דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת חולין · פרק רביעי
מעיו"ט סי' ה ד"ה ונראה דאית ליה שפיר הא דרבא וכו' כיון דהחצי הגוף של ולד הבא מכח אביו (ב"ח) לא נשחט כלל ע"כ נ"ב אמת כי החצי הגוף הבא מכח אביו לא נשחט כלל אבל אחר שהחצי הזאת מותר בלא שחיטה והחצי הצריך שחיטה שוחט שייך מאד להתיר כולה ע"כ מסביר לנו רש"י בטוב טעם הלא אינו מותר בלא שחיטה החצי רק מפני שנשחטה כבר ע"י אם אם אביו ועתה בא לשחוט החצי השנית לא מצטרפין מפני השהייה שהיה ביניהם ודברי רש"י אינם מגומגמים אבל המה שרירים וקיימים:
ד"ח (נשמט וצ"ל קודם הפרק ד) ד"ח ד"ה גרסינן בגמ' בעי רבא כרכתו בסיב כו' מי מקדש בהא יציאה אחרונה או לא הדביק שני רחמים ויצא מזה ונכנס לזה מהו ק נפטרה בהמה האחרת מן הבכורה או לא עכ"ל רש"י:
ותו גרס בגמ' בעי מר בר רב אשי נעקרו כותלי הרחם ותלו ליה בצואריה מאי:
(ע"כ ההשמטה). סי' ו ד"ח ד"ה כל מעשה דתמיה מדכר כו'. שרב שרירא גאון אבי רב האי גאון שהיו לו שני בני פקועות. סי' ז מתני הכי אמר רב יהודה אמר רב אמר רבי חייא למטה למטה מן הארכובה ומצומת הגידין למעלה למעלה מן הארכובה ומצומת הגידין וכן שניטל:
מעיו"ט ד"ה הא בארכובה עצמה טרפה וראיתי לרבינו אבי העזרי שכתב בספרו וז"ל בין פרק התחתון לאמצעי יש עצם קטן ונקרא קופץ התחתון ובלשון משנה בבכורות ערקוב (וע' תי"ט) והיינו ארכובה:
סי' ח נשבר העצם וכו' פרש"י רוב עוביו שלא יצא רוב עובי השבירה לחוץ אלא מיעוט העצם נגלה ורובו נכסה רוב הקיפו (וע"ש):
ד"ח ד"ה אבר אסור. והשיב דהיינו ספיקא דידי נחתכו רגליה בין הפרקים ולא נתפרק לחוד לא גרע: