אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף ד: › פירוש ג

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף ד: · פירוש ג

פירוש ב

בא״ד ומה שפירש הקונטרס שמרויחין דלדידן מיהא שרי ונראה שמרויחין גם לגבי דידהו למה דס״ד השתא דהוה דאורייתא דבחליפין לא אסור אלא מדרבנן וכו׳ עכ״ל עיין בלב אריה שכתב דגם רש״י ז״ל כתב דמרויחין גם לדידהו והא דדייק לכתוב בהתירא טפי פורתא אע״ג דאיכא הרווחה רבה מדאורייתא לדרבנן דייק לכתוב כן למסקנה דמצי אתי׳ כר״ש ומ״מ איכא הרווחה פורתא גם לר״ש דלא אכל האיסור עצמו אלא חליפיו, ור״ל דהוה תרתי דרבנן, ולכאו׳ יפה כתב בכוונת התוס׳ דנראה דהוקשה להם על רש״י שכתב דאין כאן לדידהו אלא הרוחה פורתא דהשתא דקאמר דאתי׳ כר״י איכא הרוחה טובה, אלא דמה שהמליץ בעד רש״י חלישא טובא דהא השתא לר״י קיימינן אבל במחכ״ת כל מה שכתב ליתא דהא רש״י ז״ל יפה כתב דגם לר״י ליכא אלא הרוחה פורתא דניהו דחליפין אינם אסורין אלא מדרבנן אבל ההחלפה עצמה הוא איסור תורה דנהנה בהחלפה שנתעשר להשיג היתר תמורת איסור וכאשר נדבר מזה לקמן בסוגי׳ דסכין של ע״ז עיי״ש, ואם תדייק בדברי רש״י ז״ל תמצא שכן הוא, דז״ל: ואע״ג דהשתא נמי איסור הוא לגבי׳ דהא מתהני מחמץ שעעה״פ דאי לא דיהיב לי׳ לעכו״ם לא יהיב לי׳ דידי׳ וכו׳ הרי דקאי על מעשה ההחלפה עצמה דהוא איסור תורה ולכן כתב רש״י ז״ל דאין כאן אלא הרוחה פורתא מאיסור אכילה שהוא במלקות לאיסור הנאה שאין לוקין עליו לדעת הרמב״ם ואפילו לדעת התוס׳ דלוקין על הנאה מ״מ איסור אכילה הוא גנאי יותר כמש״כ התוס׳ לקמן ה׳ ע״ב ד״ה השתא.

אולם התוס׳ השיגו על רש״י ז״ל שפיר באמרם דמאחר שגזרו חז״ל לאסור החליפין למחליף שוב לא עבר אדאורייתא כלל בהחלפה עצמה דהוה כהחליף איסור הנאה באיסור הנאה והמעיין היטב בדברי התוס׳ יראה ויבין כי לכך כיוונו דז״ל: ונראה שמרויחין נמי לגבי דידהו וכו׳ דבחליפין לא אסור אלא מדרבנן כמו שפירשו בקונטרס בע״ז וכו׳ ויש לדקדק דבתיבת ״דבחליפין״ אות הב׳ יתירה והול״ל ״דחליפין״ וממילא הול״ל ״אינם אסורין״ בלשון רבים ולא ״לא אסור״ בלשון יחיד, ויותר יש לתמוה שהביא ראי׳ מרש״י בע״ז שפירש דאסורין החליפין מדרבנן הלא לא בעי ראי׳ דאסור מדרבנן אלא דלא אסור מה״ת וזה מבואר בגמ׳ עצמה שם דדרש כי חרס היא למיעוטי ערלה וכ״כ הרי דמה״ת אין תופסין דמיהן והתוס׳ לא בקשו יותר אלא להוכיח דאיכא הרוחה רבה בין החמץ לחלופיו ואם גם מדרבנן שרו החליפין אז התימא יותר גדולה על רש״י ז״ל שכתב דאין כאן אלא הרוחה פורתא דאין לומר דכוונת התוס׳ דלא נאסרו החליפין למחליף מה״ת דזה פשיטא כיון דאין תופסין את דמיהן מה לי אחר ומה לי הוא אלא ודאי כיוונו התוס׳ למה שכתבנו דאם החליפין הי׳ מותרין לגמרי למחליף אפי׳ מדרבנן לא קשה מידי על רש״י ז״ל דשפיר כתב דליכא אלא הרוחה פורתא כיון דההחלפה עצמה אית בי׳ איסור דאורייתא ולכן כתבו התוס׳ דבחליפין לא אסור אלא מדרבנן ר״ל מעשה ההחלפה נמי רק מדרבנן והטעם משום דגזרו על החליפין וממילא לא עבר בהחלפה איסור תורה והוה הרוחה גדולה ולא פורתא ולכן הביאו ראי׳ מרש״י ע״ז דהחליסין אסורין לו מדרבנן אבל רש״י ז״ל הי׳ סובר דהאי איסור שאסרו רבנן החליפין לא מבטל איסור של החלפה והוא פלוגת׳ ישנה אם ע״י רבנן נשתנה הדין תורה ויש בזה כמה דעות ואכ״מ להאריך בזה.

ובזה תבין גם מה שכתבו התוס׳ אח״כ וז״ל: ונראה שפשוט לרש״י דאסור מדרבנן ממה שכתב כאן דא״כ מצינן דמים לחמץ בפסח ואין זה דיוקא וכו׳ כיון דלכתחלה אסור למכור עכ״ל ומי לא ישתומם על לשונם שכתבו ונראה שפשוט לו לרש״י וכו׳ הלא בפירוש כתב כאן רש״י לדחות הי״א שמביא וכן הי׳ להתוס׳ לכתוב ומה שהוכיח רש״י ז״ל כאן דאסורים החליפים דאל״כ מצינן וכו׳ זה ליתא דהא עכ״פ לכתחלה איכא איסור בהחלפה וכאשר מתמיהים האחרונים ז״ל על האי דברת רש״י ז״ל שאין לו שום הבנה. עיין בראש יוסף שהביא בשם אשל אברהם פירוש דחוק, גם קשה דלפי מה שפירשנו דברי התוס׳ דרצו להוכיח דלרש״י אסורים החליפים עכ״פ מדרבנן למה הביאו ממרחק לחמם מרש״י בע״ז כיון שכתב כאן דע״כ החליפים אסורים מצינן דמים לחמץ בפסח.

אבל לפי האמור הכל ניחא דהני י״א שמביא רש״י ע״כ לא ניחא להו לומר דמשום הרוחה פורתא בין איסור אכילה לאיסור הנאה מחליפין דכיון דעוברי עבירה הן שאם לא ימצאו להחליף אוכלים גם בעין החמץ אין מסתבר לומר דמחזירין בטירחא אחר הקל הקל כיון דשניהם אסורין מה״ת וא״כ ע״כ לומר דר״ל דלמחליף עצמו שרי דהיינו דלא עשה איסור תורה בהחלפה וממילא ליכא באכילת החליפין אפילו איסור דרבנן לא, דהא בהא תלי׳ דאם מודים דבהחלפה עצמה עברו אאיסור תורה מה הועילו באמרם דשרי באכילה כיון דכבר עבר אדאורייתא בהחלפה ואין כאן רק הרוחה פורתא אלא ודאי דלהי״א גם בהחלפה לא עבר אמידי וכאשר באמת כן הוא שיטת הרמב״ן ז״ל ומקורו מירושלמי קידושין על מתני׳ דמקדש בערלה שכתב בטעמא דמכרן וקדש בדמיהן מקודשת משום דאין דמיהן והוה גזל או מתנה בידו משום דס״ל לשיטה זו דאין לאיסור הנאה בעלים כלל ומקרי אינו שלו וע״ז הקשה רש״י ז״ל א״כ מצינן דמים לחמץ בפסח, אלא דלפי האמור קושי׳ זו לא ק״מ דטעמא דשרי למכור היא משום דאין זה מכירה דלא מצי מוכר דבר שאינו שלו וא״כ ליכא דמים לחמץ בפסח אלא דרש״י ז״ל לא נחית לטעמא דהא מלתא ולכן הקשה שפיר על האי שיטה, ולכן אין כאן הוכחה דלרש״י החליפין אסורים כלל כי כאן אין כוונת רש״י אלא להוכיח דאיכא איסור תורה בהחלפה אבל מ״מ כתבו התוס׳ מאחר דרש״י ז״ל סובר בפירוש בע״ז שם דהחליפים אסורים עכ״פ מדרבנן להמחליף נראה דהוכחתו הי׳ מהא דכתב כאן לדחות הי״א על גוף ההחלפה דאסורה ה״ה דהחליפין עצמן אסורים וע״ז כתבו דזה ליתא דניהו דיש להוכיח דההחלפה אסורה אבל החליפין אפשר דמותרים, ודו״ק היטב בכל הדברים שכתבתי כי הדברים ברורים בס״ד.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה