אור ברסלב
דבש תמר - ב (ריף) ברכות › פרק ראשון

דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים

ברכות · פרק ראשון

ברכות

דף בעל המאור ד"ה מאימתי וכו' ויש מקילין בדבר וסומכין על תלמוד ירושלמי התניא קרא קודם לכן לא יצא ידי חובתו א"כ למה קורין אותה לא בשביל לצאת בה ידי חובתה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה ולסמוך גאולה לתפלה ועל זאת סמך רש"י בפירושו כו' כצ"ל כנראה מהרר"י שמביא הירושלמי שם הלאה ונראה הפירוש הזה שהיו קורין ק"ש בתפלות שאין ברכות לפניה דהיינו בתפלת מוסף ומנחה במקום אשרי שאנו קורין זאת מבואר בתלמוד ירושלמי אבל להקדים ק"ש של ערבית בלא ברכות אין זכר שם כמו שמסיים בעה"מ בעצמו עדיין אין לנו ראיה להקדים וכו' בא"ד על ע"ב ועיקר קריאת שנית ק"ש פי' ק"ש הקודמת שבבהכ"נ וקורא אותה שנית מפני שאינה עיקר שם השגת הראב"ד אות ב] ד"ה ויש מפרשים צ"ל ויש מקילין וכל הדיבור עד סה"ד בירושלמי נ"ב לפי שהגהתי דברי בעה"מ ז"ל אשר הוא בעז"ה ברור כשמש שכצ"ל או שכן הוא כונתו בקוצר הלא הן הם דברי הראב"ד ז"ל:

עוד שם השגות הראב"ד אות ג] ד"ה בתלמוד ירושלמי צ"ל הד"ה ויש מפרשים ובתוך הדיבור (לא היה) צ"ל לאותן הי"ח שמתפללין וכו':

ע"ב השגת הראב"ד א] ד"ה ועדיין וכו' א"א דע וכו' מעולם לא התפללו (נ"ב פי' בבוקר ובערב) אלא בסמיכת גאולה לתפלה ובק"ש אבל היו מאחרים (פי' בתענית ציבור) את הכל כו' ועניני תשובה וכן אנשי המעמד (פי' בתפלת שחרית) אומרים פסוקי דרחמי כו' כמו שאנו רגילין לומר שמע ישראל ובש"כ וה' הוא האלהים (נראה שכן היה הנוסח בעתו ועתה בזמננו הנוסח בשינוי מעט) שמא ימשכו כו' כי זו מצוה (פי' מה שאנשי משמר עוסקים) הרשות (פי' יש להם רשות) שדוחה לדבר מצוה (אחרת):

שם בתהר"י ומי שירצה כו' יתפלל על שם נדבה שהרי כו' ויתפלל לשם חובה ד"ת שם על הגליון מהפך הגי' על שם חובה במקום על שם נדבה לשם נדבה במקום לשם חובה ומה שכתב תהר"י שם ומה שמתפלל מפרשי לדעתם והג' מעשה אילפס מקיים הגי' כמו שלפנינו ומפרשי כ"כ בטוב האי ומה שמתפלל אותה ע"ש:

דף ד ברי"ף אמר ר' אחא בר חנינא אמר ריב"ל הלכה כרשב"י (בגמ' משום ר"ע) שם א"נ בשעת הדחק כגון כו' אבל לכתחלה (פי' וגם שלא בשעת הדחק) לא:

תהר"י ד"ה וכל העובר כו' ולא ימתינו לו כלל (פי' שלא יוכל לעמוד מעט כדי שיקרא בעמידה עכ"פ עד על לבבך) ולפיכך אמרו כו':

שם בבעה"מ ד"ה תניא רשב"י אומר כו' וזמנה של ק"ש של ערבית סופה לשל שחרית:

עוד שם על ע"ב בפסחים פ' ראשון דף י"ב: כצ"ל:

ע"ב בתר"י ד"ה שיר של פגעים כו' ולא גרסי' ואומר אלא אומר נ"ב לפי' התוס' שם שכתב המשנה למלך שלתוס' פי' מסיים בזה הפסוק כי אתה ולא אמרו משם ואילך ופליג האי לישנא דאמר שיר של פגעים שפיר ואומר שאומר יושב בסתר רק עד כי אתה ולא הלאה משא"כ למ"ד שם שיר של נגעים היה מסיים עד אורך ימים:

שם תהר"י ד"ה על תפלתי כו' ורש"י ז"ל פי' שהיה נזהר דאפילו לעסוק בתורה לא היה רוצה כצ"ל:

דף ה ד"ה מפני חשד שלא יאמרו זונות מוכנות לו שם:

עוד בבעה"מ הנ"ל וכל שאינו זמן קימה מבעוד לילה עם הנץ החמה מיד זמן שכיבה הוא כצ"ל:

עוד שם ועובדא דאבוה דשמואל ולוי וכו' כצ"ל ונ"ב והוא לקמן בגמ' דף ל':

ע"ב רבינו יונה ד"ה כל המתפלל וכו' ופונים כנגד ההיכל (פי' ארון הקודש):

שם ד"ה ורבינו יצחק הזקן מפרש כו' מפני שעובר על כולם הוא בחוץ וחוזר אחוריו לבהכ"נ (וגם מתפלל לרוח אחרת):

עוד שם ד"ה אריב"ל כו' ודברי ר' יהושע במס' מגילה נ"ב במגילה ליתא אבל לקמן דף ח: איתא וכן לקמן דף סא. הוא מימרא דר' יוחנן אחורי עכו"ם ולא אחורי בהכנ"ס וכו' אמרה שם ר' יוחנן:

דף ו רי"ף אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהנך מילי מעליותא דאמרת לן משמיה דרב חסדא ואין לומר בזה שהיה להרי"ף הגי' דאמרת לן רק פשוט שיבוש הוא כי אמרת לן משמע שכבר אמר להון ולהה לו לשמוע עוד הפעם ע"כ צ"ל גם ברי"ף דאמרת משמיה כמו בגמ' כי רבא שמע מאחרים שרפרם אמר מה משמיה דרב חסדא ולא שמע מה אמר וביקש ממנו שיאמר גם לו מהנך מילי מעליותא שאמר לאחרים משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא ברבינו יונה ד"ה אלא אימא כו' כשיש שם ציבור נ"ב היינו עשרה:

ע"ב הרר"י מתני' מאימתי קורין את שמע בשחרית כו' בגמ' אמרינן בין תכלת שבה ללבן שבה ואית דמפרשי וכו' נ"ב ד"ת שעל הגליון רוצה להשוות האי אית דמפרשי לפי' הגמ' שנדחה והוא דבר שלא יוכל לעלות על הדעת כלל הלא הרר"י מקדים לשון הגמ' דמסקנא אחר שדוחה הס"ד בין תכלת ללבן הם שני חפצים אחד כולו תכלת ואחד ההיפך כולו לבן ודחי בגמ' הא בליליא נמי מידע ידיע לאו דוקא בלילה גמור בחשכו של לילה כי בלילה כל אפין שוין אלא פי' בעוד לילה לק"ש כעלות השחר או עלות השחר שלילה הוא לק"ש של יום ומסיק אלא בין תכלת שבה ללבן שבה וזאת מעתיק הרר"י בגמ' אמרינן בין תכלת שבה ללבן שבה וע"ז ואית דמפרשי ויכולין אנחנו לישבע שלא כוון על שני בגדים וכיון שלא היתה כוונתו אלא על בגד אחד צריכין אנחנו לדחוק ולפרש דבריו אחר כוונתו ופי' בין בגד אחד בין מקום למקום בבגד אחר של תכלת מקום של תכלת לבגד למקום שבאותו בגד של לבן ע"כ:

שם ד"ה ר' אלעזר אומר כו' יש מפרשים מלשון החציר כו' הערוך דכרתי הוא מין צבע כו' נ"ב הערוך לפנינו והכי איתא בו על כרתי שבכאן ושבסוכה ל"ד פי' מין צבע ירקרק תרגום כרישין כרתי בשביל שהם ירוקין ע"כ. וכתב המוסף הערוך א"ב תרגום ואת החציר ואת הבצלים וכרתי ובוצלי. הרי הכל כיש מפרשים ונראה שהרר"י לקח הערוך שמביא מתוס' חולין מז: שמביא התוס' שם וז"ל וכתב בערוך דהוא צבע ירוק ותרגום של חציר הוא כרתי וע"ז כתבו התוס' ונראה דהוא צבע אינדי"ש בלע"ז ומביא הרר"י כאן הערוך לפי פי' התוס' שם אבל האמת יורה דרכו כיש מפרשים וכזה פרש"י תכלת ירוק הוא וקרוב לגוון כרתי כרשינין כי להכיר בין טונקל גרין לטונקל בלאה צריך אור בהיר אבל בין תכלת לאינדקי אין להכיר כלל שאינדקי הוא קלא אילן ולפי שאינדך בא מעלי אילן וכן פי' הערוך קלא ג' קלא אילן אינדיקי ע"כ:

הרר"י ד"ה ומצינו למידין כו' ברחוק ד' אמות ויכירנו וסוף זמנו עד הנץ החמה כצ"ל במלחמות הראשון המתחיל כתב בספר המאור תניא רשב"י אומר לא רחוק מסה"ד ז"ל אבל העיקר שנ"ל שלא התירו לו חכמים שיהא קורא ק"ש של ערבית ושחרית בבת אחת זו אחר זו כצ"ל:

בעה"מ ד"ה מאי הוי עלה כו' והאמר רבה בר חנינא סבא:

דף ח הרר"י ד"ה פתח ובירך בדשכרא כו' פרש"י ז"ל כו' על ע"ב וכן מפרש באידך ברייתא בשחרית פתח ביוצר אור וכו' ר"ל שהיה מכיר כו' על זה כתב הגהה מהר"ם אינו כן בפי' רש"י שלנו אלא ה"ג כו' נ"ב יסלח לי מהר"ם ז"ל לא דק יפה בפרש"י ז"ל הלא ברש"י כאן על הרי"ף המה כדברי הרר"י שכתב בשם רש"י ובגמ' דילג רש"י על הרישא ולא פי' כלום ודברי רש"י בגמ' אשר מעתיק מהר"מ קאי על סיפא דסיפא בערבית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים והרר"י אינו מעתיקו ע"כ:

דף ט ברי"ף ואסיקנא וע"ז דברי הרר"י ד"ה ואסיקנא והלכתא המלך הקדוש והמלך המשפט אין לפרש דר' אלעזר היה אומר דלכתחלה לא יצא אלא בדיעבד דאם איתא דרבה ור' אלעזר בהא פליגי נ"ב לא ידעתי מה בעי רבה הכא הלא רבה בר פלוגתיה דרב יוסף הוא ולא דר' אלעזר ורבה בר חנינא סבא משמיה דרב אמר כל השנה כולה נמצא רב הוא בר פלוגתיה דר"א ולא רבה ואין לומר שכוונתי על רבה בר חנינא וקורא אותו בר פלוגתיה דר"א משום דהוא אמר משמיה היה לו לפרש אדרבה בר חנינא סבא ור' אלעזר בהא פליגי ולא רבה סתם ע"כ. אני אומר שט"ס הוא ושיבוש וצ"ל דרב ורבי אלעזר בהא פליגי וכן נשתבש בכל הדיבור זה רבה במקום רב אגב רהיטא דלשנא שהמסקנא ההלכה הוא כרבה דפליג על רב יוסף אבל הרר"י איני מדבר ממנו ע"כ כל רבה דרבה ורבה לרבה כרבה דבהא דיבור אשר ט"ו המה יכולין המדפיסים להכניס במקומם רב דרב ורב כרב לרב וירויחו הדיו והנייר מחמשה עשר ההין:

במלחמת ד"ה אמר הכותב כבוד רבינו שלמה ז"ל כו' וסיומא דנוסחא דגאון ז"ל ת"ש מסיפא וכו' מאי לאו לאתויי הא דאמרן לא לאתויי נהמא ותמרי וה"ד כגון דאכל תמרי וקסבר דנהמא אכל פתת ובריך וכו' כצ"ל:

דף יא רש"י ד"ה קץ הימין שיחזור ימינו כו' נ"ב רש"י בחומש על ויקרא יעקב וגו' אשר יקרא אתכם באחרית הימים כתב רש"י בקש לגלות את הקץ ובסוף דניאל לקץ הימין פרש"י כמו באחרית הימים ומדחה בראיות לפי' הימין לשון יד ימין ע"כ עיקר פירושו גם הכא בגמ' קץ הימין קץ הימים:

ברי"ף אמר ר' יצחק אמרי דבי רבי אמי כצ"ל כדאיתא שם בפסחים נ"ו: שם תני תנא קמיה דר' יוחנן טעה בין פרק לפרק כו' באמצע הפרק חוזר לראש כן הגי' בגמ' גם בגמ' אמצע הפרק קודם לבין פרק לפרק וכזה גם רש"י אצל הרי"ף ד"ה חוזר לראש קודם ואח"כ בין פרק לפרק שהעתיק מפי' רש"י שבגמ' כסדרו וכלשונו שם:

הרר"י ד"ה למימרא וכו' ומתוך מ"ש הרי"ף ז"ל כו' שמעינן (פי' אני הרר"י) דמפרק ראשון ואילך אינו אלא מדרבנן כו' ועוד הביא ראיה נ"ב אחר שאמר לעיל שמעינן לשון מדבר בעדו לא שייך לומר ועוד הביא ע"כ מחקתיו וצ"ל ועוד ראיה ושן לקמן באותו הדיבור ועוד הביא ראיה מדאמרינן בגמ' ד' י"ג שמע וכו' צריך ג"כ להיות ועוד ראיה:

שם בא"ד ור' יאשיה אומר ע"כ מצות קריאה וכונה מכאן ואילך מצות כונה בלא קריאה כלומר כיון שיתכון (לצאת) אע"פ שלא יחתוך בשפתיו נ"ב האי לצאת שיבוש הוא ואינו ענין לכאן כי כאן פי' כיון שיתכוון המלות במחשבה ואפילו שפתיו לא מרחשן אבל כונה לצאת אינו צריך כי הוא עומד כבר באמצע ק"ש והכונה לצאת צריך להיות טרם שמתחיל פסוק ראשון שם ע"ב רמי ליה רב מרי בריה דבת שמואל לא מל המדפיס אני כועס אלא על המגיהים איך הניחו שיבוש כזה אשר בן הצריך לאמו אינו נופל עליו בנו של פלונית אלא בנה של פלונית וכך אינו נופל עליו בריה דבת פלוני אלא ברה דבת פלוני ובגמ' וברא"ש הלא איתא כדבעי למהוי ולמה לא תיקנו בהרי"ף כיאות ולא זאת שלא תיקנו בהרי"ף אלא הניחו השיבוש להתרחב עוד לד"ה של בעה"מ וממנו להעתקת המלחמות את ד"ה הזה:

הרר"י ד"ה ודברת בם ולא בתפלה כו' ורבני צרפת פירשו בם יש לך רשות להשמיט קולך אבל לא בתפלה נ"ב וכן מפרש רש"י ביומא שם בשם שאילתות וגם רש"י צרפתי הוא:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ריף)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה