דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
ראש השנה
פרק ראשון
דף א ע"ב רש"י ד"ה אשר דברת זה קדשי בדק הבית כדכתיב בד"ה א' כ"ט וישמחו העם על התנדבם כצ"ל:
ע"פ הדבר נ"ב כי מעיקרא כתיב ויתנדבו ואח"כ כתיב ויתנו ומדלא כתיב וישמחו העם על נתנם אלא כתיב על התנדבם מכלל ששמחו על ההתחלה מה שהתנדבו וזאת היתה רק בדיבור:
בד"ה לשטרות רש"י למלכי ישראל דמנינן מניסן וה"ה למלכי אומות העולם דמנינן מתשרי כש"כ הר"נ:
ר"נ ד"ה אשר דברת כי וישמחו העם על התנדבם על פי הדבר כצ"ל:
ד"ה בפיך זו צדקה דכתיב יצא מפי צדקה נ"ב ישעיה מ"ה כ"ג:
ד"ה לנטיעה למנין שנות ערלה כצ"ל:
נ"ב ולירקות בהאי דיבור מחקתי כי הר"נ חלק להם ד"ה לעצמם:
דף ג ר"נ ד"ה תניא תבואה שאירע בה כו' להבא בי"ה זה שעבר עכשיו מקרוב וכן לשון משנה במסכת נדרים (דף ס') נ"ב והכי איתא התם קונם יין שאני טועם חודש זה אסור בכל החודש ור"ח להבא וליכא לפרושי ור"ח שעבר עכשיו הוא בכלל האיסור כי מה שעבר אין והר"נ פי' שם ור"ח להבא שאין ר"ח שאחר ימי זה החודש מכלל האיסור אלא להבא הוא נמנה ומותר ושפיר נכון אבל אינו שוה כלל להבא דהתם אל להבא דהכא אתמהה:
דף ו ר"נ ד"ה ומיהו איכא לעיוני אי כו' דאי לעכב פליגי היכי הסימן (ד) להגהות הב"ח הוא טעות בי הגהות הב"ח אות ד' לא שייך כאן כלל אלא קאי על שלה"ג בסוף העמוד שהפריז מדותיו ע"ז מגיה הב"ח על וכן הוא בראב"ד הפריז על מדותיו וצ"ל ציון ד' במקום ה' כי אין יותר בזה העמוד הגהות הב"ח אלא עד ד':
פרק רביעי
דף ח ע"ב ברי"ף ואסיקנא בסוף פירקא אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר כו' כצ"ל:
דף ט בר"נ בסוף מתני' העובר לפני התיבה וכ"ת א"כ מאי שיילינן הכא מאי שנא דהשני מתקיע כו' נ"ב אפשר מכאן סעד להרז"ה ז"ל שאומר אשר בראשונה היו מתפללין תשע בכל התפלות ערב ושחרית מוסף ומנחה ושפיר שייל מ"ש שהשני מתקיע:
הדרן עלך ראש השנה: