דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
ביצה
פרק ראשון
דף א ע"ב רש"י ד"ה אין יו"ט מכין לשבת כו' הלכך באחד בשבת בחול לית לן למיסר ביצה שנולדה בו משום כו' כצ"ל:
דף ב ר"נ מד"ה הלכך דכיון דאילו אית ליה חולה בתוך ביתו חזי אפי' לבריא באומצא אף ביו"ט שרי כו' כצ"ל:
דף ד ע"ב במלחמות ד"ה ועוד אמר רבה שחט צפור מעי"ט כו' אמר הכותב כו' ומתקשים לומר אם בשל ארץ ישראל נמי התיר רבה כו' כצ"ל:
דף ז ע"ב שלה"ג ד"ה כתב מיימוני מותר מכלאים מרדעת ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בה כו' כצ"ל:
פרק שני
דף ח ע"ב רש"י ד"ה לכבוד שבת ואוכל את הראשונה כדי וכו' כצ"ל:
ברי"ף אמר רב יהודה אמר רב דגים קטנים מלוחים אין בהן משום בישולי נכרים:
דף יב שלה"ג ד"ה והרא"ש ז"ל כתב כו' והאידנא דקי"ל כר' שמעון שרי אף לכתחלה לרבץ הבית כו' כצ"ל:
פרק שלישי
דף יג ע"ב בריש עמוד בר"נ ולפיכך הוצרך לומר דביש במינו במחובר דאסרינן אף למי שלא בא בשבילו כו' כצ"ל:
לשון ריא"ז בע"א ד"ה נכרי שהביא דורון לישראל בס"ה וב' י"ט של ראש השנה הרי הן שניהם כיום אחד וצריך להמתין לערב בכדי שיעשו כצ"ל:
המאור שם ד"ה והא דאמר רב פפא כו' ונשאלה שאלה כו' על הבא בשביל ישראל ביו"ט ראשון של ראש השנה כו' כצ"ל:
דף יד בר"נ במשנה ד"ה אין זה מן המוכן כו' מי יימר דנפל ביה מום קבוע והכא על כרחך בשיש לו מום מעיו"ט עסקינן כו' כצ"ל:
דף טו ר"נ ד"ה וקסבר הלכה ואין מורין כן כו' ואע"פ שאפשר לדחות ולומר דרבא ורבה דבגמ' משום דקיימי רב נחמיה ואביי קמייהו כצ"ל:
ונ"ב רב נחמיה קמיה רבא ואביי הוי קרי לרבה מר ואמר הוה קאימנא קמיה דמר:
ע"ב שלה"ג ד"ה נ"ל דדעת רבינו להתיר מכשירי אוכל נפש כו' וכתב דדין מורה שיהו כל מכשירי אוכל נפש מותרין בכל ענין דכלהו לא כך יהיו טובים אם נעשו מאתמול כמו היום כו' כצ"ל:
דף טז בר"נ ד"ה גמ' אבל כלי העומד למדה כו' ומוכח בגמ' ללישנא דרבא דלת"ק דק"ל כותיה אפי' כו' כצ"ל ונ"ב וכן מעתיק יש"ש:
פרק רביעי
דף יז ע"ב שלה"ג ד"ה וסמ"ג אוסר גם בקופיץ בסה"ד ולמה לא נאסר הביקוע כלל מפני שאפשר שיפגע עץ עבה ולא יוכל להבעירו כו' כצ"ל:
דף יח ע"ב רש"י ד"ה חיזרא ענף עץ חד כקוץ וראוי כו' כצ"ל:
בד"ה והלכתא כו' וכן הקפת חביות מדורתא וקדירה כו' כצ"ל:
דף יט רי"ף אמר רב יהודה אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי כלומר מותר לקטום מהם קיסם כצ"ל כמו ברא"ש:
בר"נ גרסינן בגמ' תנן התם באלו טרפות דרסה או שטרפה בכותל כו' פירוש אדם שדרס על עוף או שזרקה או שחבטה בכותל כו' כצ"ל:
פרק חמישי
ע"ב שלה"ג ד"ה נראה דדעת רבינו דוקא ביו"ט מותר לכסות את הפירות ולא בשבת נ"ב לפי גי' הספר שלפנינו אדרבה נראה שדעתו שגם בשבת מותר:
דף כא שלה"ג ד"ה כתב הרא"ש ז"ל ולא בירר הרי"ף ז"ל דבריו כו' וכן כתב הר"ז הלוי ז"ל ולי נראה כדבריהם משום דקשיא לי אי אעיקר מחלקותם כו' כצ"ל:
דף כב ברי"ף דבר ידוע הוא כי המוקצה אסור ועוד אמרינן לעיל תניא אחרים כו' כצ"ל סליקא לה מסכת יום טוב: