אור ברסלב

דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים

סוכה

יומא

פרק ראשון

בק"נ סי' ב' ד"ה פי' עד עולם י"ל משום הך דארנקי דחקו סה"ד נ"ב ע' עירובין ע"ט ע"א: סי' י"א שם ד"ה ותהוי חיצונה בית שער כו' הא דקתני הכא פטורה מן המזוזה היינו מדאורייתא כו' כצ"ל:

ברא"ש סי' י"ג מתני' סוכה ישנה כו' דהא ליכא סוכה דלא חייש לחדושי האי חידוש כצ"ל ונ"ב אפשר לפרש הלשון שלפנינו ברא"ש שבעל העיטור מביא ראיה אשר מיכנש ומימך בסתרקי לא חשיב חידוש מדאיתא לקמן בגמ' דף מו. היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך ואם לאו לכשיכנוס לישב בה מברך שתים ע"כ ואם מיכנש כו' חשיב חידוש איך אמרו ואם לאו הא ליכא סוכה דלא יכול לחדושי בה האי חידוש אבל אחר אשר ראיתי בספר בעל העיטור עצמו ריש סוכה כותב בזה הלשון אות באות דהא ליכא סוכה דלא חייש לחדושי האי חידוש מה לנו לשקר שאין לו רגלים שעשו המעתיקים המדפיסים ששבשו הספרים אמת צדיק דרכו הלא לשונו הזהב שייך הכא בטוב טעם ואין צריך להרחיק עדותו והגהתי כטוב לשונו:

בק"נ סי' כ"ד ד"ה ואע"ג דעשוי למלאות בית קיבול הוא וז"ל הרמב"ם פ"ב הל' ג' מהל' כלים כו' כצ"ל:

סי' כ"ח אמר רב כו' ושמואל אמר כו' אבל יש בהן ארבעה ד"ה פסולה ופריך כו' כצ"ל:

סי' ל"א המשלשל כו' אבל לגי' רש"י אין ראיה כו' ומעמידה סמוך לקרקע כו' נ"ב הגי' נראה כן מרש"י אבל הרא"ש מפרש בו פי' אחר לא כרש"י:

פרק שני

סי' א ד"ה גמ' מאי טעמא דר"י כו' אמר אביי לא שנו אלא סומך כו' אבל כל דופני הסוכה אינן אלא מטות כו' כצ"ל:

סי' ח' ואמר ר' אבא בר זבדא כו' הני תנאי אית להו העוסק במצוה פטור מן המצוה אלא ת"ק מחייב ליה (פי' לחתן) משום דעיקר כונת קריאה היא בפסוק ראשון ובקל יוכל לכוון וליישב דעתו בפסוק ראשון (כי החתן תולה בדעתו ומתי שימצא דעתו צלול יכוון ויאמר האי פסוק) כו' ולא משום דעסקי במצות נינהו דא"כ אפילו מק"ש נמי לפטרי (וליכא למימר בשושבינין ובני חופה בפסוק ראשון יוכלו לכוון וליישב דעתן כי המה אינם תלויים בדעת עצמם אלא בדעת החתן ואף על רגע אינם יכולין להסיח דעת מהחתן ובשעת שהחתן קורא הפסוק אינם מוכנים בישוב דעתן ע"כ אי משום דעסקי במצות היו פטורין גם מק"ש):

ק"נ ד"ה ולא משום דעסקי במצות נינהו כו' ועוסק במצוה פטורים אם שיש להם דעת צלולה כו' כצ"ל:

סי' ט"ז תניא ר"א אומר כו' שישבו בסוכה אחת ורבנן האי לך מאי דרשי ביה מיבעי ליה כו' כצ"ל:

סי' י"ז משנה מי שהיה כו' וסיכך על גבי המטה בשביל קטן סה"ד כצ"ל כמו במשנה שמעתיקה:

סי' י"ט ד"מ אמר רבא כו' אבל בשרגא אף שהוא דולק כו' אלמא שרגא בסוכה קטנה אף בשעה שהוא דולק אין להניחו בסוכה והטעם שיש לחוש כו' עד סה"ד נ"ב האי אף האחרון והטעם שמא יתקרב הנר סתרי אהדדי וע' תוס' ומה שכתבתי שם בעזרת חונן דעת והוא יאיר עינינו להבין ולהשכיל:

פרק שלישי

סי' ג הגה"א ד"ה אמר להו רב הונא כו' אלא משכיר העכו"ם לקוץ נ"ב וכן מעתיק הד"מ אבל צ"ל שוכר וטוב משניהם לשון רמ"א וז"ל אלא יקצצנו עכו"ם ויקנה מהם ושם מראה המקום הגהות אשר"י ס"פ לולב הגזול צ"ל ר"פ ריש פרק:

בק"נ סי' ד' ד"ה פי' שנצמת ונכווץ וגורס קווץ נ"ב הלא הערוך לפנינו וגורס כאן קווץ ובערך כווץ מראה למקום אחר ומפרש לשניהם איינגעשרומפען היינו צמיתה וע' מה שכתבתי בזה בגמ':

סי' ה' הגה"א ד"ה נפרצו עליו כו' יאגדנו מלמעלה שיהיו עליו עולין עם השדרה וכשר:

סי' י' ת"ר יבשו רוב עליו כו' ופירושו אינו מובן לכאורה דמשמע עליו כמו בדי אילן וכו' כצ"ל:

סי' ל' יום טוב הראשון כו' אי לאו משום דאמרינן הואיל ונהנה מהני כדאמרינן (ב"מ ד' פ"א.) כו' כצ"ל:

וכן בסמוך צ"ל דהואיל ונהנה מהני ומיהו כו' ונ"ב כ"א שם בגמ' וע' פרש"י שם:

פרק רביעי

ק"נ סי' ד' ד"ה יש מן הגדולים כו' הא בסמוך כתב רבינו תי' תוספות כו' כצ"ל סי' ו' הגה"ה ד"ה ולא דמיא כו' ונקיי הדעת כו' כצ"ל:

סה"ד מא"ז נ"ב גם במרדכי סי' תשנ"ט:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ראש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה