דבש תמר - ב (ריף)· רבי דוד טיטלבוים
בבא בתרא · פרק ראשון
דף ב חא"ש אות (ב) ד"ה חסר לשון כצ"ל גמ' נותן שלשה וכו':
נ"י ד"ה ואם עשו מדעת שניהם וכו' פי' סתם גינה שהעין שולט בה אמרת לא בקעה שהיא שדה תבואה שאין העין שולט בו כל כך כמו בגינה שיש מיני ירק הרבה מיבעי:
ע"ב רש"י אבל גדר סמוך לסה"ד המונע בהמות מליכנס אע"ג דאיכא היזק ראיה:
ד"ה אמר ליה רבינא סה"ד משל רוניא ובפניו:
נ"י ד"ה ולענין חזית אבל אם נהגו שעושה בעל הכותל חלונות מבפנים נ"ב היינו (פאמיגעס):
המאור הגדול ד"ה המקיף את חבירו. לפי שהזול מצוי בהם מותר מה שאינו מצוי:
שם דאמרינן בפ' המקבל נ"ב ב"מ ק"ג ע"ב:
דף ג נ"י ד"ה גרסינן בגמ' רוניא זבין ארעא ואם קדם אחד מן המצרנים וזבין קמ"ל:
ע"ב רש"י ד"ה בירה גדולה סה"ד ד' אמות כנגד ביתו וכן הוא בנ"י נ"ב וברש"י בגמ' איתא ד' אמות אף שלא כנגד ביתו ונ"ל שאין נ"מ לדינא אך רש"י בגמ' כונתו אף שביתו קצר מד' אמות יכול להשתמש אף בהיתרון שיש בד' אמות אשר אינו נגד ביתו ורש"י כאן והנ"י כונתם שאותן ד' אמות יהיה נגד ביתו כשיוצא מפתח ביתו הם כנגד פניו אבל לא יכול לברור לו ד' אמות אשר נגד בית אחר שאינם נגד ביתו כלל אבל גם הם סברי שהיתרון שיש בד' אמות יותר מרוחב ביתו משתמש:
דף ד נ"י ד"ה אמר רב נחמן אמר שמואל סה"ד אלא אם כן עבר הוא מרצון ויהיה נתפס כגנב:
חדושי א"ש אות א' סה"ד ובאשר"י מבואר ע"ש נ"ב כי כאן הלשון משובש ואין כדי לתקן כי הרא"ש מצוי ושם הלשון נכון:
מלחמת שורה ראשונה משורות רחבות וכלשון הזה אמרו לסתום לאלתר:
ע"ב נ"י ד"ה הא דאמרינן הכא. אבל איפכא לא אמרינן נ"ב פי' דאמר ליה ההוא דמטיא ליה איספלידא לאחוה אנא אטול איספלידא ואנת תרביצא לא אמרין:
דף ה נ"י ד"ה וזה הוא סיום התוספתא:
עין משפט אות א' עי' פי' במ"מ פ"ו מהל' שכנים במיימוני:
ע"ב רי"ף אמר רב פפא לשורא ולפרשא דמתא ולטורזינא אפי' מיתמי נ"ב אבל רבנן לא צריכי נטירותא (גמ'):
נ"י ד"ה ולכל מילי בעינן שנים עשר חודש. שנים עשר לפסי העיר. אמר רב אסי אמר רבי יוחנן כי תנן נמי מתני' לפסי העיר תנן רב אסי אמר הכל לפסי העיר ואפי' מיתמי אמר רב פפא לשורא:
דף ו רי"ף מנלן אמר רב נחמן דאמר קרא והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן וגו' שררה הוא דלא עביד הא הימוני מהימן מסייע ליה לר' חנינא דאמר מעשה היה ומינה רבי שני אחים על הקופה:
ע"ב נ"י שורה עליונה ד"ה אנא אפילו לאתנויי לא צריכנא אם אינו מתנה עם הצבור יכול לשנות:
דף ז רי"ף תניא נמי הכי אין חולקין את החצר עד שיהא בה שמונה אמות לזה ושמונה אמות לזה נ"ב היינו ברוחב החצר צריך שיהיה רוחב החצר שש עשרה אמות שיהיה אחר החלוקה לכל אחד שמונה אמות ברוחב החצר ארבע אמות לפני הפתח ועוד חוץ מזה ארבע אמות כזה $$ציור בספר$$ תניא כוותיה דרב חסדא היה לו פתח אחד רחב שמונה אמות נוטל ח' אמות כנגד הפתח ברוחב ד' אמות בחצר נ"ב נ"ל דדבריו קאי על הברייתא דלעיל אין חולק את החצר עד שיהיה בו ח' אמות כו' וכ"נ מנ"י ויתאחד עם דברי ר"י הלוי וכן מעתיק הרא"ש ז"ל לשון הרי"ף כהויתו בשם ר"י הלוי ז"ל וע' הג' חו"י שמתמה על דברי רי"ף הללו:
נ"י וכתב הר"י הלוי ז"ל שאם אין בחצר אלא ד' אמות על שמונה לזה וד"א על שמונה לזה אע"פ שיש שם כמה פתחים חולקים נ"ב הר"י הלוי ז"ל מיירי בחצר שהאורך בין הפתחים והרוחב בין דופני החצר שמצדדין כזה $$ציור בספר$$
ע"ב נ"י ד"ה אמר רב הונא סמוך לסה"ד ועוד אמאי קאמר דזימנין דדחקי:
שלה"ג שורה י"ח אינו רוצה לא לקנות ולא לשכור הדין עמו וכש"כ אם בעל השני שלישים אומר גוד או אגוד ובעל השליש אינו רוצה אלא:
דף ח נ"י הא דרב יהודה א"ר מוקמינא לה בהמניח את הכד דכ"ח כגון שהחזיקו בו ברשות תחלה אבל אם תחלה החזיקו שלא ברשות:
רא"ש אות (ב) סה"ד וצ"ע דמנ"ל להנ"י כל כך בפשטות שמטמא בנגיעה נ"ב גם הנ"י כמסתפק דהא מסיים או המאהיל תחת תקרת הפתח דוקא:
נ"י ד"ה חדא ארעא עד סה"ד והנגר כולו לאחר נ"ב כזה: