אור ברסלב
דבש תמר - ב (ראש) מסכת חולין › פרק שמיני

דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים

מסכת חולין · פרק שמיני

פרק שביעי

סי' ה ד"ח ד"ה גבינה מותר לאכול בשר. אשכחן דכל מאן דאכיל האי מיכלא כחדא או בשעתא חדא או בסעודתא חדא ארבעין יומין אתחזיא גדיא מקלסא בקלפי לגבי אינון דלעילא נ"ב גדי מקולס ונצלה בעורו לקטרג למעלה לפני מדת הדין זה הפירוש מן דרך אמת אשר על הזוהר והוא אומר על או בשעתא ס"א לא גריס מן או עד חדא ולא ידעתי חדא ראשון או שני:

בא"ד לית לן למשבק מימרא או ברייתא מפורשת הקבועה בגמ' שלנו מפני ספר הזהר נ"ב גם בזוהר לא נמצא איסור על עוף אחר גבינה כי הלא ר' ייסא שרי לאכלן יחד וע"ז אמר לו ר"ש אסור לך אבל לא זה אחר זה גם לפי הס"א שהביא הדרך אמת דלא גרסי מן או עד חדא ואולי עד חדא תניינא הלא אינו מחמיר הזוהר כלל אפילו בבשרא דתורא כי רק האי מאן דאכיל האי מיכלא דאתחבר כחדא לפי ס"א שאין בהם יותר וכן משמע מזוהר שם וז"ל תאנא במה זכו ד' ח' מ' וע' דאשתזבו מאינון נסיוני אלא בגין דלא אשתאשו במיכליהון אר"י כתיב וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וגו' ותאנא בסתימא דמתניתין מיכלא דההוא רשע בישרא בחלבא הוה וגבינה עם בשרא בר מיכלן אחרנין ודא סליק ליה בפתורי' בכל יומא ודניאל דאסתמר מהאי כד רמו יתיה לגובא דאריותא אשתלי בצולמי' דמאריה ולא שני צולמיה לצולמא אחרא ועל דא דחלו אריותא מניה ולא חבולהו וכו' ע"ש הרי בפירוש דזכו ד' ח' מ' וע' רק מפני שלא אכלו בבית אותו רשע בשר בחלב ממש יחד:

סי' ח ד"ח ד"ה לשון הב"י. דיש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים אלא במים בלבד ע"כ ולכאורה משמע דלדבריו ממעט כל אלו. מה שהעתיק הב"י מלת עפר לפום ריהטיה לא דק נ"ב הגהת מהרל"ח אומר שתיבת עפר הוא שגגת הדפוס אבל לא יצא הטעות חלילה מהב"י:

סי' יד ד"ח ד"ה אבל לא החזיר הברזא. ודעת רב יהודאי גאון כת"ק:

סי' טז ד"ח ד"ה ולא יתן לחבירו בחפניו. אבל הרמב"ם כתב ברכות פו הל' יג נוטל ידו אחת וצק בזו על זו:

סי' יח מעיו"ט ד"ה נעקר מן העולם. ובפ' עושין פסין דף כא ע"ב אמרינן שעונשו:

ד"ה והשניים מטהרין את הראשונים. ואחר שמים הראשונים מקבלין טומאה מן הידים האיך המים השניים מטהרים המים שעל הידים ולכך צריך שיפסיק בהם כי המים השניים מדיחים את המשטוש. והב"י סי' קסב כתב שהכל בו:

סי' יח ת"ש ד"ה תניא נמי הכי סמוך לסה"ד ואפילו שם לא מקבלי טומאה נ"ב ע' מעי"ט סעי' ה וע' אליהו רבה על המשנה:

סי' כ ד"ח ד"ה הדחה מי לא בעי. והכי איתא בירושלמי הדין דאכיל חוביץ וכו' וכתבתי לעיל סעיף לב ועיין שם מדינים דשייכי להכא:

ד"ה עד שיוסק התנור. ושרי לדברי מי שסובר דדגים אפילו נתבשלו בקערה מותר לאכלם בכותח אלא איכא למימר שאין התנור מתקנח יפה אלא ע"י היסק אי נמי משום דאורחא סי' כה ד"ח ד"ה לא קרעו אינו עובר עליו. כתב הטור די"א דכל החתיכה נ"נ וצריך ששים כנגד כולו:

נשמט ד"ה פי' אף עם בשר. א"כ אף לדידן דמחמירין שלא לנהוג כן מ"מ:

מעיו"ט ד"ה אמאי אסור והא תניא כו' אבל התם שפירש אסור אפילו לא כינסו:

סי' כז ולכך כתב בה"ג דשיעור מליחה כשיעור צלייה מכאן עד ופשיטא ליתא בתוס':

מעיו"ט ד"ה אע"ג דדם שמלחו אין עובר עליו. ובתוספות בדיבור דמא משריק כו' צריך שיתחיל דיבור דם דאורייתא כו' נ"ב כן הוא בספרים שלפנינו:

ד"ה מ"מ מתחלה היה דאורייתא מה שאין אתה מוצא בחלב דשחוטה כלל ויתכן דמה"ט כתב רבינו דקצת משמע:

ד"ה ודלמא התם כבדא דאיסורא ומשום שמנוניתא. ופירש הרמב"ם דר"ע אמר אפילו המבושלים במי הזרעים וזולתם כשמבשלים תרומה עם חולין:

ד"ח ד"ה כתב הטור אם נמצא הכבד בעוף:

וכתב הב"י סי' עה דמ"ש הטור דבקדירה צריך ס' נראה מפשט דבריו שאפי' דבוק הכבד בעוף ונתבשל עמו בס' נגד הכבד סגי והמרדכי חולק ע"ז שכתב בפ' כ"ה כתב ראבי"ה אם הכבד דבוק בעוף ונתבשל עמו אוסר הכבד כל העוף. ואוסר הכל אא"כ יש ששים של היתר (מהרל"ח). וכתב עוד רמ"א סי' עג סמי' ט שכתב א"ו כלל יז בשם האגודה:

סי' כח ואמר רב נחמן אמר שמואל נ"ב בגמ' אמר רב יהודה אמר שמואל קערה שמלח בה בשר:

מעיו"ט ד"ה כמה יהיר וכן הוא בגמ' וברי"ף הגי' כמה זהיר לפנינו גם ברי"ף יהיר:

סי' לג וכן משמע פרק הקומץ רבה דקאמר טעמא דמעטיה קרא דם ממליחה הא לאו הכי ה"א ליבעי מליחה:

(השמטה מסי' לא ד"ח ד"ה ואם פתך בהו דליפתא שרי. דהא בגמ' נקט לישנא דדיעבד נ"ב וע' יש"ש שכתב לפי הגי' שבגמ' ואי פתך בהו דליפתא שפיר דמי הוי לשנא דלכתחלה):

מעיו"ט ד"ה וה"מ דשרי בנאכל מחמת מלחו:

סי' לו מעי"ט ד"ה לא נשאר סה"ד בקיאין בדבר ומותר (ב"ח):

ד"ח ד"ה שמלחן זה עם זה. להניח מלח בכלי אסור וכמדומה שכן הסכימו התוס' סי' לז ד"ח ד"ה בשלמא כל חתיכה מלוחה דעלמא כו'. דאף להאוסר בעובדא דרש"י לקמן סעיף קצז מותר:

סי' מח ד"ח ד"ה מ"מ בשומן הדבק כו'. דהיכא דנמלחה החלחולית מבפנים שאסור:

סי' נב כתב רש"י דחלב נ"ב ברש"י איתא דחלב קרוש והרא"ש מדלגו דס"ל כר"ת שמחלק בין קרוש לצלול (יש"ש סי' קה) וע"ש סי' קז:

מעי"ט ד"ה ולא משמע כן דכשרה שינקה כו' מדאקשינן בגמ' רישא דמתניתין דקתני קיבת העכו"ם ושל נבלה אסורה אסיפא דקתני טרפה שינקה מן הכשרה:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ראש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה