דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
גיטין · פרק רביעי
דף טז ר"נ בגמ' פרכינן כו' אלא אפילו פגשו ממילא הרי הוא בטל ולא אמרינן לצעורי קא מכוון כו' כצ"ל:
שם מהו דתימא כי לא אמרינן לצעורי קא מכוון ה"מ לשליח אבל לדידה לצעורי קא מכוון קמ"ל כצ"ל:
רי"ף אמר רבה בר איבו אמר רב ששת כו' כצ"ל:
ע"ב ר"נ ד"ה איבעיא להו חוזר ומגרש בו כו' עד סה"ד זה ענין אחר הוא כו' כצ"ל:
דף יז הר"נ במתני' ד"ה וכל שום שיש להם כו' ולשנא דמתני' לא מוכח הכי דא"כ הוה ליה למיתני התקין ר"ג שיהא כותב כל שם שיש לו נ"ב וע' מהר"ם שי"ף שתירץ זה:
שם ד"ה אמר רב אשי והוא דאיתחזק כו' יצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת והא אמרת שם דגליל עמו ש"מ כו' כצ"ל נ"ב כמו בגמ' ונכון למען תפוס הראשון:
חדושי אנשי שם מהר"ם א' והכי פי' בהלכות גדולות וכן משמע מלשון רש"י נ"ב כן לכאורה נראה מרש"י ד"ה והוא דאיתחזק וכו' אין צריך לכתוב וכו' כי לר"ת היה לרש"י לומר ולא כתב וכו' אבל המהר"ם שיף מסתפק בזה"ל של רש"י אף לר"ת נראה כי אין צריך לכתוב כמו ולא כתב משמע ליה ע"ש ומרש"י ד"ה מרים אדרבא משמע כפי' ר"ת כי לבה"ג מאי זה זה והדר דכתב רש"י:
ע"ב רש"י שורה ראשונה שבעמוד שאין לנו אלא שם שקרא הוא לעצמו בפנינו והוא הוחזק בו כצ"ל:
ר"נ ד"ה זו היא סוגית הגמ' ופירשוה כך כו' לפי שאף במקום הכתיבה נקרא בשם של מקום הנתינה ואינו נקרא במקום הנתינה בשם של מקום הכתיבה כו' כצ"ל:
שם ד"ה ונמצינו למדין כו' מתניתא כשהיה ביהודה וכתב לגרש בגליל אבל אם היה ביהודה וכתב לגרש ביהודה בגליל וכתב לגרש בגליל הרי זו מגורשת כו' כצ"ל נ"ב וכן מעתיק לקמן בסמוך וכן הוא בתוס':
דף יח רי"ף רב לטעמיה דרב לא מגבי כתובה לארמלתא ולידרה וליגביי' כו' כצ"ל ונ"ב כן איתא בגמ' ורא"ש:
ע"ב שם דההוא מקרי דרדקי דאדרי רב אחא על דעת רבים דהוי פשע בינוקי כו' כצ"ל:
בשלה"ג ד"ה כתב הטור נדר כו' וכן ראובן נשבע שלא יהנה משמעון או שלא יהנה בו שמעון וניחם ונשאל לחכם אין מתירין לו אלא בפני שמעון שנדר ממנו הנייה ואפילו אם היה שמעון קטן או עובד כוכבים כדי שידע הנודר שהתיר זה נדרו ולכך יהנה לו או יהנה ממנו סה"ד כצ"ל:
שם אות ה' הגהה שייך להר"נ ולהני טעמי אף לכתחלה מתירין הנדר שלא בפניו רק שיודיעו לו ההיתר כו' כצ"ל:
דף יט ע"ב ר"נ ד"ה ואם אין לו קרקע כו' ומקום סיכי לא חשיבא סה"ד נ"ב והרא"ש כותב בזה"ל והסיכי הם של בעל הקרקע וע"ש בק"נ:
דף כ ע"ב רש"י ד"ה זה פירש למיתה כו' כדי שיזכה בו כשיהיה בעבודתו כו' כצ"ל:
דף כא עין משפט מיי' פ"ת מה' עבדים טור אה"ע סי' ד' י"ד סי' רס"ז כצ"ל:
רי"ף אמרו לפניו ר' אמי ור' אסי אי אתה מודה נ"ב ע' ק"נ ברא"ש סי' כ"ח ד"ה אלא כי אתא רב שמואל בר יהודה:
שלה"ג אות א' ד"ה ואצ"ל אם האדון נושא שפחתו כו' אבל ודאי אזלינן בתר אומדן דעתא דודאי שחרר ומפקיעין אותו ממנו ומותר בבת חורין כו' כצ"ל:
שם ד"ה וכתב מיימוני כו' שאינו חייב בו אלא בן חורין יצא לחירות וכופין כו' כצ"ל:
ע"ב ת"ר האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין עשוי בן חורין כצ"ל (גמ' ורא"ש) שם ת"ר האומר נתתי שדה פלונית לפלוני נתונה לו כצ"ל (גמ' ורא"ש):
דף כב רש"י ד"ה חמץ עובד כוכבים שהלוה את ישראל ושיעבד לו חמצו כו' כצ"ל:
ע"ב רש"י ד"ה עבד יוצא בהן לחירות דמומין שבגלוי הן כו' כצ"ל:
דף כג ר"נ ד"ה אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן כו' או דלמא דלא לגרבו בהו וליתו טפי כצ"ל (כן איתא בגמ' וכן מעתיק הערוך) וכן כל ניגרו שבעמוד צ"ל לגרבו:
רי"ף ההוא עבדא דערק מחוץ לארץ לארץ אזל מריה בתריה אתא לקמיה דרב אמי כצ"ל:
נ"ב ואשכחיה בגמ' ליתא:
ר"נ בא"ד הנ"ל אין פודין את השבויין כיון דחיישינן לדוחקא דציבורא כש"כ דאיכא למיחש לדוחקא דבעל שלא לחייבו כו' נ"ב פירוש דליכא למיפשט שרשב"ג סבירא ליה טעמא דלא לגרבו כי אף אם ס"ל טעמא דחיישינן לדוחקא דצבורא כ"כ אין יכולין לכוף את הבעל על יותר מכדי דמיה והיא ככל שבויין שאין פודין אותם יתר על כדי דמיהן מטעם דוחקא דצבורא וע' ר"נ בכתובות שם:
ר"נ שם בא"ד בסמוך ואם איתא דהוה מיפשט מההיא ברייתא הוה להו בגמ' לאתויי הכא נ"ב בכאן צ"ל סיום דברי הר"נ ועוד כיון דבגמ' פשט לה וכו' עד סה"ד שמביא הר"נ עוד ראיה לדבריו שהטעם משום דוחקא ולא משום דלא לגרבו כי לוי בר דרגא פרקא לברתיה בתליסר אלפי אבל לפי גירסת הספר אחר דעת הראשונים שאין פודין מאי ועוד הלא אם לא שבקינן פשטין דתלמודא סותר מעשה דלוי בר דרגא לדעת הראשונים וע' יש"ש סי' ס"ו כי מצאתי ב"ה שדברי מכוונים לדבריו שם:
ר"נ שם ואין לוקחין ספרים כו' אי משום דלא לגרבו וליתו טפי כצ"ל:
ר"נ ד"ה המוכר עבדו כו' סמוך לסה"ד אבל מכר עבדו לאפרהיג כצ"ל (ערוך):
דף כד רי"ף אמר רבי יוסי ברבי יהודה מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו קונם אם איני מגרשך כו' כצ"ל:
ר"ל ד"ה מאי קונם פי' היכי שייך למימר קונם שאיני מגרשך כצ"ל:
ע"ב רי"ף אמר להו אימור לתיאבון הוא דאכיל אמרו ליה והא זימנין דאיכא איסורא כו' כצ"ל: