דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
סוכה
פרק ראשון
דף א ר"נ ד"ה איכא מאן דאמר הלכתא כרבה כו' משום דרביה דרבא הוה:
והנהו לא מוכחין דכי אמרינן וכו' כצ"ל:
שלה"ג ד"ה כתב הרא"ש ז"ל כו' דאמר רבי ורבי יאשיה כו' כצ"ל:
ד"ה כתב הטור וכן אם מיעטה כו' או אפילו אני יודעים שהוא כו' כצ"ל:
שם לשון ריא"ז היתה גבוהה כו' וכן נראה בעיני עיקר שהרי מן האצטבא והלאה הסכך כו' כצ"ל:
דף ב ע"ב שלה"ג ד"ה אם עשויה כמבוי מפולש נ"ב לשון הטור סי' תר"ל:
דף ג ע"ב רש"י ד"ה בראש הספינה כו' נ"ב ע' רש"י במשנה לקמן י' ע"ב:
דף ד ע"ב רש"י ד"ה כאלו עשאה בתוך הבית כו' כדאמרינן בגמ' בסכת תשבו כו' כצ"ל:
דף ה ר"נ ד"ה סוכה על גבי סוכה כו' בגמ' מפקינן לה מדכתיב בסכת תשבו כו' כצ"ל:
רי"ף גמ' וכמה נ"ב מכאן עד המשנה הוא הגהה מתלמידיו שראה שאין באלפסי שום גמ' לפרש המשנה וכראותו שבעל המאור כתב ומסתברא כרב חסדא ורבה בר רב הונא וכתב גם כן לפי דעתו שהרי"ף פוסק כן ולקח זה עטו בידו והכניס אותן הדברים באלפסי אבל להד"ם בתוך הרי"ף וע' מה שכתב הרמב"ן במלחמת:
ע"ב שלה"ג ד"ה כתב בעל העיטור כו' ופריך תלמודא מכלל דת"ק סבר דאם אינה יכולה לקבל פסולה ומ"ש אינה יכולה לקבל כו' כצ"ל:
דף ו ר"נ ד"ה ומהא שמעינן כו' ובכלל זה לנאותה ולצורך הבגד כו' כצ"ל:
ע"ב שלה"ג ריש עמוד ע"ג מיעוט סכך כשר כו' אחר שסכך בהן אם נענע בהם לשם סוכה הרי היא כשרה ואם לא נענע בהן הרי היא פסולה שהתורה אמרה חג הסוכות תעשה שתהא כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה זרדין מין קנים הן שעושין זרדין ואיל"ש בלעז ואוגדין אותן כו' כצ"ל:
ר"נ ד"ה סככה באניצי פשתן כו' וכ"ת באונין לא פליגי ושמעתין כו' כצ"ל:
דף ז שלה"ג כל העשבים האגודים כו' ואע"פ שקשרן אדם מלמעלה במקום שהם מפורדים כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה דאורבני עשוי מענפי ערבה כו' כצ"ל:
בא"ד דגים קטנים שעושין בגומא שקורין כו' כצ"ל:
דף ח שלה"ג ד"ה סככה בשפודין כו' אבל אם העדיף סכך הכשר מעט על הפסול כצ"ל:
או היה הפסול נתון שתי ונתן הכשר ערב או איפכא נ"ב פי' שהיה הפסול נתון ערב ונתן הכשר שתי כשר כו' וכן איתא ברא"ש מפורש:
ע"ב ר"נ ד"ה לא שנו אלא שאין שם כו' וכשחוטט בו מלמעלה למטה כצ"ל שכן היה גי' הר"נ ברש"י (ק"נ):
בא"ד זהו לשון רש"י ז"ל ונראה מלשונו ד"ה מכי חטיט ליה מלמעלה למטה דמשייר ליה כצ"ל כמו באלפסי ישנים:
רש"י ד"ה פסולה דאויר פוסל בג' מן הצד כו' ומוצא הפסול מן הסוכה ולא נהירא כו' כצ"ל:
ר"נ ד"ה המשלשל דפנות כו' מלמטן למעלן שהתחיל כו' ואפי' אין מגיע לסכך כו' כצ"ל:
ד"ה הרחיק את הסכך כו' דחשבינן לסכך פסול הכל מן הדופן כו' כצ"ל:
שלה"ג ד"ה כתב הטור והא דאויר כו' דהא אית לה ג' דפנות וצד שמעבר אצל הפתח אם יש כו' כצ"ל:
דף ט ע"ב ר"נ ד"ה או אם הרחיקה וכו' כי היכי דלהוו ז' מינייהו לסוכה וי' למחיצה נ"ב מהרא"מ כתב מובא בכ"מ דמדברי התוס' ד"ה העושה סוכתו נראה שיהיה השיפוע הנשאר לסכך יותר מז' טפחים כתוספת האלכסון על הצלע לא ז' טפחים בלבד כדברי הר"נ ונ"ל ה"ה השיפוע אשר לדופן יחשב צריך שיהיה יותר מי' טפחים כתוספת האלכסון על הצלע לא י' טפחים בלבד וכ"כ המ"א סי' תרל"א ס"ק י' ומודדין היו ביושר ולא באלכסון עכ"ל:
שלה"ג ד"ה כתב הר"י כו' בסה"ר כי מי יודע אם תקנה לכך נ"ב וברא"ש איתא כי מי יודע שאמר לאומן ואתי כ"ע לסכוכי בהו:
פרק שני
דף יא ר"נ ד"ה העושה סוכתו בראש העגלה כו' ואין הרים מקיפין והרוח שולטת שם כו' כצ"ל נ"ב וכן ברש"י:
ר"נ ד"ה ואיכא למידק כו' ופרש"י ז"ל להקביל פניו של ראש גולה דחייב אדם להקביל פני רבו ברגל ולא אהדרו ליה דסוכה פסולה לדעתייהו כו' כצ"ל:
דף יב ע"ב רש"י ד"ה ישלים סעודתו כו' להשלים מנין ארבעה עשר כו' נ"ב הוא פי' תוס' בד"ה חזר בו אחרי דחייתו פי' רש"י ותוס' לא גרס לילי כמו שכתב מהרש"א בתוס' ד"ה אי בעי אכיל ופי' מי שלא אכל ביו"ט ראשון כל שבעת הימים כמו שכתב הרש"ש ולא ידעתי מה זו השנה טובה על המעתיק פרש"י שמעתיק זה הפירוש בדברי רש"י:
ר"נ ד"ה ושוין שאם נפלה חוזר ובונה אותה בחש"מ דמודה ר' אליעזר כיון דמאותן עצים כו' כצ"ל ונ"ב זהו פי' תוס' לפי גירסת יש ספרים קמ"ל כיון דבדידה קעביד איהי היא אבל לגירסת ספרים ולפנינו קמ"ל ותו לא גם תוס' מחזיק בפרש"י ואפילו בעצים חדשים ובמקום חדש יכול לבנותה כשנפלה בחוה"מ גם לר"א כדי להשלים גם שאר ימי החג בסוכה ולדינא אין נ"מ כי הלכה כחכמים שבונה מחדש בחוה"מ סוכה אף אם לא היה לו כלל עד כה:
שה"ג ד"ה ויוצאין בסוכה שאולה אבל לא בגזולה ופרש"י דף ל"א דלא משכחת כו' כצ"ל:
בא"ד אפילו לא שינה בהם שום דבר יוצא בה כו' כצ"ל:
דף יג במשנה נשים ועבדים וקטנים כו' וסיכך על גבי המטה בשביל קטן סוף המשנה כצ"ל כמו במשנה שמעתיק ועיין בגמ' מה שכתבתי פי' זאת המעשה בשם רש"ל:
ר"נ סוף ד"ה גמ' הלכה צריכה כו' וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' שופר וסוכה ולולב להרמב"ם אותן שלשה הלכות לאחדים בידו וכוללם בהלכה אשר יקבנו הלכות שופר סוכה ולולב ומחלק הפרקים בריש שופר פ"א ובשלהי לולב פ"ח והלכות סוכה באמצע פ"ד ה' ו' וכתב המ"מ לפי שכולם בחודש אחד ואין רב פרטיהן והן מצות עשה כוללן רבינו והיו בידו לאחדים לפיכך כשרוצה הר"נ לכתוב בפ"ו מוכרח להזכיר כולם ולסוכה לעצמו הוא פ"ג ואין שם כלל ציון פ"ג רק פ"ו:
ר"נ ד"ה גמרא ה"מ במגרס כו' ולחומרא עביד כתרוייהו נ"ב פי' הרוצה להחמיר על עצמו עביד כתרוייהו ד"ה שרגא אמרי לה כו' אלמא בחג אסור להניחו שם בעודו דולק ושמא היינו טעמו כו' כצ"ל כמו בתוס':
פרק שלישי
