דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת כתובות · פרק שני
ק"נ סי' ט ד"ה וכגון שחב לאחרים כו' ע"ז פי' רבינו כלומר שחב לאחרים בדיבורו נ"ב וכן פרש"י כאן. סי' טז הגה"ה דבור המתחיל נראה דהאי דאמר כו' וצ"ע פרק גט פשוט (נ"ב דף קסח) גבי ההוא תברא כו' משמע דאאדם אחר לא מצי הדר כצ"ל נ"ב פי' דהתם באשה הוי מעשה מתחלה אמר אינה היא ואח"כ אמר כי היא היא ואמר שם דצורבא מרבנן מהימן דלא דק באשה כל כך והאי דקאמר מתחלה לאו היא לא כלום הוא משמע דאאדם אחר לא אשה לא מצי הדר וצ"ע איך קאמרי הכא ואי צורבא מרבנן הוא יכול לחזור ולהגיד.