דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר
דף ח. · פירוש ד
בא״ד משום שמנונית דאיסורא דנבלות דנבלעו בסכין עכ״ל הישועות יעקב מביא ראי׳ מדברי רש״י דנקט נבלות ולא תקרובות עכו״ם שהוא גם איסור הנאה. לדעת הפוסק לקמן בסוגי׳ דרבוצה דאע״פ שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפ״ה בשחט בהמת חבירו לע״ז לא התירה בשחיטה זו דאם כדעת המתירין מה פריך נוקמא בשחט בהמת חבירו לע״ז דליכא שום איסור לא תעכו״ם ולא נבלות אבל הסכין נאסר מצד משמשי ע״ז. ולזה כיון רש״י באמרו דעכ״פ איכא משום נבלות אפילו אם נוקמי בשחט בהמת חבירו לע״ז עכתד״ק. והנה ראי׳ להני פוסקים האוסרים ודאי ליכא דהרי הש״ס מוקי בסכין דפסק בי׳ גווזא וה״ה דהוה מצי לאוקמי בשחט בהמת חבירו. אלא דאני אומר דאפילו בבהמת חבירו דלא נאסור הבהמה משום דא״א דש״ש אבל מה שנבלע בסכין שהוא דבר מועט שלא ניתן להשבון לא שייך לומר דלא נאסר מצד שהוא של חבירו, ואם נרצה ליישב למה נקט רש״י נבלות ולא תקרובות י״ל דכל שנבלע בסכין בשעת שחיטה לא נעשה תקרובות כלל כי בע״ז לא שייך מוקצה ורק בשעת השחיטה נעשה הבהמה תקרובות לעכו״ם וא״כ מה שנבלע בשעת האי מעשה השחיטה בתוך הסכין לא נגרר אחר הבהמה להעשות עמה תקרובות וזה דבר נכון לפע״ד ועיין לקמן בסוגי׳ דטיפת חלב ק״ח ס״א כעין סברא זו.
וראיתי באחרונים שדנו בשחיטת מסוכנת מצד מצוות לאו להנות ניתנו וזה שגיאה דאפילו נחירה במסוכנת מתקן מקרי דאם לא נחרה הוה מתה מאליה ואינה ראוי׳ אלא לכלבים ועיין בפ״ת סי׳ יו״ד אות א׳.
אבל בהיפך יש לעיין למה נתיר בבהמה בריאה לשחוט בסכין של ע״א ולא נצטרך השלכת דמי שכר הסכין לים המלח ואם נאמר דבאמת צריך אז ודאי הי׳ אסור לשחוט לכתחלה כדי להשליך אח״כ דמי הנאת הסכין לים המלח וצ״ע כעת.