דף טז ר"נ ד"ה לפניו כו' והצלעות מחוברות בה מכאן ומכאן ואף הלולב העלין מכאן ומכאן כו' כצ"ל:
ברי"ף אבל אי הוי ביה טפי מהאי שיעורא כשר כו' כצ"ל:
ע"ב ש ד"ה תלתא טרפי כו' שלש עלין בקן אחד כו' כצ"ל:
שלשה בדי עלין שלשה בדין ולכל בד כו' כצ"ל:
ד"ה ובראש כל אחד שיהא עלין הלחים בראשי כו' כצ"ל:
דף טז ע"ב רש"י ד"ה כמושים נ"ב ברי"ף ליתא כמושים אך כך רגיל המעתיק זה פעם בפעם להעתיק רש"י שבגמ' שאין כלל הד"ה ברי"ף וכזאת יזדמן עוד לאלפים ולא אעורר אך תזכור:
דף יז בר"נ תניא ד' מינים שבלולב וכו' ולפיכך כתב הרמב"ם ז"ל בפרק שביעי מהלכות לולב שאם רצה להוסיף בהדס או בערבה כו' נ"ב עיין שם הל' ז' בכ"מ:
שם ד"ה פרי עץ הדר כו' דהכי משמע פרי עץ שהעץ כפרי בטעם שוה כצ"ל ונ"ב הדר אני מוחק כאן כי מהדר לא משמע כלל רק מפרי עץ וכן רש"י בגמ' ריש דף ל"ה אינו מעתיק בד"ה רק עץ פרי ומפרש ע"ז כלשון הר"ן:
ע"ב רש"י ד"ה נטל בוכנתו כו' אבל רבינו יצחק הלוי תני שניהם בזנב (ופירושם של שניהם אינם דומים לפי' רב אלפסי ז"ל) ולא כמו שפירש רב אלפס כצ"ל:
דף יח רש"י ד"ה שיירו בית יד מתחת לאגד שלא יקחנו במקום אגדו קסבר וכו' כצ"ל:
ע"ב ברי"ף מניח שתי הלחם על שני הכבשים על פי' סמוך וה"ה שני הכבשים על הלחם כי בקרא כתיב שני הכבשים על הלחם וכתיב נמי הלחם על שני הכבשים ולמען שלא יהא סתירה אמר רבי מנחות דף ס"ב ע"א שפירוש על בסמוך וכן פסק הרמב"ם:
שם ומניח ידיו תחתיהם כצ"ל כי שם ס"א במשנה איתא ומניח שתי ידיו למטן:
דף יט רש"י ד"ה הוא אומר הללו עבדי ה' כו' כצ"ל:
ע"ב רש"י ד"ה כופל בה דברים מאנא והלאה נמי כופל כצ"ל:
שם ד"ה ויעבר את הכושי כו' כצ"ל:
דף כ ר"נ ושמעינן משמעתין דמתנה ע"מ להחזיר נותנה לחבירו וחבירו לחבירו ואפילו כמה דכל שחוזרת לבסוף לבעלים סגי כו' נ"ב משמע מדברי הר"נ אפילו נתנו לאחד אשר לפניו מתנה ע"מ להחזיר יכול האחד זה שקיבל האתרוג ליתן לאחר ואחר לאחר אפי' כמה אם שאלו האחרים לא היו כלל לפני עיני הנותן ולא היה דעתו עליהם כלל כל שחוזרת לבסוף לבעלים סגי ותמוהים בעיני דבריו הלא תוס' כתב דעתו של ר"ג היה שיצא כולם ואח"כ יחזירוהו וכן כתב הרא"ש בזה הלשון כן היתה המתנה שכל אחד יתנהו לחבירו ויחזירהו לבסוף הרי מפורש בדבריהם שצריך דוקא שיהיה דעת הנותן גם על האחרים שיקבלו מן הראשון לצאת בו בשעת שנותן לראשון אבל מה נאמר מה נדבר אחר שדעתי קצרה ליישב ואחר אשר גם עורכי שלחננו העלו כלשון הר"נ הטור והב"י בש"ע אין להרהר אחריהם:
ע"ב בר"נ ד"ה ומדפרכינן כיון דאגבהיה נפיק ביה כו' ואפשר דאביי קבלה מיניה כו' כצ"ל ונ"ב כן איתא בתוס':
סליקו להו וחליף ואזיל פרק לולב הגזול סליק פ' ג':
פרק רביעי
דף כא ע"ב לשון ריא"ז ד"ה אע"פ כו' ויש מקומות שנוהגים להקיף ס"ת וכו' כצ"ל:
סליקא מסכת סוכה: