אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף יח. › פירוש ד

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף יח. · פירוש ד

פירוש ג

ע״ש משנה, השוחט מתוך הטבעת וכו׳ לעיל דף ט׳ ע״א ברש״י ד״ה כולהו תנינהו, כתב בפרק השוחט תנא כולהו פסולי שחיטה, ובאמת זה לאו דוקא, דהרי דין הגרמה תנא הכא בפ״ק, וכמש״כ שם רש״י ז״ל בעצמו, ולכן יש ליתן טעם, למה תנא פסול הגרמה, בפ׳ זה, ואינך פסולי שחיטה בפ׳ השוחט, ומה שנלפע״ד הוא, דתנא סדרא נקט, דבתחלה מפרש הכל שוחטין, דהיינו מי ראוי׳ להיות שוחט, ואח״כ לעולם שוחטין, דהיינו זמן השחיטה ביום ובלילה, וכן בשבת שחיטתו כשרה, ואח״כ מפרש בכל שוחטין בין בצור וכו׳, ואח״כ מפרש מקום השחיטה בסימנים, אלא דכאן לא מפרש אלא מקום השחיטה בקנה, ולקמן בגמ׳ דף מ״ג ע״א פליגו רב ושמואל בושט אי תורבץ הושט נמי ראוי׳ לשחיטה, וכתב שם רש״י ז״ל, דלרב דתורבץ הושט נמי הוה ראוי לשחיטה, לא גמירי הגרמה אלא בקנה, אלא דהתם מסיק, דלא תציתו להא דכייל יהודה אחי משמי׳ דרב, אלא אע״פ דנקובת תורבץ הושט במשהו כושט עצמו אבל לענין שחיטה, נתנו בו חכמים שיעור. וכפי הנראה גם זה מהללממ״ס, וא״כ שייך הגרמה מה״ת גם בושט, ולכן קשה למה נקט הכא דינו דוקא בקנה ולא משמיענו מקום השחיטה גם בושט.

והנה אם נאמר דפליגו רבנן וריב״י בהגרים שליש ושחט שני שלישים לכאור׳ ניחא דבושט י״ל דכ״ע מודים דפסולה השחיטה, כיון דנקיבתו של התורבץ נמי במשהו אבל למ״ד דפליגו בשחט שני שלישים והגרים שליש, ודאי קשה למה פליגו דוקא בקנה ולא בושט, והתוס׳ לקמן ד״ה דילמא ריב״י היא, כתבו כמסתפק דשמא פליגו בושט כמו בקנה, ולא ידעתי למה בושט יהי׳ רבנן מודים דלא מיפסל בשליש האחרון, אבל יהי׳ איך שיהי׳ כפי שכתבנו דעיקר כוונת התנא להשמיענו מקום השחיטה איה, איך שכח לציין בושט עד כמה הוא מקום השחיטה, והכי הוו״ל למיתני מקום השחיטה בקנה מן הטבעח הגדולה ולמטה, ובושט מן התורבץ ולמטה, ואח״כ דרך אגב פלוגתת רבנן וריב״י בדין הגרמה, ואיך הניח התנא מקום לפלוגתת רב ושמואל, אי תורבץ מקום שחיטה הוא או לא, והדבר צע״ג לפע״ד.

והנה בגוף פסול הגרמה שיהי׳ אחת מפסולי שחיטה יש לעיין, דכבר כתבנו למעלה דף ט׳ ע״א וכן לעיל בסוגי׳ דבדיקת הסכין דהלכה לממ״ס על הני הל״ש לא צריכין אלא דמקצת בפיסול נמי פוסל, וא״כ בהגרמה למ״ד דפליגו בשליש קמא דמכשיר ריב״י וכאשר איפסק נמי ההלכה דעד שלא הגרים ברובא לא מיפסל השחיטה, א״כ האי הלכתא למאי אתא, דודאי כל ששחט שלא במקום שחיטה אין זה שחיטה, אלא די״ל דשאני דרסה ועיקור דבמקום שחיטה, כל שדרס או עקר הרוב אין זה ושחט אלא ודרס ועקר, וממילא כנוחר, ולא מהני תו שחיטה במקום אחר כיון שכבר נפסלה ע״י נחירה, אבל בהגרמה דהוא למעלה ממקום שחיטה, הוו״א דגם נחירה לא הוה, דהרי גם נחירה בסימנים בעינן, ושלא במקום שחיטה רק מעשה טרפות הוה ולא נחירה, וא״כ מצי שחט במקום אחר, דהיינו למטה ונטהר מידי נבלה, לכן בעינן ההלכה דעכ״פ להיות פסול בשחיטה, גם למעלה ממקום שחיטה משוה לי׳, לנבלה דלא מהני בה שחיטה לטהר מידי נבלה, וטעמא דהא מלתא, בזה פליגו ר״י ור״ל כאשר ביארתי בפתיחה ולקמן דף ל״ב, דלדעת ר״ל כל שנפסק הסימן ואפילו רק ברובא הרי הוא כמנחא בדיקולא, וא״כ ממילא גם בנפסק למעלה ממקום שחיטה כן הוא, ותו לא מצי שחט, ולר״י דל״ל הא דר״ל, ואפילו הסימן השחוט גופא אינו כמנחא בדיקולא, ודלא כרשב״א, וכאשר ביארתי שם באר היטב, נ״ל דמ״מ לענין נחירה לא בעינן מקום שחיטה דוקא, אלא ה״ה דלמעלה ממקום שחיטה נמי נחירה מקרי, ולאחר שנחרה לא מצי שחטה.

אלא דלפ״ז לר״ל הקושי׳, דלמה לי הלכה על פסול הגרמה, חוזרת וניעורת, כי לר״ל גם בדרסה ועיקור אין כאן פסול אחר, אלא דמאחר שנפסק הסימן והוה כמנחא בדיקולא, תו לא מצי שחט, וא״כ בשאר פסולי שחיטה בעינן ההלכה רק על מקצת בפיסול, להשמיענו דמצטרף האי מקצת לשאר הסימן שנחתך בהכשר, להשלים הרוב כדי ששוב לא מהני המיעוט הבתרא להכשיר, כיון דכבר ע״י רוב הוה כמנחא בדיקולא, אבל בהגרמה, האי הלכה למאי צריך.

אבל לק״מ, דר״ל לשיטתי׳ ע״כ סובר דהגרים שליש ושחט שני שלישים פסול, דהרי בשליש אמצעי כבר הוה הקנה כמנחא בדיקולא, וכאשר אבאר לקמן, וכן שמואל בעל המימרא של החמשה הל״ש, סובר בפירוש לקמן כ׳ ע״א, דהגרים שליש ושחט שני שלישים דפסול, ולמ״ד דהגרים שליש קמא כשר, באמת כר״י ס״ל, דלאו כמנחא בדיקולא הוה, וממילא צריך הלכה גם על רובא בהגרמה, לאשמעינן, דאע״ג דלאו מקום שחיטה, אבל מקום נחירה הוה, וכל שנחרה שוב לא מצי שחטה, וכן ההלכתא, וכאשר תראה לקמן ביאור הדברים ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה