על ספר התהילים · כח המילים והדיבור משנה את סדרי הטבע
הכל יש בתהלים - מא' עד ת'
בתהלים יש הכל ועבור כל איש מישראל, פרקים לא מעטים בתהלים מובאים כאשר פסוקיהם כתובים על סדר הא' ב', מא' עד ת', ויש בזה סודות רבים ונסתרים.
סדר זה של האותיות כאשר הן מסודרות בסדר אלפא ביתי נקרא: האקרוסטיכון האלפא ביתי. האקרוסטיכון יכול להתמשך לאורך כל טורי המזמור או להופיע רק בכמה טורים רצופים, החל מפתיחת המזמור.
הכל יש בתהלים - מא' עד ת', יש בתהלים הכל לכולם: עבור כל יהודי ויהודיה - מא' עת ת' (הכוונה - לכולם). למרות שהכל כתוב בצורת סודות נסתרים, לכל ישראל יש בתהלים ישועות ורפואות ומענה לכל בעיה.
מא' עד ת'
על כל דבר שמביעים או מנתחים בשלמות, אומרים בלשון השגרתית: שהדבר נעשה מא' ועד ת'. כיון שסדר האותיות מייצג רעיונות עמוקים מאוד בהלכה ובמחשבה.
חז''ל אומרים כי אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה - מא' ועד ת' (מדרש שוחר טוב, קי''ב, א'). בבואנו להלל את הקב''ה, או להבדיל לתאר אישיות או רעיון נשגב, אנו משתמשים באותיות הא' ב' כסדרן, כדי לציין את השלמות ואת התמימות ללא פגם.
על כן רואים חז''ל את אברהם אבינו כנושאו של פרק קי''ב בתהלים: "הללויה, אשרי איש" (מדרש שוחר טוב, שם). בדומה לכך, שרה אמנו היא ה"אשת חיל", האשה המושלמת המתוארת במשלי ב-22 פסוקים, אשר כל אחד מהם פותח באות מן הא' ב' לפי הסדר (משלי ל''א, י-לא). 22 פסוקים אלה מבטאים את כל מאפייניה של האשה המושלמת, אשת חיל יהודיה ההולכת בדרכי התורה.
"אֶת"
"אֶת" - מילה זו המורכבת מן האות הראשונה ומן האות האחרונה של הא' ב', מסמלת שלמות ללא רבב. בפסוק המדבֵּר על בריאת העולם נאמר: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א' ,א'). המילה "אֶת" באה לציין שהיקום נברא מושלם וללא כל פגם - מא' ועד ת' (הרב נ. שרמן במבוא).
הברכות המפורטות, המובטחות למקיימי מצוות התורה (ויקרא כ''ו, ג'-י''ג), פותחות באות א': "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" ומסיימות באות ת': "וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיּוּת". דבר זה מצביע על כך שהמצוות, כמו היקום אשר בו עלינו לקיימן, הן מושלמות (מהר''ל, נצח ישראל י''ד), וכן שהברכות אשר להן יזכו מקיימי המצוות, הן מושלמות.
כוחם של אותיות הא' ב'
שמענו סיפורים מפי גדולי ישראל, הממחישים את הרעיון שאותיות הא' ב' הן ככלים רוחניים ביד ה'. אם הן נאמרות בתפילה כנה הבוקעת ממעמקי הלב, הקדוש-ברוך-הוא מצרף את האותיות וצר מהן מילים, וכך הופכת תפילתו הכנה והפשוטה של אותו איש אשר אינו מלומד, אך ירא שמים, לתפילה בעלת כח אדיר הבוקעת את כל הרקיעים.
מסופר מעשה באר''י הקדוש זצ''ל שהרגיש פעם אחת שתפילותיו בימים הנוראים פעלו פעולה רבת רושם בעולמות העליונים. אך התגלה לו ברוח הקודש שלקדוש-ברוך-הוא ערבו יותר תפילותיו של אדם אחר. האר''י נכסף מאוד לפגוש את הצדיק הנסתר הזה וללמוד מפיו את סוד גדלותו. כאשר עלה בידו למצוא אותו, שאל אותו: האם הוא תלמיד חכם, והכפרי הפשוט ענה: לא, אינו תלמיד חכם. האר''י שאל אותו: מה עשית בימים הנוראים? והכפרי ענה: שאינו יודע אפילו את הא' ב', אלא רק עד האות י'. וכאשר ראה שכל הציבור מתפלל ביום הכיפורים בדבקות והוא לא יכול להצטרף אליהם, הוא קרא את אותיות הא' ב' שידע, וביקש שוב ושוב כל יום הכיפורים: ריבונו של עולם, קח את האותיות האלה וחבר מהן מילים ותפילות שיהיו לרצון לפניך. בשמים החשיבו את תפילתו של הכפרי יותר מאשר את תפילותיו של האר''י הקדוש (דברי שלום).
מעשה דומה סיפר גם הבעל שם טוב: במזרח אירופה חיו איכרים יהודים רבים במקומות נידחים, שלא היה בהם בית כנסת. לעיתים קרובות ובמיוחד בימים הנוראים היו נוסעים עם משפחותיהם לערים הסמוכות. והנה בערב יום כיפורים אחד, שלח אחד האיכרים אל העיר את אשתו וילדיו עם צורכי החג, והוא עצמו יצא מאוחר יותר רכוב על סוסו. אך האיכר טעה בדרכו ביער עד רדת החשכה ואז היה אנוס להישאר שם ביום הכיפורים. סידור תפילה לא היה בידו ואת התפילה לא ידע בעל פה. במר לבו פרץ בבכי והתפלל לה': ריבונו של עולם, כיצד אתפלל לפניך? לא נותר לי אלא לומר את אותיות הא' ב'. ואתה קח את האותיות וצור מהן את תפילות היום.
ולא זו בלבד שתפילתו הצנועה היתה רצויה לפני הקב''ה, אלא שתפילותיהם של תלמידי חכמים רבים התקבלו בשמים, רק בזכות אותיות הא' ב' של אותו כפרי פשוט.
(עולם האותיות, הרב יחיאל אריה מונק)
דוגמאות לפרקי תהלים המובאים בצורת אקרוסטיכון הכוללים פסוקים לפי סדר הא' ב':
פרק כ''ה
לְדָוִד, אֵלֶיךָ יְיָ נַפְשִׁי אֶשָּׂא: אֱלֹקַי, בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה, אַל יַעַלְצוּ אוֹיְבַי לִי: גַּם כָּל קֹוֶיךָ, לֹא יֵבֹשׁוּ, יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם: דְּרָכֶיךָ יְיָ הוֹדִיעֵנִי, אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי: הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי, כִּי אַתָּה אֱלֹקֵי יִשְׁעִי, אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם: זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְיָ וַחֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה: חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי, אַל תִּזְכֹּר, כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יְיָ: טוֹב וְיָשָׁר יְיָ, עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ: יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט, וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ: כָּל אָרְחוֹת יְיָ חֶסֶד וֶאֱמֶת, לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו: לְמַעַן שִׁמְךָ יְיָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי, כִּי רַב הוּא: מִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יְיָ, יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר: נַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין, וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ: סוֹד יְיָ לִירֵאָיו, וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם: עֵינַי תָּמִיד אֶל יְיָ, כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי: פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי: צָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ, מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי: רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי, וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי: רְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ, וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי: שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי, אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ: תֹּם וָיֹשֶׁר, יִצְּרוּנִי, כִּי קִוִּיתִיךָ: פְּדֵה אֱלֹקִים אֶת יִשְׂרָאֵל, מִכֹּל צָרוֹתָיו:
פרק ל''ד
לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ, וַיְגָרֲשֵׁהוּ, וַיֵּלַךְ: אֲבָרֲכָה אֶת יְיָ בְּכָל עֵת, תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי: בַּייָ תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי, יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים וְיִשְׂמָחוּ: גַּדְּלוּ לַייָ אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו: דָּרַשְׁתִּי אֶת יְיָ וְעָנָנִי, וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי: הִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ, וּפְנֵיהֶם אַל יֶחְפָּרוּ: זֶה עָנִי קָרָא, וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ: חֹנֶה מַלְאַךְ יְיָ סָבִיב לִירֵאָיו, וַיְחַלְּצֵם: טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְיָ, אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ: יְראוּ אֶת יְיָ קְדֹשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדֹרְשֵׁי יְיָ, לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב: לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי, יִרְאַת יְיָ אֲלַמֶּדְכֶם: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב: נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה: סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה טוֹב, בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ: עֵינֵי יְיָ אֶל צַדִּיקִים, וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם: פְּנֵי יְיָ בְּעֹשֵׂי רָע, לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ זִכְרָם: צָעֲקוּ, וַייָ שָׁמֵעַ, וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם: קָרוֹב יְיָ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ: רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק, וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְיָ: שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו, אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה: תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה, וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ: פּוֹדֶה יְיָ נֶפֶשׁ עֲבָדָיו, וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ:
פרק קמ''ה
תְּהִלָּה לְדָוִד, אֲרוֹמִמְךָ אֱלקַי הַמֶּלֶךְ, וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ, וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: גָּדוֹל יְיָ וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר: דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ, וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ: הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ, וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ, וּגְדוּלָּתְךָ וגדלותך אֲסַפְּרֶנָּה: זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ, וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ: חַנּוּן וְרַחוּם יְיָ, אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד: טוֹב יְיָ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו: יוֹדוּךָ יְיָ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה: כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ, וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ: לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו, וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ: מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר: סוֹמֵךְ יְיָ לְכָל הַנֹּפְלִים, וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים: עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ, וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו: קָרוֹב יְיָ לְכָל קֹרְאָיו, לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת: רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם: שׁוֹמֵר יְיָ אֶת כָּל אֹהֲבָיו, וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד: תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי, וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.
כח המילים והדיבור משנה את סדרי הטבע ופועל פעולות עצומות
כח הדיבור וכח המילים הוא עצום ביותר. ובמיוחד מילים של קודש ובמיוחד מילים אשר נכתבו ברוח הקודש על ידי דוד מלך ישראל חי וקיים - מזמורי התהלים.
ידוע השבח העצום כאשר אומרים "תהלים" לכבוד ה' יתברך. "התהלים" עושים המון נחת רוח לאבינו שבשמים, אפילו יותר מן הקורבנות, ואפילו יותר מן הקורבן המשובח ביותר: יותר משור פר מקרין מפריס, "אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹקִים בְּשִׁיר, וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה, וְתִיטַב לַייָ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס" (תהלים ס''ט, ל''א-ל''ב).
אמירת ה"תהלים" שמשבח ומהלל לה' יתברך, נחשבת כאילו הקריב קורבן בבית המקדש. כל כך חשוב להודות לה' יתברך על הכל, על החיים אשר נתן לנו, על כל נשימה ונשימה שאנו נושמים (וזה לא ברור מאליו), על היכולת לראות בעיניים, לאכול, ללכת, לדבר... על כל אשר נתן לנו, על כל הבריאה שברא לכבודנו... חשוב שתהא לאדם הכרת הטוב למלך העולם, הטוב והמיטיב לנו ברחמיו. ההודיה לה' יתברך חשובה ביותר ופועלת פעולות עצומות בשמים, מובא במדרש ויקרא רבה כ''ז, י''ב: לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלין וקורבן תודה אינו בטל לעולם.
ידוע שהזכרת שם האדם לפי אותיות שמו כפי המובא בתהלים מזמור קי''ט, יכול לפעול פעולות עצומות בשמים ולבטל גזרות ולהעלות את נשמת האדם בעולם הזה, ואחרי 120 שנה גם בעולם הבא. זו אחת הסיבות אשר קוראים מזמור זה עם אותיות שמו של האדם - עבור החולים, ולהבדיל עבור הנפטרים באזכרה וכו', כדי להכרית את המקטרגים עליו, ועל כל ישראל. כח הדיבור: כח התפילה, התורה, הקדוּשה, הברכות, מזמורי התהלים... יכול לעורר רחמי שמים על הפרט והכלל ולבטל גזרות על הפרט והכלל.
מילים טובות – בונות, מילים לא טובות - מחריבות
מילים טובות בונות בעולם הזה ובעולמות העליונים, מילים לא טובות הורסות ומחריבות בכל העולמות: בעולם הזה ובעולמות העליונים. לכל מילה בתהלים יש כח עצום, מעלות עליונות וסגולות רבות להגן על האדם מכל רע. אמירת התהלים פועלת פעולות עצומות בשמים ובארץ עבור מי שאומר תהלים, עבור כל משפחתו ועבור כלל ישראל.
לדיבור יש כח רוחני עצום. כמה חיוני לחשוב לפני שמדברים! לפני כל מילה אשר מוציאים מהפה! מילים היוצאות מהפה ממשיכות להדהד בעולמות העליונים, ואנחנו לא שומעים כיון שאנו מוגבלים בתוך הגוף הגשמי. עצמים גשמיים אפשר לשנות, לדוגמא: שולחן, ניתן לצבוע בצבע אחר, להקטין, להגדיל, לנסר, לקצר את הרגליים וכו'. אך המילים הן רוחניות, ואת המילים היוצאות מהפה אי אפשר לשנות יותר לעולם, אי אפשר להתחרט שאמרנו או להחזיר לפה...
כמה חשוב שהאדם ינהיג את עצמו בדיבורים נקיים, טובים וקדושים, וימַנָע מכל דיבור שאינו קדוש. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, לפעמים מילה אחת הנאמרת "לא במקום" יכולה לגרום לכעסים, מריבות קשות, שינאה וריחוק, ולפעמים אפילו לשפיכות דמים חס וחלילה. החיים והמוות ביד הלשון!
כאשר נשמת האדם אשר דיבר לשון הרע על אחרים, מגיעה לעולם העליון, היא מגלה שלא נזקפים לזכותה המצוות אשר קיימה בעולם הזה. כל מצוותיו של מסָּפֵּר לשון הרע עוברים לזכותם של מי שסיפר עליהם לשון הרע, אשר למרבה הפתעתם הם מגלים שלזכותם עומדות מצוות אשר לא קיימו כלל.
אחרי 120 שנה, כאשר נשמת האדם מגיעה לעולם העליון, הוא רואה את הנזקים העצומים אשר גרם בכח המילים הלא טובות אשר הוציא מפיו, לשון הרע וכו'. הוא כל כך עצוב ומצטער, אך כבר אין באפשרותו לתקן את הקלקולים. לעומת זאת, אם דיבר דיבורים נקיים, טובים וקדושים, דברי תורה, תפילה, תהלים... הוא זוכה לראות את האוצרות הרוחניים אשר הצליח לבנות בעולמות העליונים.
מילים נקיות, טובות, מילים של קדושה, של התהלים שאמר דוד המלך ברוח הקודש - פועלים ישועות, מגרשים את המקטרגים. כמו המזמור "יושב בסתר עליון" וכו', שאומרים לפני השינה ולהבדיל בעת הלוויה כדי לגרש את המקטרגים והמזיקים.
כאשר האדם ישן הנשמה עולה לשמים למסור דין וחשבון לפני בורא העולם על כל מעשיה ודיבוריה במשך כל היום. כאשר הנשמה יוצאת מהגוף ועולה לשמים, היא נתקלת בכיתות של מזיקים ומלאכי חבלה. אמירת "שמע" שעל המיטה ו"יושב בסתר עליון" וכו', מאפשרים לנשמה הגנות, ועולה לשמים ללא הפרעות ושָבָה בבוקר לָגוף ללא הפרעות. וכמובן כאשר האדם נפטר כח הדיבור, הקדושה, פרקי התהלים, אמירת "שמע" וכו' מהוים כמעין "מעלית" ומעלים את הנשמה מָהֵר וגבוה וללא הפרעות.
בסבא ק' ע''ב המובא בספר "נפש החיים" נאמר: אפילו הבל הפה מקום ומעמד יש לו, והקדוש-ברוך-הוא עושה ממנו מה שעושה, ואפילו מילה של אדם, ואפילו קול אינם לריק, ומקום ומעמד להם לכולם. ...כל מילה ומילה שהאדם מוציא מפיו, עולה למעלה ובוקעת רקיעים ונכנסת למקום... ועומדת במקום...
ובזוהר הקדוש פרשת אמור ק''ה, א' מובא: כי אין לך מילה ומילה... ומי שמוציא דיבור קדוש מפיו, דיבור של תורה, נעשה ממנו קול ועולה למעלה ומתעוררים קדושי מלך העליון, ומתעטרים בראשו ואז נמצא שמחה למעלה ולמטה.
העולם נברא במאמר ה' - בכח הדיבור
במאמר ה' נברא כל העולם - העולם נברא בכח הדיבור והמילים. הקדוש-ברוך-הוא אמר, "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים"... והעולם נברא - "וַיְהִי כֵן"... בבראשית פרק א' מובא:
וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים: יְהִי אוֹר - וַיְהִי אוֹר...
וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים: יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם... וַיְהִי כֵן...
וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים: יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה - וַיְהִי כֵן...
וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים: תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ - וַיְהִי כֵן...
וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ - וַיְהִי כֵן...
וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם...
וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים: תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ - וַיְהִי כֵן...
שמים וארץ נבראו בשם מ''ב
בשם מ''ב נבראו שמים וארץ, בכח הדיבור והאותיות. ואסור לבטא את מ''ב (42) האותיות!
42 האותיות בהן נבראו שמים וארץ (אסור לבטא): (אבג יתץ), (קרע שטן), (נגד יכש), (בטר צתג), (חקב טנע), (יגל פזק), (שקו צית).
לגבי שם מ''ב המורכב משש אותיות, מובא בספר השל"ה הקדוש, מסכת פסחים, פרק נר מצוה, נח: כתב רבי שמעון בר יוחאי ע"ה, שכל שם שיש בו שש אותיות - הוא נגד שש כנפים שבשרפים. ועל זה נאמר בישעיהו פרק ו': "שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד". ואמר ששֵם זה טוב להזכירו בלילה קודם שנתו, וכן האדם סמוך לפטירתו, כי על ידי כנפים אלה כתוב בישעיה: "בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף". בשתים - יכסה פניו, ובשתים - יכסה רגליו, ובשתים - יעופף הנשמה למעלה, ותזכה להינצל ממלאכי חבלה ומכל מזיקין, ותזכה לחיי עולם הבא. כשמתפללים תפילה זו משגיחים באלו הששה שמות הכתובים מהצד, אבל חס וחלילה לאומרם.
וקבלתי שהמשמרים את המת ויושבים סביבו מרגע המיתה עד שיכוסה בעפר בתוך הקבר, ישבו בתכיפות סביבו בחוזק, שלא יכנס אויר חיצוני ביניהם, והם יזכירו תמיד זו התפילה (שם מ''ב) בלי הנחת רגע, ולא ימעיט אפילו אלף פעמים:
אָנָּא בְּכֹחַ, גְּדֻלַּת יְמִינְךָ, תַּתִּיר צְרוּרָה. (אב"ג ית"ץ)
קַבֵּל רִנַּת, עַמְּךָ. שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. (קר"ע שט"ן)
נָא גִבּוֹר, דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ, כְּבָבַת שָׁמְרֵם (נג"ד יכ"ש)
בָּרְכֵם טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ, תָּמִיד גָּמְלֵם. (בט"ר צת"ג)
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ, נַהֵל עֲדָתֶךָ. (חק"ב טנ"ע)
יָחִיד גֵּאֶה, לְעַמְּךָ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ. (יג"ל פז"ק)
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל, וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת. (שק"ו צי"ת)