דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
סנהדרין
פרק ראשון
דף א שלה"ג אות א' ופשוט פ' החובל:
וכ"ש היכא דקץ לפירי ואכיל דהני כולהו כגון נזקי שור באדם נינהו נ"ב פי' דאיתזיק שור בידי אדם:
ע"ב רש"י ד"ה כנגד מחנה ישראל. ואזיל לגביה רבותא דמשה שאני:
דף ב נ"י ד"ה רב הונא כי הוה נפיק לדינא אמר אפיקו לי מאני חנותאי:
ע"ב נ"י אמר רבא ואני וארי שבחבורה תרגימנא:
משורות הרחבות שורה ח' וכן קשה מה שפירש ללעז:
דף ג שלה"ג ופתיחא לא כתבינן אפומא דחד משום שכירות הסופר פי' שהנתבע צריך ליתן שכר סופר שכותב הפתיחא ואפומא דחד אין לחייבו שכירות הסופר:
פרק שלישי
נ"י ד"ה גמ' מאי דרגש דאמרינן בפסחים איסרא דעניותא ופירש"י שם איסרא מלאך הממונה:
דף ד ע"ב רש"י ד"ה אוספי שביעית שהעניים היו אוספים נ"ב ברש"י בגמ' איתא מפרש בגמ' ולא ידעתי מה לו להמפרש זה לפרש דלא כהמסקנא ולמהר"נ ניחא ליה דברי המפרש לפי הגי' שלפנינו במשנה בגמ' לא ידעתי למה הלא לפני רש"י שם הגי' שבמשנה ושמר עצמו מלפרש רק שלח פירושו להגמ':
נ"י ד"ה סוחרי שביעית ולא פסלינן להו בשבילו:
דף ה רי"ף אלא חזרת ממון כיצד כותב נ"ב בגמ' אומר:
נ"י שורה ד' כאבן פסיפס נ"ב אבני גזית תרגומו אבן פסיפס:
ע"ב רש"י ד"ה לעיולה נ"ב בגמ' איתא ומודה רב נחמן לעדות שפסול אמר רבינא ואיתימא רב פפא לא אמרן אלא לאפוקה אבל לעיולה לית לן בה והמפרש קאי על לעיולה זה שבגמ' ונראה דהרי"ף סבר דרבינא או רב פפא פליג ארבא דרבא אמר סתם לעדות אשה שפסול משמע בין לאפוקה בין לעיולה ורבינא או רב פפא סבר שפסול רק לאפוקה ולא לעיולה ופסק כרבא ולא מייתי הא דאמר רבינא וכו' ועוד יותר נראה דניחא ליה לרי"ף בפסק דרבוותא דפסקו כרב ששת ופסול לכל עדות:
ד"ה סברי כי היכא דתיהוי להו כפרה ואמרי נשב כך:
דף ו נ"י ד"ה ובעל אחותו כאחיו הוא דילפינן בעל כאשתו ובנו נמי דה"ל בן אחותו כבן אחיו הוא וילפינן בגמ':
ד"ה זו משנת ר' עקיבא וכו' וכתבו עליו מן המפרשים ז"ל דא"כ כל הראוי ליורשו לאפוקי מאי נ"ב דברי רש"י הם על ד"ה וכל הראוי ליורשו וההכרח לפרש דברי הנ"י דאם כן וכל הראוי ליורשו לאפוקי מאי פי' דלאפוקי אחי האם מדודו שמעינן:
בא"ד כלומר דהוא ראשון בשני נ"ב פי' אחי אמו:
שם או שני בשני כגון דודו ובן דודו נ"ב פי' בין מן האב בין מן האם:
שלה"ג וכן בכל דבר שנעשה ע"י ממון כיתומה קטנה שנתקדשה מדעתה שאמרו שבעלה יורשה:
שם שורה ה' מסוף העמוד למעלה וכן לא יהיו קרובי האב פסולין מה"ת לזכות אלא לחובה:
דף ז רי"ף וכיון דבני בעל אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו:
שם אלו נאמר בגיסו הוא בנו וחתנו בנו מאשה אחרת כשר שם ועכשיו שהוא לבדו למדנו שבנו מאחות אשתו כשר הוא לו נ"ב לעיל ע"ב שורה אחרונה מכשר בבעל בת אחות אשתו וכאן לשון הגאון מוקשה שכאן כתב מכשר בבעל בת אחות אשתו היינו חתן גיסו משמע דבן גיסו פסול וכאן כתב שבנו מאחות אשתו גם כן כשר ע' בעל המאור שמתרץ:
המאור בעמוד שלפני זה ד"ה ת"ר חורגו לבדו שורה ד' מהשורות הרחבות ועכשיו שהוא לבדו למדנו שבנו מאחות אשתו של זה כשר הוא לו וכן בנו וכן חתנו וזה לשון מוטעה הוא האיך אפשר לומר למדנו שבנו כשר וכן בנו וכן חתנו:
שורה ה' וכן בנו כדין חתנו:
בעמוד זה שורה ז' שלא יעיד אדם בבעל חורגתו:
שורה ג' משורות הרחבות מאי שנא בעל אחות חמותו שלא יעיד:
שורה ו' מאי אתא לאשמועינן אי בעל כאשתו השתא באחות אמו אמרינן בעל כאחי אמו בעל כאמו לא כ"ש:
מסוף העמוד למעלה שורה ג' ובנו היינו אחיו וחתנו היינו בעל אחותו:
ע"ב המאור שורה ה' בבעלי קרובות:
דף ח נ"י מסוף העמוד למעלה אלא להיותה כהודאה בפני שנים:
שלה"ג סה"ד וזה נוטה לדעת הראב"ד נ"ב אבל הראב"ד מדייק לפי שלא ראתה את העדים ושם מפורש והוא אינו רואה אותן הרי שאין אדם צריך לראות את העדים א"כ מוכח מהתם דלא כהראב"ד:
ע"ב רי"ף ואי כתיב בה בי דינא דפלניא נ"ב כפרש"י דלאו דוקא רבנא אשי:
רש"י ד"ה לא מעלין וכו' ויכול להוציאן במקומן:
רי"ף רב הונא מיקל לדיינא דאמר מקבלין אתון חד סהדא נ"ב פי' רב הונא היה מזלזל לדיין כשהבעל דין אמר יש לי עד אחד שיעיד כדברי היה הוא אומר להם מקבלים אתם עליכם עדות עד אחד כאלו הוא של ב' עדים שאם אין אתם מקבלין עליכם עדות עד אחד לאו כלום הוא (עכ"ל ב"י) והטור כתב אלא יאמר הדיין לנטען הרי זה העיד עליך עד שיטען ויאמר עד אחד אינו נאמן עלי. זחלתי ואירא כי בתלמוד דידן כתובות פ"ה איתא דאמר ליה רבא לרב פפא אע"ג דאיתא מר עד אחד לא כלום הרי רבא הדיין אמר לרב פפא העד שאין דבריו כלום מפני שהוא עד אחד ולא המתין עד שיטעון הנטען:
שלה"ג ודאי אי קפידא אם העדים קרובים לדיינים נ"ב וע' כתובות דף פ"ה שם נראה דבכל עדות אין מקבלים עד קרוב לדיין מדאמר רב פפא כגון אבא מרי ברי דקים לי בגוויה מרענא שטרא אפומיה אבל לא למחייב שבועה אפומיה:
נ"י סמוך לסוף העמוד לא מעלין ויכול להוציאן במקומן:
פרק רביעי
דף י רש"י ד"ה אחד דיני ממונות סה"ד ודורשין (רש"י בגמ'):
נ"י ד"ה אחד דיני ממונות סה"ד לפי הגהת הב"ח ודרישות שחוקרין ונ"ב ע' בפי' המשניות להרמב"ם וכמו שהגהתי שם וע' בהרע"ב וברמב"ם עדות פ"ג הלכה ב' ותדע כי בדיקות אין לו מקום ובכל הסוגיא אין זכר לבדיקות:
ע"ב רש"י ד"ה מומחה נ"ב המפרש נקט פרש"י לפי גירסתו בגמ' אבל לרי"ף שפי' לפי גירסתו אין מקום לדבריו ובכל זאת פעולתו טובה למען לא נשכח בלמדנו הרי"ף שהגי' בגמ' אינו כן וממילא גם פירושו משונה:
המאור שורה לפני האחרונה וכרב יוסף וכרב נחמן וכרב ששת קי"ל שורה אחרונה ורב ששת נמי מודה להו דחדא ועוד קאמר:
דף יא שלה"ג שורה למעלה משורה תחתונה הרחבות חצי העמוד ולפרוע לו חובו או את חבלו:
דף יב נ"י ד"ה אמר המחבר אם ישנו לבעל דין שנטל מה שאינו שלו ויש לו ממה להחזיר:
מלחמת שורה ו' וההיא דרבה נמי קשיא עליה דרבה גמיר וסביר הוה וכתלתא הוה:
ע"ב נ"י שורה ב' אית להו רשותא ומחייבי למידן וכדכתבינן לעיל שלה"ג אינו יכול לחזור בו וב"ד יוגמר תחת הראשון:
דף יד ע"ב שלה"ג ד"ה כתב הרא"ש בתשובה שורה י"ב כיון שיש בידו זכותו:
פרק שביעי
דף טו נ"י ד"ה פי' סה"ד נדון בחמורה נ"ב וכשנתערב חייב חמורה בחייב קלה נידונין שניהם בקלה:
דף טז ע"ב שלה"ג אלא עשה זה סימן טוב לעצמו לדבר שעבר ה"ז מותר:
פרק שמיני
דף יז מלחמת שורות הרחבות שורה א' כיון שלא קנאו משעה ראשונה ועל אותה שעה אי אתה פוטרו:
שורה ה' ובאמת שרב אמרה בכל ענין ואפי' נטל פטור ומשום דקסבר:
דף יט שלה"ג שורה ו' ואמרתי מנין לו:
ע"ב רי"ף כל שאינו משגיח על המשנה נ"ב זה שעושה כמו שאינה עיקר (רש"י):
רש"י ד"ה טמון לצפוניו טמון וחבוי ממצפוני התורה (רש"י):
דף כ רי"ף אם ת"ח הן נ"ב בגמ' גי' אחרת ע"ש:
סליקא במסכת סנהדרין: