דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
שבת · פרק שביעי
ת"ש סי' א' אות ב' בשבתות הרבה פירוש ששכח ששבת היום כצ"ל:
בהגהות הב"ח נמי לא נפיק וכו' נ"ב הב"ח מעתיק לשון הרי"ף לאשר כן דרכו של הרא"ש שתופס לשון הרי"ף במחברתו וכן מעתיק הכא במתניתין וביודע והיודע והעושה כדאיתא ברי"ף אף שבגמ' ומשניות הגירסא היודע היודע העושה ע"כ מגיה הב"ח גם כאן כלשון הרי"ף אבל כאן גם הרי"ף צריך להגהה כי לשונו בזה בלא טעם וכצ"ל והאי אי נמי בחמשא בשבתא נפיק לישתרי תרי יומי קמ"ל בו' וכן איתא בגמ':
בק"נ סי' ד' ד"ה ואם בירר נעשה כמי שבירר לאוצר כו' ולפרש"י הא דמשני הא בקנין ותמחוי והא שנפה וכברה היינו הך ברייתא כו' כצ"ל:
ברא"ש סי' ו' האופה כו' פי' סיכתא גללי בהמה רקיקין כו' כצ"ל כמו ברי"ף:
שם שכן אורגי יריעות שנפסקה להן נימא קושרה כצ"ל:
בק"נ סי' ז' ד"ה והא לא קיימא פרש"י כו' ולכך תמה אני כו' הא הוי שתי תכיפות סה"ד נ"ב וי"ל דהוי שתי תכיפות אבל לא שתי תפירות כי אין תפירה בלא חוט:
סי' ח' ד"ה המולחו כו' דמה מחיקה שייך ביה אם משפשף בידו נ"ב לפנינו ליתא כלל ברש"י בידו ואפשר כונת רש"י כפי' ערוך בערך שף ששפשף בסנדל של ציידין כמובא בק"נ שם: