דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
חולין
פרק ראשון
דף ב ע"ב ר"נ ד"ה גזרה שמא ידיח חלבים ויהיו המים מפוטמות מן השמנונית על ידי שפשוף הידים ויהא נדבק בבשר:
דף ג ע"ב ר"נ ד"ה והיכא דראה. שורה י' דלשאין מומחין לא חיישינן:
פרק שני
דף ה ע"ב שלה"ג סי' ב' סמוך לסה"ד וכן מוקי מגיד משנה דברי מיימוני נ"ב פ"ז מה' מאכלות אסורות הלכה י':
דף ו רי"ף יביא בהמה אחרת ויקיף נ"ב בגמ' הגי' יביא ויקיף ובזה ניחא פרש"י:
ע"ב שלה"ג שורה י"ט בהיקף אחד בין זה שלא כנגד זה וכן אם היו שני בני אדם:
דף ז ר"נ גמ' ואסיקנא דבעינן חוץ לצואר כמלא צואר דהוו להו שני צוארין ג"ב ע' הגהות מעשה אילפס:
מלחמת או דלמא תחת העור שאינו בשחיטה אינן פוסלין אבל מיעוט סימנין שישנן בשחיטה פוסלין בחלדה:
פרק שלישי
דף ט שלה"ג אות ג' ד"ה הרא"ש פי' שורה ז' הסימנין הושט מן הקנה זה מזה:
שורה כ"ו טרפה ר"ל שנתפרקו הסימנין
דף י שה"ג אות ה' שורה ה' ר"ל מהתחלת המקום:
דף יב ר"נ ד"ה ודאמרינן סוף שורה ה' ואין הדופן מעלה צמחין והצמחים מחמת מכה שבדופן:
מלחמת סוף שורה ח' ופליג ללישנא קמא:
דף טז ע"ב רי"ף שורה ז' אמר ר' יוחנן נ"ב צ"ל חנא כמו בגמ' כי בר נפחא הוא ר' יוחנן (סנהדרין צ"ו):
דף יט שלה"ג אות ב' שורה י"א וכן פסקו ה"ג ושאלתות דרב אחאי לאיסורא:
ע"ב רש"י ד"ה היכא דלא אתמר לא אתמר והוי יתר וכאילו ניטל מבני מעים כנגדו וטרפה דכל יתר כנטול דמי:
חידושי א"ש מסוף העמוד למעלה שורה ג' שיהא הפיצול חוזר ומתערב כו':
דף כא ע"ב הר"נ ד"ה אלא עיקרן של דברים עד סה"ד זו שיטת הרב רבי משה ברבי יוסף ז"ל נ"ב לשיטת הרמבר"י לא זכיתי להבין שאלת רב אשי ותשובת אמימר ואני תפלה תחננו ותלמדנו:
פרק רביעי
דף כד ע"ב המאור ד"ה ומתני' נמי דקתני יצא רובו סה"ד ויש ספרים שכתוב בהם בתר רובא דאבר שדינן לה וקמ"ל דלא שבקינן רוב דבהמה ואזלינן בתר רובא דאבר:
דף כו ע"ב שלה"ג א' ואם נשכר וחזר ונקשר כתב הרא"ש דיש אוסרין:
פרק שביעי
דף ל ר"נ ד"ה מודה שמואל דאסור מדרבנן שורה ג' דמתניא בריש פירקין נ"ב דף צ' ע"ב: מלחמת שורה רחבה ומה שאמרו אלא רב היכי אכיל בישרא:
דף לב רי"ף ועוד דכד דייקת נ"ב היש"ש מדלג זאת עד והא דתני:
דף לג ר"נ שורה רחבה שתחת הרי"ף טברי' לצפורי והתירו לו משום שחיטה כר' חנניא בנו של ריה"ג:
ע"ב רי"ף מר זוטרא בריה דרב נחמן הוה אזיל מסיכרא לבי מחוזא ורבא ורב ספרא הוו אתו לסיכרא פגעו אהדדי (כן הוא בגמ'):
פרק שמיני
דף לח ר"ן מתני' ד"ה לא קרעו אינו עובר עליו. והכי איתא בגמ' ואינו טעמא משום:
דף לט רש"י ד"ה שלקי ליה בשלתי לו הכבד ואכלו סה"ד:
שלה"ג סמוך לסה"ד ומש"ה צריך שיהיה בקדרה ששים כנגד כל החתיכה וצריך שיהיה:
ע"ב ר"נ ד"ה גרסינן תו בגמ'. שורה כ"ג דכבד שיע דרך בישול אינו כן אפשר לומר משום סיפא:
דף מ ר"נ ד"ה דמא דבשרא שכן. ויורד לשולי הכלי והשומן צף למעלה ומניחין בתוך הכלי מראה אדמומית שבשולים:
ע"ב רי"ף אמר רב חזקיה נ"ב בגמ' איתא אמר חזקיה ועמעי"ט:
דף מא ע"ב שלה"ג סי' ב' ד"ה בדין שפוד שורה ל"ד ואצ"ל שיהא אסור להשהות הצלי כלל לאחר שהעבירוה מעל האור:
דף מב ר"נ ד"ה רב מרי בר רחל. סמוך לסה"ד ובגמ' בפ' העור והרוטב מפרשין מהיכא קי"ל:
פרק תשיעי
דף מד ר"נ מסוף העמוד למעלה שורה ג' וקי"ל הכי ע' יש"ש סי' ד':
דף מה לשון ריא"ז ד"ה מתנות הללו שורה ט"ז ואם אינו מפריש מתנות חייב נדוי:
ע"ב ר"נ ד"ה אמר רבא שורה ב' מי אמרינן חבובי קא מחבב מצוה:
פרק עשירי
דף מז רש"י ד"ה ק הכרעה שלישית כו' הכרי המשקל כאחד אבל חציו כזה וחציו כזה לא הוי הכרע:
סוף הספר