אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף יג. › פירוש ב

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף יג. · פירוש ב

פירוש א

תוס׳ ד״ה מנין למתעסק, פרש״י למתעסק בסכין להגביהו ולזרוק אותו, וקשה דבכהג״וו אפילו בחולין פסול לרבנן וכו׳, כוונתם להקשות דאם אין לנו למעט אלא בכהג״וו דזרק סכין שהא מתעסק ממש, א״כ איך פסלו רבנן מתעסק בחולין אלא ודאי דלרבנן ממעטינן אפילו אם נתכווין לחתיכת סימנים דכשר בחולין אבל בקדשים פסול, וזאת גם לר״נ כן הוא, כי לא פליגו רק בחולין אבל בקדשים מה דפסול לרבנן פסול נמי לר״נ, וכן כתב הלב ארי׳ ודלא כלח״מ ריש פ״א מהלכ׳ פסה״מ דמסתפק בזה, וכן מוכח מגמ׳ לקמן דף ל״א ע״ב דקאמר רבא בהא זכינהו ר״נ לרבנן, מי כתיב וחתכת וזבחת כתיב וכו׳ הרי דלר״נ, או דלא בעי כוונה כלל, או דבעי כוונת זביחה דוקא, ולכן בקדשים דמתעסק פסול ממילא גם כוונת חתיכת סימנים פסול עד שמתכווין לשחיטה, ולכן הקשו להם דהוו״ל לרש״י לפרש דאפילו נתכווין לחחיכת סימנים נמי פסול בקדשים ואפילו לר״נ אלא דסוף כל סוף קשה להבין מה קשי׳ להו כיון דלר״נ באמת ליכא חילוק לכן לא נחות רש״י לפרש את זאת, בפרט דלשון הגמ׳ דמושחט את בן הבקר עד שתהי׳ שחיטה לשם בן הבקר, מוכח כרש״י דאלו לתוס׳ מושחט ממועט כל שחיטה שאינה בכוונה לשחיטה ולא מבן הבקר, אלא דהתוס׳ נשמרו מזה, דלהכי כתבו דאיכא עוד מתעסק בקדשים, דהיינו בשוחט משום חולין כדאמרינן בזבחים ותרווייהו מושחט את בן הבקר נפקא עכ״ל ור״ל דבאמת כאן לא הי׳ צריך להביא רק ושחט, ולדרוש מזה דבלא כוונת שחיטה פסול, ולאפוקי אפילו כוונת חתיכת סימנים דג״כ פסול בקדשים, אבל משום דממעטינן ג״כ משום חולין, וזאת אימעט מבן הבקר, הביא כל הפסוק ודרשו כפי הצורך למעט גם משום חולין, אף דלא מיירי הכא מהאי מתעסק, וזאת כוונתם במה שכתבו, דמושחט את בן הבקר תרווייהו נפקא, אבל מאן דמפרש דתרווייהו נפקו, משום דשקולים הם והי מינייהו מפקית, משתבש דהרי מושחט א״א למעט משום חולין, ומבן הבקר א״א למעט מתכווין לחתיכח סימנים.

ומה מאד מתיישב בזה קושיא עצומה שיש להקשות דלפי מה דממעטינן גם משום חולין מקרא זה, איך קאמר לקמן ל״א ע״ב דבחולין מתעסק כשר, מדאיצטרך קרא לעכובי בקדשים, דהא שפיר איצטרך קרא לעכובי במשום חולין דפוסל, אבל במתעסק בזביחה לעולם גם בחולין פסול, אבל לפי האמור ניחא שפיר, דכמו דיש שני יתורים על שני מיני מתעסק בקרא דושחט את בן הבקר, כמו כן יש בקרא דלרצונכם תזבחוהו דאתא אלעכב ג״כ שני ייתורים ״לרצונכם״ אשר מני׳ דרשינן לדעתכם זבחו והוא קאי על עיקר הזביחה, והוי״ו של ״תזבחוהו״ מורה דבעינן לדעתכם גם לענין בן הבקר, והש״ס לא הזכיר אלא דלדעתכם זבחו, משום דהאי לדעתכם קאי על שניהם, וניהו דלקמן כ״ט ע״ב דרשינן מהאי ״תזבחוהו״ שלא יהי׳ שנים שוחטין זבח אחד, הלא יחידאי הוא, כי החכמים חולקין עליו, ועוד דהרי אמר שם ר״כ ״תזבחהו״ כתיב חסר וי״ו הראשון, וא״כ סובל האי שני דרשות, וזה אמת ונכון ולכן יפה השיגו תוס׳ על רש״י, דלדעת רש״י דאתא למעט מתעסק כמו זרק סכין, ע״כ מבן הבקר מתמעט ומתמעט גם משום חולין הכל מהאי, א״כ גם ״תזבחוהו״ ממעט שניהם, קושיתי הדרת למקומה, דילמא מתעסק בגוף השחיטה מדין שחיטה נגעה בה ולא מדין קדשים, ופוסל נמי בחולין, ולעכובי בקדשים כתיב מפני מתעסק דמשום חולין, ועיין עוד לקמן בסוגי׳ דף ל״א אריכות בענין זה ודו״ק.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה