דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת קידושין · פרק ראשון
רא"ש סי' א ת"ש אות א ירושלמי הדא דתימא כו' וכן מוכח מסוגיא דפרק האיש מקדש מדברי חכמים דשמין את הנייר נ"ב כ"כ הר"נ כתב כמוהו:
רא"ש סי' י אמר רבא אמר רב נחמן אמר לה כו' שלא נתן לה זכות בגופו כו' כצ"ל:
בא"ד הלכך נשתעבד לו המשכון שלהם לשכור עליו אף יותר מכדי דמיו הלכך כשעושין כו' כצ"ל:
ק"נ שם ד"ה לפי שאין המשכון משועבד לכלום והתוס' ס"ל כהיש מפרשים סה"ד נ"ב בענ"ד לא מצאתי שום משמעות בתוס' כיש מפרשים שמתחיל הרא"ש בהם אדרבא מסקנת התוס' כפירושם הראשון להשוות קדושין ומתנה כדעת הרא"ש:
רא"ש בא"ד וי"ל כיון דבשעת שנטלו לא היו מעותיו בידו נהנה הוא במשכון כו' כצ"ל:
ק"נ סי' יד ד"ה ויראה שאם אמר לה כו' עד סמוך לסה"ד ולדבריו צריכין לאוקמי הך עובדא דלקמן באמר לה בשעת נתינה הרי את מקודשת וא"כ לא ה"ל לרבינו כו' כצ"ל:
ק"נ סי סז שם ד"ה דהא ר"א דהוא בתרא מלשון הרי"ף כו' ונראה שהביאו לזה קושית תוס' פ' הנושא ד"ה רבא ע"ש סה"ד נ"ב וע' ר"נ:
רא"ש סי' יח ההוא גברא דקדיש בשוטיתא דאסא בשוק כו' אלא אמאן דמקדש בביאה בלא שידוכי כו' כצ"ל:
ק"נ סי' יט ד"ה אמרה ליה כו' ובש"ס שלפנינו וברי"ף אמרו ליה והא לית בה שוה פרוטה אמר להו תיקדש כו' כצ"ל:
סי' כד הלוה מעות מן הגר ק"נ ד"ה פי' רש"י כו' ורש"י לא פי' כן שפי' וגר את הגר אב ובנו שנתגיירו נ"ב ול"ג שאין מזה ראיה כלל כי אף אלידתו בקדושה שייך לקרותם אב ובנו שנתגיירו כי אף במתניתין לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא נשתנה כמו ללישנא שאין רוח חכמים נוחה הימנו כן להאי לשנא שרוח חכמים נוחה הימנו על הכל לשון אחד גר שנתגיירו בניו עמו וגם להאי לישנא שרוח חכמים נוחה ראיה לרבא שאין זה מדברי סופרים שאם היה מדברי סופרים מאי רוח חכמים נוחה הימנו חייב להחזיר מבעיא ליה:
רא"ש סי' כט ובלבד שיהיה הכסף משל אחרים כו' והך דשמואל דלא כר' מאיר ודלא כרבנן דמה שתרצה עשי קנה יתהון בעל אפילו לרבנן ושמעית מינה דלרב ששת על מנת שתצא בו לחירות מועיל כו' כצ"ל:
שם הגהת הב"ח אות א דכ"ע אין קנין לעבד בלא רבו ואין כצ"ל:
סי' מט רבינו תם היה אומר כו' דאי לאו הכי במה היה שמח רב יוסף והלא היה מפסיד כמה ברכות ברכות ציצית ותפלין וכל ברכות מצות עשה שהזמן גרמא נ"ב מובן אשר אלו התיבות וכל ברכות מ"ע שהזמן גרמא מיד הרא"ש לא יצא רק המעתיקים והמדפיסים שיבשו דבריו הטהורים כי מה אצל סומא לחלק בין מ"ע שהזמן גרמא או שלא הזמן גרמא כיון שפטור פטור מכולם והרא"ש ז"ל לקח הדברים מתוס' ר"ה דף לג ד"ה הא ר' יהודה וזה לשונם והלא היה מפסיד כמה ברכות ברכות ציצית ולולב ותפילין ומגילה ונר חנוכה וסוכה והבדלה וקידוש היום וברכות של ק"ש שחרית וערבית וכל הברכות כולן ואמרינן בפרק המניח וכו' ובעירובין דף צו ד"ה דלמא סבר על ע"ב לשון תוס' והלא היה מפסיד כל הברכות של כל המצות וק' ברכות בכל יום ע"כ:
סי' יג אמר רב יצחק ב"ר שילא א"ר חסדא כו' עד סמוך לסוף הסימן כי הא דר"א כי הוה מיפטר מניה דר' יוחנן הוי מסגי ואזיל לאחוריה עד דמכסי מיניה כי הוה בעי ר' יוחנן לסגויי הוה גחין קאי ר"א אדוכתיה עד דהוי מכסי ר' יוחנן מיניה כצ"ל:
סי' נז איבעיא להו בנו והוא רבו כו' עד סוף הסימן נ"ב ע' יש"ש סי' עב:
ק"נ סי' סב ד"ה וכי האי גוונא איכא לשנויי נמי גבי ערלה כו' אע"ג דרבינו בהלכות קטנות הלכות טומאה נ"ב סי' ז פי' כו':