אור ברסלב
דבש תמר - ב (ראש) מסכת יבמות › פרק שני

דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים

מסכת יבמות · פרק שני

פרק ראשון

ק"נ אות א' ה"ג אחים שהיתה כצ"ל וכן איתא ברי"ף:

ברא"ש בסימן הנ"ל ומיהו בגמ' דידן בסוטה (דף כ"ג) גבי חורגתא הגדילה כו' כצ"ל:

שם ופסק ר"ח ז"ל דהלכה כאמימר וכן בשאלתות דרב אחאי וכן משמע דר' אשי סברה כי כצ"ל:

שם אלמא דעת בני הישיבה לחומרא נ"ב ולתרץ הרמב"ם בזכותיה קא סמיכנא ואומר כי איננו רואה דעת בני הישיבה שיהיה לחומרא שהרי שקלו וטרו ובראשונה רצו למיפשט מהא דאמר רב ד' נשים יש להם הפסק לחומרא ודחו לה דכי קאמר בההיא מתני' קאמר שאין יותר מד' אבל השורות דר' חייא יש להם הפסק והיינו לקולא ורצו שוב למיפשט מדר' חייא גופיה דתני שלישי ורביעי שלישי ורביעי אין טפי לא והיינו לקולא ודחו לה משלישי ואילך מרביעי ואילך והיינו לחומרא והוה אנו רואים ששוה היה להם לדעתם וזיל הכא קא מדחי וזיל הכא קא מדחי לקולא כמו לחומרא וכיון דלא איפשטא באיסורא דרבנן אזלינן לקולא ומדרצו למפשטן שלישי ורביעי אין טפי לא מוכח דהא בעי' היה אף בבניו ובזה קדמנו הלחם משנה ע"ש כי איך נוכל לפרש שלישי אחד על שני אופנים נגד בניו משלישי ואילך ונגד בני אשתו שלישי אין טפי לא ואם כי הלח"מ דחק עצמו לפרש הפשיטות שלישי ורביעי אין טפי לא שיעלה לדעת הרמב"ן אינו כדי לדחות בזה דעת הרמב"ם והנ"י מפרש דעת הרי"ף ג"כ מה שכתב הרי"ף ולא איפשטא בהדיא ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא וגם הרמב"ן תופס האבעיא לקולא לפי פירושו וא"ל שהרא"ש תופס הפשיטות האחרון מדר' חייא גופיה וזה הפשיטות הוא לקולא ובני הישיבה דחו לחומרא אך מדהביא הרי"ף גם הפשיטות הראשון שהוא לחומרא ובני הישיבה דחו לקולא לא לחנם הביא אך לדייק ששוה היה דעת בני הישיבה לקולא כמו לחומרא וכיון דלא איפשטא אזלינן לקולא:

ק"נ ד"ה וממה נפשך כתב דלא כירושלמי וי"מ דהרמב"ם ס"ל כתי' תוס' דכלת בן בנו אסור ובת בן בנו מבעי אם יש הפסק נ"ב אבל מדכתב הרמב"ם דאם אבי אביו ואם אבי אמו יש להם הפסק ש"מ דפליג על הירושלמי ששרה אסורה בכל אנשי ישראל ובזה אין לפרש חתני בני בנים כי גם רביעי שבחמותו יש לה הפסק להרמב"ם:

רא"ש סי' ג' הא דתנן וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קדושין כצ"ל:

שם ורואה אני דברי רב נטרונאי מהא דאמרינן בפרק השולח א"ר זירא א"ר חנינא אמר רב אשי א"ר עבד שנשא את בת חורין בפני רבו כו' כצ"ל:

ק"נ סי' ה' ד"ה וי"א דמצוה לכנוס כדאשכחן באונס כו' סה"ד והוא מוסיף רשע על רשעתו כצ"ל:

ק"נ סימן י"ב ד"ה לא קשיא הא דהוי קטטה כו' ולא נהירא לי דגירושין מסתמא הוי ע"י קטטה מה שאין כן אם מתו ולא שייך למימר בכה"ג דאיירי הכל בקטטה וק"ל סה"ד נ"ב גם נראה פי' הרמב"ם למאן ישתוה הקדם האיסור להיתר אצל קטטה כמו אצל ארגיל גם למתניתין הקדימה לפרשה קודם הברייתא וכן מצאתי ברש"ל שם ע"ש והוא מפרש כן מדעתו מטעמים הנ"ל ומוכיח שכן נראה לו מהרמב"ם:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ראש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה