אור ברסלב
דבש תמר - ב (ריף) כתובות › פרק שלשה עשר

דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים

כתובות · פרק שלשה עשר

פרק שנים עשר

דף סב ע"ב ר"נ והשנים כתקונן וספקה כו' ואפשר דהיינו נמי ברייתא שהביא הרי"ף ז"ל בסמוך מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות אם בא ואמר לה צאי כו' כצ"ל:

שם ד"ה והוי יודע שלפי מה שכתבנו שכשבית דין כו' אלא שכתב ואני אומר שאם יהיו היורשין קטנים ב"ד מחשבין עמה ופוסקין מעשה ידיה כדרך שפוסקין לה מזונות כצ"ל:

דף סג ע"ב המודר הנאה מחבירו שוקל לו שקלו ופורע לו חובו ומחזיר לו אבידתו ובמקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש כצ"ל:

רש"י ד"ה חנן הוא דאמר כו' וזה לא אמר לו הלויני אינו חייב לו כלום וכיון דאלו פרעיה כו' כצ"ל:

שלה"ג המשך מעל"ד והרא"ש כתב דאם לותה בעדים אף בלא פסק בית דין חייב לפרוע כצ"ל:

ד"ה הרמב"ן כתב כו' ראובן תבע מנה משמעון ואמר אמת היה לך בידי אבל אני רוצה לתופסו בשביל שמשכנו אותי בשביל מס הקהל וכו' כצ"ל:

ר"נ ד"ה ובמקום שנוטלין שכר על טורח השבתה כו' ובפרק אין בין המודר כתבתיה בענין אחר נ"ב שם כתב אם אין מחזיר רוצה לקבל השכר יתנו מודר להקדש שאלו היה מוחל לו מדור נמצא מהנהו ע"כ:

דף סד רי"ף הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תהא יושבת עד שתלבין ראשה אדמון אומר כו' נ"ב במשנה בגמ' ובמשניות הגי' עד שילבין וקאי על הראש וכן בדברי אדמון הגי' שם עד שילבין אבל לגי' הרי"ף שגורס עד שתלבין קאי על האשה צ"ל בדברי אדמון עד שאלבין (בתי"ט בקיצור):

ברי"ף לעיל מזה אמר ר' זירא אמר רבה בר ירמיה ב' דברים שאמר חנן הלכה כמותו וכיוצא בו שבעה דברים שאמר אדמון יש מהן הלכה כמותו וכיוצא בו ויש מהן שאין הלכה כמותו ולא כיוצא בו בגמ' הגי' אלא כיוצא בו וע' במאור פי' על שני הגירסות:

ר"נ ד"ה וגרסינן בגמ' כל מקום כו', א"ל רבא לרב נחמן אפילו בברייתא א"ל מי קאמרינן במשנתנו בכל מקום קאמרינן ופי' רש"י ז"ל כו' כצ"ל:

מלחמת ד"ה אמר הכותב כשאמר אפילו בברייתא לא אמרו אלא כו' ואמר ליה מי קאמרינן במשנתנו כל מקום שאמר קאמרינן ואפילו ברייתא במשמע כצ"ל:

סה"ד ואף ר"ח ז"ל פסק כאדמון דמתני' וכן בהלכות גדולות נ"ב וע' תוס' ד"ה ואפילו בברייתא:

ברי"ף העורר על השדה כו' אדמון אומר יכול לומר השני נוח לי והראשון קשה הימנו כצ"ל כמו במשנה בגמ' ומשניות ורא"ש:

שם ההוא דעשאה סימן לאחר וערער שכיב ושבק אפוטרופא כו' כצ"ל:

ר"נ ד"ה אבל דיין שהובא שטר המכירה בב"ד כו' וכתב הרא"ה ז"ל דדוקא מה שיש בגוף השטר הוא שאין צריכין לקרות אבל מ"מ צריכים הם לראות מי הם המלוה והלוה כדי שלא יהו קרובים לדיינים ולא לעדים המעידין בפניהם נ"ב ומסייע ליה ממה דאיתא בתוס' ד"ה לא שנו אלא עד וכו' ותירץ רבי וכו' וממה שכתב על זה המהרש"א ז"ל ע"ש:

ד"ה עשאה סימן לאחר פי' רש"י כו' אבל לפרש"י ז"ל מה לי עשאה המחזיק סימן לאחר מה לי אחר לאחר אלא ודאי כדכתיבנא נ"ב ע' מהרש"א:

ד"ה ל"ש אלא לאחר אבל לעצמו כו' דאי לאו דעביד הכי לא הוה מזבין לה ניהליה כלומר מפני שהלוקח לא ירצה ללוקחה שמתוך שהוא חושב שהוא בעל המיצר לוקח אותה ומרבה בדמים נ"ב בתוס' ד"ה עשתה סימן לאחר איתא דלפי פירוש זה לא גרסינן מזבין אלא זבין והר"נ רוצה לדחוק פי' זה ג"כ לפי הגי' מזבין:

ע"ב ר"נ ד"ה האי מאן דמוקים אפוטרופא כו' הוקשה הרשב"א ז"ל כו' ומיהו אם היה טוען בשמא אפילו לא טעין האפוטרופא חזר ולקחה היה אביי טוען אותה נ"ב לאו דוקא ה"ה תלם אחד עשיתי לך היה אביי טוען (כן נראה מדברי הרא"ש):

שלה"ג ד"ה וכתב הרמ"ה באתרא דיהבי זוזי כו' שאפילו אם לא לוה ממנו יכול לגבות עדית שלו ואם לוה כו' כצ"ל:

מלחמת ד"ה אמר הכותב זאת הטענה כו' ואם לוה כדי להגבותו זיבורית אין דרכן של בני אדם כו' כצ"ל:

דף סה ר"נ שולי העמוד אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפי"ג מה' אישות ולא מרע ליפה מפני שהיא צריכה להטפל ולבדוק עצמה בנוה היפה כדי שלא תהא בעיניו קלה וכעורה נ"ב ובפי' המשניות שלו מפרש וז"ל ופרש בודק מחפש ומבקש דבר הנאה לו ואמרו בהש"ס שינוי וסת תחלת חולי מעים פירוש שינוי המנהג תחלת סבת החולי ואפילו שינה אותו לטובה ע"כ:

שלה"ג כתב הטור ואם מת אחד מהם והניח יתומים קטנים כו' אלא כך הוא הדין הלוקח גובה מן הלוה וחוזר הלוה וגובה מן המוכר מבני חורין ואם אין למוכר נכסים כו' כצ"ל:

ע"ב ר"נ ד"ה ולענין הלכה קיי"ל כרבנן כו' ועכשיו נהגו לכתוב בכתובות דינרין גדולים נ"ב נמצא כתובה מאתים עולה 19200 שעורות כסף צרוף:

שלה"ג סמ"ג כתב נשא אשה בקפוטקיא וגירשה בא"י נותן לה ממעות קפוטקיא כרבינו נ"ב אליבא דרשב"ג:

בא"ד ור"ת כתב שגם כתובה נגבית לעולם לפי המקום שנשתעבד בו נ"ב שפוסק כרשב"ג:

נשלם רי"ף על כתובות שבח לבורא עולם ונתיבות:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה