דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת גיטין · פרק שמיני
סי' ו מתני' היתה עומדת כו' ק"נ ד"ה זרוק לי חובי וזרק לו כו' ולפ"ז הגי' קרוב למלוה זכה המלוה קרוב ללוה הלוה חייב כו' כצ"ל:
ק"נ סי' ט ד"ה כתב לשם מלכות שאינה הוגנת שלא יהיה לזה המלך דין בזה המקום שכתב בה הגט רמב"ם בפי' המשניות וט"ס הוא שדברים אלו נגד הש"ס נ"ב לא מצאתי בש"ס שום התנגדות על זה ועוד שהוא מובן מעצמו שאם זה המלכות שאינה הוגנת שליט ומושל באותה מדינה שנכתב הגט היינו שלום מלכות לכתוב למנין שנותיו וגם הרע"ב מעתיק לשון הרמב"ם בשינוי לשון קצת וז"ל שאין להם מלכות במקום כתיבת הגט והיינו הך שכתב. הרמב"ם שלא יהיה לזה המלך דין בזה המקום:
שם במשנה לשם מלכות פרס זהו פי' מלכות שאינה הוגנת כמו שמפרש בגמ' ואחר כן חוזר ללשון המשנה וצ"ל לשם מלכות מדי:
שם באותו סימן ברא"ש ואין חוששין אם שינה בשטר מקום הכתיבה תדע דאמרינן לעיל (ד' כ"ג) כו' כצ"ל:
בק"נ באותו סי' ד"ה משמע דהוא מפרש מלתא דרב אשלום מלכות כו' וא"ת והא ר"ח גורס והאיכא לשום מלכות וכו' כצ"ל. עוד שם וקשה טובא א"כ לר"ח דגריס והאיכא לשורו וכו' כצ"ל:
סי' י"ג מתני' המגרש את האשה כו' גט קרח הכל משלימין עליו דברי בן ננס כו' כצ"ל: