פסק כאותו לישנא קמא דר״ה, וכרבנן טרפאי, ופוסל גם בהגרים בסוף הסימן.

אבל דע דגם להאי לישנא דפליגו בשליש בתרא, מודים חכמים דאם שחט רובא של הסימנים ופסק מלשחוט, דכשר וכסתם מתני׳ דריש השוחט, דרובא של אחד כמוהו דאל״כ ליפלגו בשחט רוב הסימנים ופסק, וממילא נדע, דמי שמצריך לעכובי כל הסימן, דפוסל במיעוט בתרא ככל פסולי שחיטה, אלא דנתקשו האחרונים במה שאמרו לקמן בגמ׳ דלר״ה דפליגו בהגרים לבסוף, הא דתנן רובא של אחד כמוהו ריב״י אמרו, הרי דלרבנן לית להו האי דינא, אולם לפע״ד על גוף הדין שהוא הללממ״ס, כדאמר רבי בפ׳ השוחט, דאתא ההלכה, על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה, לית מאן דפליג, אלא דהגמ׳ מדייק לישנא ״דכמוהו״ דקתני, דמשמע דאין חילוק בין נשחט רובא או כולא, וזה ליתא לרבנן דריב״י דלדידהו יש חילוק, דבנשחט רק רובא עדיין יוכל לפסלה ע״י איזה פיסול דרסה או הגרמה, והוא מפני שלכתחלה בעינן שחיטת כל הסימן מה״ת, וכן הוא דעת רש״י ורמב״ם, וכאשר אבאר זאת במקומו, אבל בשחט כל הסימן תו לא מצי מיפסל אם דרס או הגרים במקום אחר, אע״פ דיש טרפות לחצי חיות, ולא הוה הסימן כמנחא בדיקולא לר״י דהלכתא כוותי׳, וכאשר ביארתי זאת לקמן ל״ב, מ״מ כיון דכבר נשחט הסימן תו א״א לנחרו, כי נחירה אחר שחיטה לאו כלום הוא, ואין זה דומה לניקבה הריאה בין סימן לסימן, דזה מעשה טרפות, אבל בסימנים ליכא מעשה טרפות אלא מעשה נבלות דהיינו נחירה, ולאחר שחיטת הסימן א״א לנחרו, וזה הוא דעת הרמב״ם כאשר ביארתי זאת בכמה מקומות ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה