דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף יג. · פירוש א
דף י״ג ע״א גמר׳ בעי מני׳ שמואל מר״ה, מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול, פרש״י ז״ל ״כלומר מנין למתעסק שהוא שפסול בקדשים וכו׳״ רצה לתקן בזה דקבעי על מתעסק בשחיטה מה דינו בקדשים, והיינו כמו לעיל בפלוגתא דר״נ ורבנן דזרק סכין, אבל לא תימא דמתעסק בקדשים וסבר שהוא חולין, אבל השחיטה היתה בכוונה, וזה לכאור׳ מן התימא דהרי עיקר מימרא זו נשנית בזבחים מ״ז ע״א ושם קאמר, השוחט לשם חולין כשר, משום חולין פסול, כי הא דבעי מני׳ שמואל מר״ה וכו׳ ושם פרש״י ״מנין למתעסק בקדשים שוחט קדשים בלא כוונה אלא כמתעסק בדברים אחרים״ וזאת מתפרש דהוה מתעסק בקדשים, וקסבר שהם דברים אחרים, ולא מתעסק בשחיטה, דאלו כוונתו על מתעסק בשחיטה, למה לי, דקסבר דהוא דברים אחרים, דאפילו יודע שהם קדשים אבל אין כוונתו לשחוט, אלא חותך דרך מתעסק - וצ״ל דגם לדעת רש״י מתפרש האי איבעי על שני אנפין, אלא דהתם, דהמדובר לשם חולין או משום חולין, מפרשינן האיבעי דשמואל על מתעסק בקדשים שאינו יודע שהם קדשים, וכאן דקאי על פלוגתא דר״נ ורבנן בזרק סכין, מפרשינן מתעסק בקדשים, מתעסק בשחיטה אצל קדשים, והיינו הך וכמש״כ התוס׳, ותרווייהו יליף מושחט את בן הבקר, דושחט מורה דבעינן כוונה למעשה השחיטה, ואת בן הבקר מורה, שבעינן שיתכוון לבן הבקר שהוא קדשים, ועיין בדבור הסמוך, ודו״ק.