דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
שבת · פרק ששה עשר
ק"נ סי' א' ד"ה והאידנא כו' קאי על ברכות של ר"ה כו' נ"ב אבל רש"י ז"ל ד"ה ומענינות הרבה פי' דקאי אקמיעין ע"ש. וכן הוא לשון התוספתא כצ"ל. פי"ד הברכות כצ"ל. גונזין אותן אין ענין לכאן ומחקתיו והגר"א מגיה שם בתוספתא הברכות והקמיעין כמו שמעתיק הגמ' לפנינו:
סי' יא אבל צואה של תרנגולין ושל בני אדם באותו חצר מותר לכבדה ולהוליכה כו' כצ"ל:
שם בת"ש אות ד' ושל ב"א אפילו בחצר אחרת מותר להוציא כצ"ל:
סי' י"ב רא"ש ד"ה, ת"ר נכרי שלקט עשבים כו' בהני תורי דגנבין ארמאי ומגנחין נ"ב פי' מסרסין: