אור ברסלב
דור רביעי על חולין דף ג: › פירוש ו

דור רביעי על חולין· רבי משה שמואל גלזנר

דף ג: · פירוש ו

פירוש ה

תוס׳ ד״ה רוב מצויין אצל שחיטה ושוחטין אף לכתחלה אבל אין לפרש דדיעבד הוא דהוה שחיטתו כשרה וכו׳ עכ״ל והנני בזה לפרש שיטת הגאונים ז״ל בהאי שמעתתא כיד ד׳ הטובה עלי.

שיטה הא׳ היא שיטת רש״י ותוס׳ דהנך אמוראי נאדו מאוקימתא דרבינא מכל וכל וסוברים דאפילו לכתחלה סומכין ארוב מצויין אצל שחיטה וא״צ למבדקי׳ כלל, וכתבו התוס׳ דאין לפרש דדוקא בדיעבד כשר בלא בדיקה ולא אוקמוה כרבינא משום דקשי להו וכולן הא גם לדידהו וכולן קשי׳ ר״ל דהי׳ מצי לאוקמי הכל שוחטין הכל מומחין אע״פ שאינם מוחזקין ושחיטתן כשרה היינו אינו מומחה ששחט וליתא קמן למבדקי׳ שחיטתו כשרה בדיעבד, ונפלאתי מאד על הב״י סי׳ א׳ דרצה להוכיח מדלא הביא הטור שיטת התוס׳ דגם הם סוברים דלכתחלה צריך לבדקו ומה שכתבו דשוחט לכתחלה היינו על סמך שיבדקנו כדעת הגאונים והוא תמוה דא״כ מה זה שכתבו ״אבל אין לפרש דדיעבד היא דהוה שחיטתו כשרה ולא מצי לאוקמי מתני׳ בהכי משום דקשי׳ להו וכולן״ והא באמת כן הוא לדעת הגאונים דדוקא בדיעבד שחיטתו כשרה ולא מצי לאוקמי מתני׳ בהכי משום דקשי׳ להו הכל דמשמע בלא תיקון ולדידהו צריך לתיקון של בדיקה וגם אין לפרש הכל מומחין שוחטין דהא באמת גם אינו מומחה מצי שחיט על סמך שיבדקנו. ומתוך חומר הנושא עלה בדעתי לפרש דברי הב״י עפ״י מה שיש להעיר בדברי התוס׳ שכתבו דהוה מצי לאוקמי מתני׳ בהכי כנ״ל דהא הש״ס מסיק דהני אמוראי פליגי אתרתי לישנא דרבינא ובשניהם לקולא ואם נפרש שלא הקילו הן במומחין והן במוחזקין רק בדיעבד דליתא קמן אבל לכתחלה צריך בירור בשניהם וכדעת הגאונים א״כ לא מצי אוקמי מתני׳ בהכי דהא הכל ע״כ לאתוי׳ אתא דבר מה ואיך נאמר הכל מומחין מוחזקין שוחטים פשיטא מאן לשחוט אי לאו מומחין ומוחזקין, וע״כ דכוונת התוס׳ לפי מה שאמרו בגמ׳ דפליגי אלישנא קמא וס״ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין אבל במוחזקין מצי סברי כרבינא דלא צריך כלל מוחזקין ואז שפיר הוה מצי לאוקמי מתני׳ הכל מומחין שוחטין אע״פ שאינם מוחזקין כרבינא ושחיטתן כשרה קאי אאינו מומחין וליתא קמן כנ״ל ולכן ע״כ צריכין לפרש דכוונת הש״ס במה שאמרו דפליגי ארבינא וסברי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין היינו אפילו לכתחלה אין צריך מומחה ולפ״ז לפי מה דמסיק דגם אאידך לישנא דרבינא פליגו וס״ל לעלופי לא חיישינן שוב לא צריכין למימר דס״ל במומחין ומוחזקין דאפילו לכתחלה לא צריך לבדקו אלא בשניהם רק בדיעבד סמכין ארוב ומ״מ לא מצי לאוקמי מתני׳ בהכי משום דל״ל לרבות בהכל דמתני׳ מידי כיון דלכתחלה צריך מומחה ומוחזק, וזה אפשר כוונת הב״י די״ל דהתוס׳ לא כתבו דבריהם אלא לפום האי צד דפליגו הני אמוראי רק אלישני קמא ורק במומחין אבל במוחזקין ס״ל כרבינא ואז ודאי צריך לומר דמומחין ומוחזקין לא צריך אפילו לכתחלה אבל לפי מה דמסיק דפליגו אתרתי לישנא לא צריכין לומר דמקילין אף כתחלה רק מכריעין לגבי תרתי לישנא דרבינא הן במומחין הן במוחזקין בדיעבד ולא לכתחלה, זה הוא מה שנלפענ״ד ליישב דברי הב״י אולם דעת כל האחרונים בשיטת התוס׳ כפשוטם דס״ל לדינא דאפילו לכתחלה לא צריך מומחין והנה הראש יוסף ז״ל כתב דלדעת התוס׳ קשה לישנא דגמ׳ דבמומחין קאמר רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ובמוחזקין קאמר לעלופי לא חיישינן דמשמע דלא חיישינן כלל אבל במומחין ליכא רק רוב, וכתב דצ״ל לדעת התוס׳ דלעלופי לא חיישינן אפילו ברגיל להתעלף כדעת הב״י אליבא דרמב״ם ואע״פ שלא התיר רק בדיעבד התוס׳ סברי דאפילו לכתחלה לא חישינן עכתד״ק עיי״ש ולפי דעתי אין הדברים מוכרחים כלל כי לישנא דש״ס מדוקדק היטב דלגבי מוחזקים אפילו ידעינן דלא שחט מעולם לא חיישינן לעילוף משום דרוב ב״א אים מתעלפים לכן קאמר לעלופי לא חיישינן ולא מצי קאמר רוב מא״ש מוחזקין אבל במומחין צריך להיות דוקא מומחה אלא דאנו אומרים דמסתמא כל העוסק במלאכת הזביחה מומחה הוה לכן קאמר דרוב מצויין אש״מ ודו״ק.

שיטה הב׳ הוא שיטת הגאונים מובא ברא״ש דלא נאדו הנך אמוראי אלא מסוף דברי רבינא ורק בליתא קמן סמכינן הרוב מצויין אצל שחיטה מומחין אבל מ״מ שרי ליתן לאינו מומחה לשחוט על סמך שיבדקנו אח״כ כיון דאי נמי מישתלי התירא קאכיל, הנה כפי הנראה מדברי הרא״ש חדשו הגאונים האי דינא דמותר ליתן על סמך שיבדקו אח״כ כדי לקיים הפירוש אשר שללו התוס׳ דהיינו דלהני אמוראי רק בליתא קמן סמכינן ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין ומ״מ לא קשה קושי׳ התוס׳ דא״כ לאוקמי הכל מומחין שוחטין ובדיעבד שחיטתן כשרה באינו מומחה וליתא קמן דבהכי א״א לאוקמי דהא גם אינו מומחה שוחט לכתחלה על סמך שיבדקנו ולכן שפיר קאמר הש״ס דנאדו מהני אוקימתא דהכל מומחין שוחטין אע״פ שאינם מוחזקין, אלא דהרא״ש ז״ל הקשה ע״ז דניהו דהאי אוקימתא דרבינא אידחי שפיר אבל עדיין יכולין לאוקמי במומחין להיפך מרבינא (ומה שכתב ברא״ש כרבינא במומחין ר״ל לאפוקי אינך דלא מוקי כלל לענין דינא דמומחין אבל לעולם כוונתו לאוקמי להיפך מרבינא כן כתב במעיו״ט שם עיי״ש) ור״ל הכל שוחטין אפילו אינם מומחין על סמך שיבדקנו ושחיטתן כשרה בדיעבד וליתא קמן ע״ז תירץ הרא״ש דלא שייך לומר הכל שוחטין במקום דצריך עוד איזה תיקון.

ואם נאמר דהגאונים רק מצד הכרע חדשו האי דינא דמותר ליתן על סמך שיבדקנו ניחא מה שהעלה הב״י בדעת בעל העיטור דלדידי׳ אין ליתן על סמך שיבדקנו משום דלשיטתו דנאדו גם מאמצע דברי רבינא דהיינו דבדיעבד אפילו איתא לפנינו אין צריך בדיקה א״א לאוקמי מתני׳ הכל מומחין שוחטין ובדיעבד שחיטתו כשרה בלי שום תיקון כמש״כ הטו״ז בסי׳ א׳ סקנ״ו דשחיטתו כשרה דמתני׳ לעולם משמע ע״י איזה תיקון עיי״ש היטב, אולם על גוף דברי הטו״ז אני דן הרבה, הנה הפמ״ג שם כתב דמדברי הרא״ש דהיינו מקושיתו על הגאונים משמע דלא כסברת הטו״ז עיי״ש וכוונתו דלפי סברת הטו״ז לא הי׳ קשה קושי׳ הרא״ש על הגאונים דלוקמי הכל שוחטין על סמך שיבדקנו ושחיטתן כשרה בלי בדיקה בליתא קמן דהא שחיטתן כשרה ע״י תיקון משמע, ותמהני על הגאון ז״ל דלפי הבנתו יותר הי׳ להקשות על הטו״ז מתוס׳ גופא שכתבו ״דאין לפרש דדיעבד הוא דשחיטתו כשרה ולא מצי לאוקמי מתני׳ בהכי משום דקשי׳ להו וכולן״ הרי דגם התוס׳ סברי דמצי לאוקמי שחיטתן כשרה בלי שום תיקון דודאי כך היא הכוונה במה שכתבו דאין לפרש דאין לומר דרצונם לפרש שחיטתן כשרה באיתא קמן וע״י בדיקה דא״כ לא הוזכר כלל במשנה דין דרוב מצויין אש״מ רק אדרבה בדיקה דוקא מכשרת השחיטה ולא סמכינן ארוב וממש כרבינא ובמה פליגו, אלא ודאי פשיטא כוונת התוס׳ דנוקי האי ושחיטתן כשרה בלא בדיקה בליתא קמן וא״כ הוה זה נגד סברת הטו״ז, אבל באמת קושיתו של הפמ״ג מעיקרא ליתא דודאי האי דליתא קמן היא התיקון אשר על ידו יצאנו מידי חיוב בדיקה דכיון דליתא קמן לא מטרפינן מה ששחט וסמכינן ארובא אבל עיקר סברת הטו״ז קאי על שיטת הבעל העיטור דסובר דאפילו איתא קמן לא צריך בדיקה ע״ז כתב דלישנא דמתני׳ קשה לפרש בכהג״וו, והן אמת כי גם בזה קשה להלום דברי הטו״ז דמה קשי׳ לי׳ אם על הדין עצמו איך לכתחלה צריך בדיקה ובדיעבד באיתא קמן לא צריך הלא זה הוא שיטת הבעל העיטור ואם הבעל העיטור סובר כן למה לא יכניס דינו במשנתנו אלא דיש לפרש כוונת הטו״ז באופן זה דלשון שחיטתן דבמשנה משמע דקאי על האי שוחט עצמו שמיירי בי׳ ברישא וכיון דמיירי ברישא משוחט מומחה איך קאמר ושחיטתן על אינו מומחה ובשלמא לרבינא דמוקי כן מתני׳ לא קשי׳ משום דכיון דמצריך בדיקה הרי נעשה מומחה ושפיר קאמר ושחיטתן של הני מומחין רק שנחזקו אח״כ שהם מומחין כשרה אבל בלא בדיקה שנשאר אינו מוחזק למומחה אין זה האי דרישא ולא שייך לשון ״ושחיטתן״ אלא דא״כ כוונת הטו״ז אז באמת קשה עליו גם מתוס׳ כנ״ל דהא התוס׳ רצו לאוקמי מתני׳ כן דהכל שוחטין מומחין ושחטתן כשרה באינו מומחין וליתא קמן ולא עוד אלא דלרבינא גופא האי וכל קאי גם אאינו מומחין ובלא בדיקה וכמו שמדייקינן מלשון ושחיטתן היינו אותן מומחין כמו כן מצינן לדייק לשון וכולן דקאי ג״כ אהני דלעיל לכן דברי הטו״ז צ״ע להבינם.

ונהדר להא דקמן דאם לא נאמר כטו״ז גם לדעת הבעל העיטור הי׳ מסתבר לומר דסובר בהא כשיטת הגאונים דמותר ליתן על סמך שיבדקנו ודלא כדעת הב״י בשיטת הבעל העיטור אלא דלפי מה שאבאר לפנינו בטעמא דשיטת בעל העיטור כנים דברי הב״י במה שהעמיס בשיטת הבעל העיטור דלא יהבינן לי׳ על סמך שיבדקנו, עיין לקמן, ולכן היותר מחוור בזה הוא כמש״כ הראש יוסף דהגאונים לאו מצד הכרע קושי׳ התוס׳ חדשו האי דינא וקושי׳ התוס׳ לא קשה להו בלא״ה דכיון דלא ניחא להו וכולן תו לא קשה מה טעמא לא אמר זה כזה עיי״ש שהוכיח כן מדברי הרשב״א וא״כ ממילא גם לשיטת הבעל העיטור מצינן למימר כן ועיין עוד מה שאכתוב לקמן בשיטת הבעל העיטור בס״ד.

אולם יש להעיר על שיטת הגאונים ז״ל דלפי שיטתם דהני אמוראים מכריעים הם דלכתחלה צריך מומחה ומוחזק ובדיעבד סמכינן ארוב למה לא אמר הש״ס להיפוך דנאדו מאוקימתות דרבינא משום דאית להו דבעינן מוחזקין ומומחין לכתחלה ומש״ה לא מצי לאוקמי כרבינא דהא הכל דמתני׳ ע״כ לרבויי אתא ומה מרבה אי הכל מומחין ומוחזקין דוקא שוחטין לכתחלה והול״ל להש״ס דפליגו ארבינא לחומרא בהני תרי לישנא וניהו דליכא נפקותא לדינא אם נאמר דפליגו אמומחין לקולא או אאינו מוחזקין לחומרא אבל הטעם דלא מוקי מתני׳ כרבינא יותר פשוט ומסתבר אי הי׳ אומר דפליגו בשניהם לחומרא דאז לא מצי לאוקמי רישא דהכל משא״כ עתה שאומר דפליגו לקולא שפיר מוקי הכל דרישא וגם שחיטתן כשרה דסיפא אם לא שנחדש הדין דמותר ליתן על סמך שיבדקנו, ומכש״כ לפי מש״כ בשם הראש יוסף דרק מצד וכולן דמתני׳ נאדו דודאי דוחק גדול הוא וצע״ג.

שיטה הג׳ הוא שיטת הבעל העיטור דהני אמוראי נאדו גם מאמצע דברי רבינא דאפילו אי איתא לפנינו א״צ לבדקו ושחיטתו כשרה בדיעבד בלא בדיקה, ועיין לעיל בד״ה ״תוס׳ ד״ה ואם שחט בודקין אותו״ שכתבתי להסביר טעמא דשיטה זו משום דאם דנין על הנשחט סמכינן ארובא דתלי׳ במעשה משא״כ אם דנין על השוחט, ולפיכך יפה כתב הב״י בשיטת הבעל העיטור דאין ליתן על סמך שיבדקנו דהרי כבר דנו על השוחט ואוקמוהו על החזקה שלא למד שוב אי אישתלי ולא בדק אסרינן גם בדיעבד את הנשחט, אלא דלפ״ז הי׳ לנו אוקימתא מרווחת ואפילו וכולן דמתני׳ אתא שפיר דהכל שוחטין מומחין דוקא שוחטין ואפילו על סמך שיבדקנו אינו רשאי ליתן ושחיטתן כשרה אם שחטו בדיעבד ולא צריך בדיקה וכולן ששחטו על סמך שיבדקנו וליתא קמן לבדקו צריך אחרים רואים אותם, ויש ליישב דלא שייך אחרים רואין במקום דנתנו לו על סמך שיבדקנו דאם יש אחרים מומחין רואין אותו למה יתנו לו על סמך שיבדקנו אם לא שהוא בדרך הזדמנות והוא דחוק בלשון ואחרים רואין אותו דהול״ל ואחרים ראו בלשון עבר, ומדאמר בלשון הווה משמע דבכוונה עומדין שם לראותו, ודו״ק.

ודע דאם נאמר דלא כב״י בדעת הבעל העיטור אלא דבליתא קמן לא צריך לאחרים רואים אותם וכשר מטעם רוב יש אתנו לפרש טעמא דבעל העיטור עוד באופן אחר, והוא עפ״י מה שכתב הרשב״א ז״ל בריש ספרו תוה״ב בטעמא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין משום דגם האינו מומחא מצי שחט שפיר ולכן מהני הרוב אפילו נגד חזקת איסור דבהמה, ולפ״ז יש חילוק אם אנו דנין על השוחט או על הנשחט, דאם אנו דנין על השוחט ליכא רק רוב פשוט לכן צריך לכתחלה לבדקו אבל אם שחט כבר ואנו דנין על הנשחט, סמכינן בלא בדיקה אפילו הוא לפנינו דהוה רובא דרובא ודו״ק היטב.

תוכן העניינים

דור רביעי על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה