דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת יבמות · פרק רביעי
ק"נ סי' א' ד"ה הורע זיקתו כו' והרשב"א תירץ הא דקאמר צריכה חליצה מן האחין ר"ל מכל האחין דחליצת מעוברת הוי חליצה פסולה וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין נ"ב לענ"ד לא זכיתי להבין כוונת הרשב"א ז"ל הלא עתה בבואה לחלוץ אחר שהפילה אין שום פסול בהחליצה ושם בפ"ג מיירי שאינה יכולה לחלוץ רק חליצה פסולה וצריכה לחלוץ מכל האחין חליצה פסולה אבל מה איכפת לן שחלצה בהיותה מעוברת חליצה פסולה ועל כן צריכה אחר שהפילה לחלוץ שנית חליצה כשרה והחליצה כשרה מכל הצדדין למה תהא צריכה לחזור על כל האחין ואני תפלה יחנני על כונת איש אלהי הזה זכותו יגן עלינו ואפשר כמו שהורע זיקתה אצלו כמו שכתב הרא"ש לגבי דידיה סבר הרשב"א הורע כח זיקתה לגבי כל האחין והחליצה חליצה קלילא וקורא אותה פסולה לפ"ז צריכין אנחנו לתקן לשון הרשב"א וכצ"ל דאחר חליצת מעוברת הוי החליצה שניה חליצה פסולה:
ק"נ סי' י"ג ד"ה ובפ' מי שמת פוסק רב אלפס כבר קפרא לא ידענא מה שייכות דברים הללו לפי' רש"י נ"ב נ"מ לדינא כפי שפוסק כבר קפרא לרש"י יחלוקו צ"ב ולר"ת בחזקת יורשי הבעל ואם היה פוסק כר"י לא היה שום נ"מ לדינא בין רש"י לר"ת הן הן דברי יש"ש:
שם אבל על הכתובה לא הוצרך ליתן טעם לפי שדבר פשוט הוא שהיא בחזקת הבעל כו' כצ"ל:
שם ויש פוסקים כרבא משום דמוקים רישא וסיפא בחד גוונא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם בין דנפלו לה מן הנשואין או מן האירוסין וגם רבה סתר לעיל דברי עולא כו' כצ"ל:
סי' י"ט החולץ כו' הוא אסור באמה ובאם אמה ובאם אביה בבתה ובבת בנה ובבת בתה נ"ב במשנה בגמ' הגי' ובבת בתה ובבת בנה וכצ"ל ואין לומר כי מהפך הגי' לאשר בקרא בת בנה קודם לבת בתה אם כן היה לו להפוך ולהקדים ג"כ אם אביה שהוא משום אשה ובת בנה לאם אמה שהוא משום אשה ובת בתה ומדלא עשה כן ש"מ כי הגי' הנכונה כמו במשנה שבגמ' ועל המשנה לא קשיא כי איידי דאיירי באמה מסמיך אם אמה ואיידי דאיירי בבתה מסמיך בת בתה ובהרא"ש נשתבש מהמעתיקים או המדפיסים הך בבא לחוד וע' בתי"ט ריש המסכת ומה שכתבתי שם:
בק"נ שם ד"ה ואם הוא מייבם זוכה בנכסים של אביו ואם אחיו בכור נוטל בנכסי אביו שלשה חלקים שני חלקי אחיו שהוא בכור כצ"ל:
סי' כ"א אמר רב טבי כו' ור' יוחנן אמר מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי לההיא חליץ ואי בעי לההיא חליץ והשתא כו' כצ"ל:
סי' כ"ד היבמה וכן כל שאר הנשים כו' אחת בתולות ואחת בעולות נ"ב לפי גי' הרי"ף צ"ל כ"כ אחת בעולות ואחת בתולות שיהיה כל המשנה לא זו אף זו עכ"פ מן שאר הנשים והלאה:
סי' כ"ו ת"ר כו' והתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיתה לה שום כעס בבית בעלה או שהיה בעלה חולה או זקן או שהיתה עקרה וכו' כצ"ל ונ"ב וכן הוא בגמ' ונכון כי למה ידלג מסיבתה לסיבתו ומסיבתו לסיבתה:
בק"נ שם ד"ה אמר ר"י הלכה כר' יהודה גי' הרי"ף וכו' נ"ב ברי"ף שלפנינו כר' יהודה וכן נראה מהנ"י ע"ש:
סי' כ"ט מי שהיה נשוי כו' ושאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מיבם מיבם לכשרה מאי כשרה ומאי פסולה כשרה כשרה לעלמא נ"ב פרש"י לכהונה (דף י"א ע"ב) פסולה פסולה לעלמא כו' לעולם כשרה כשרה לעלמא פסולה פסולה לעלמא כגון וכו' כצ"ל כל הנ"ל:
ק"נ סי' ל' ד"ה דכולהו אמוראי מודו דהולד פגום כצ"ל: