דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
סוכה · פרק ראשון
בק"נ סי' ב' ד"ה פי' עד עולם י"ל משום הך דארנקי דחקו סה"ד נ"ב ע' עירובין ע"ט ע"א: סי' י"א שם ד"ה ותהוי חיצונה בית שער כו' הא דקתני הכא פטורה מן המזוזה היינו מדאורייתא כו' כצ"ל:
ברא"ש סי' י"ג מתני' סוכה ישנה כו' דהא ליכא סוכה דלא חייש לחדושי האי חידוש כצ"ל ונ"ב אפשר לפרש הלשון שלפנינו ברא"ש שבעל העיטור מביא ראיה אשר מיכנש ומימך בסתרקי לא חשיב חידוש מדאיתא לקמן בגמ' דף מו. היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך ואם לאו לכשיכנוס לישב בה מברך שתים ע"כ ואם מיכנש כו' חשיב חידוש איך אמרו ואם לאו הא ליכא סוכה דלא יכול לחדושי בה האי חידוש אבל אחר אשר ראיתי בספר בעל העיטור עצמו ריש סוכה כותב בזה הלשון אות באות דהא ליכא סוכה דלא חייש לחדושי האי חידוש מה לנו לשקר שאין לו רגלים שעשו המעתיקים המדפיסים ששבשו הספרים אמת צדיק דרכו הלא לשונו הזהב שייך הכא בטוב טעם ואין צריך להרחיק עדותו והגהתי כטוב לשונו:
בק"נ סי' כ"ד ד"ה ואע"ג דעשוי למלאות בית קיבול הוא וז"ל הרמב"ם פ"ב הל' ג' מהל' כלים כו' כצ"ל:
סי' כ"ח אמר רב כו' ושמואל אמר כו' אבל יש בהן ארבעה ד"ה פסולה ופריך כו' כצ"ל:
סי' ל"א המשלשל כו' אבל לגי' רש"י אין ראיה כו' ומעמידה סמוך לקרקע כו' נ"ב הגי' נראה כן מרש"י אבל הרא"ש מפרש בו פי' אחר לא כרש"י: