דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת גיטין
פרק ראשון
רא"ש סי' א' הגהת הב"ח אות א' לא מצי כו' ואין השליח עולה משום שנים וכן נראה כו' כצ"ל:
ק"נ אות ה' אבל בחד אי לא אמר כו' וכמ"ש רבינו בסמוך דמידק דייק ולא מרע נפשיה ה"נ בהבעל שלחני לבד לא מרע נפשיה כו' כצ"ל:
סי' ו' ודקדק ר"י כו' רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא רב ששת מצריך משכונה לשכונה רבא מצריך באותה שכונה כו' כצ"ל:
בק"נ סי' י' ד"ה ה"ג שאין ידועים בקבלת השוחד כו' נ"ב ובספרי הרמב"ם שלפנינו שאינן יודעין וע' הגהות מהרל"ח ח"מ סי' ס"ח אות ה':
בק"נ סי"ג ואפילו עשאו הב"ח שליח כו' כתב להצדיק דברי רש"י שכוונתו ששכרו כו' נ"ב פי' מה שכתב רש"י שלא עשאו שליח פי' שלא שכרו:
בהגהה וכן אם אדם חייב לשני בני אדם או שלשה ואחד מהן יתפוס מן המחויב ויתן לחבירו מה שתופס קנה חבירו משום מיגו דאם ירצה זכי וכו' כצ"ל:
סי' י"ט אתמר הולך מנה לפלוני כו' פקדון נימא ליה אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר כו' כצ"ל:
שם דכיון דתניא הולך כזכי במלוה ובפקדון אע"ג דבמתנה לא הוי כזכי כש"כ תן דבמתנה הוי כזכי אלא ש"מ כו' כצ"ל:
בא"ד אבל אין דרך אדם לשחרר עבדו אי לא דעבד ליה ניח נפשיה טובא כצ"ל כן מעתיק יש"ש:
פרק שני
סי' א המביא כו' אחד אומר בפני נכתב ואחד בפני נחתם פסול אמר רב שמואל בר יהודה א"ר יוחנן לא שנו כו' א"ל רב אסי נ"ב כן גירסת הרי"ף אבל בגמ' א"ל אביי:
סי' ו' אתמר מאימת מונין לגט כו' רב כהנא ורב אסי בגמ' הגי' רב כהנא ורב פפי ורב אשי עבדי משעת כתיבה וק"ל כותב שלפני הרא"ש היה בגמ' כן הגי' כמו שמעתיק וכן נראה מדברי הרא"ש בסמוך סי' ח' אתמר אמר לעשרה כו' וכתב רב אלפס וקי"ל כר' יוחנן ואי חתום בתחלה קרוב או פסול כתב הק"נ וגי' הרי"ף מחתים בתחלה נ"ב ברי"ף איתא לכתחלה והר"נ מביא ראיה מרמב"ם תלמיד הרי"ף שפי' בראשונה ותחלה לשאר עדות:
סימן י"א אתמר עדים שאין יודעים לחתום אמר רב מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו בהגהה ובירושלמי פריך ולא כתב על גבי כתב הוא ומשני תני מרחיב לפניהם הקרע כזה סי' כ"ב וכן כתב בשם רש"י כו' ולי ההדיוט נראה ברור כי צ"ל ר' שמעיה כמו שכתבו בתוס' ואין מקום לדברי הק"נ:
הגהה אם הגט כתוב על ידו של עבד בכתיבת קעקע והיה יוצא מתחת ידה כתב הק"נ ע"ש עד סה"ד ונ"ב וכן כתב יש"ש:
רא"ש סי' כ"ד וחכמים מכשירין מאן חכמים אמר ר' אלעזר ר' אלעזר הוא כצ"ל:
הק"נ ברא"ש סי' כ"ג ד"ה מיירי שמקום העדים על המחק וכתב הגט אינו על המחק כו' כדאיתא בהדיא בפרק גט פשוט והתוס' א"ל דס"ל כפי' ריב"ם כו' כצ"ל:
פרק שלישי
סי' א אלא רישא במאי אמר רב בסופרין העשוין להתלמד כו' כצ"ל:
ק"נ ד"ה הלכך לא פוסל אלא אחרון בלבד כו' והרב מהרש"ל ביש"ש דפוס שטעטטין דף מ"ו עמוד ד' פ"ה סי' ל"ב השיג עליו נ"ב לא זכיתי לבא על כוונתו שם ביש"ש במה שכתב שמה שמחזירין זה לזה ביובל הוא קולא דלא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה איך שייך שם המע"ה הלא כשם שזה מחזיר לזה חלקו גם השני מחזיר לראשון חלקו נמצאו רק מחליפים גם אח"כ חוזרים לחלוקה הראשונה ואין אחד מוציא מחבירו דבר:
סי' ב' מתני' הכותב טופסי גיטין כו' צריך שיניח מקום האיש והאשה ומקום הזמן שטרי הלואה צריך שיניח מקום המלוה ומקום הלוה ומקום המעות וכו' כצ"ל נ"ב וכן בגמ' ובמשניות גם ברי"ף מקדים מלוה ללוה וכן נכון להיות כי התנא מקדים אותו שרוחו נוחה מהדבר שעושה ונוח לאיש לגרש מלאשה להתגרש ולהיות מלוה מלהיות לוה וליקח שדה מלמכור שדהו ובפרט כי הרא"ש מעתיק תמיד לשון הרי"ף ולמה ישנה כאן ובטח מהמעתיקים והמדפיסים נשתבש:
ק"נ סי' ד' והניחו זקן נותנו לה בחזקת שהוא קיים כו' והיתה יותר מתשעים ולפרש"י לא ניחא כיון דאיפלגה איפליג כצ"ל:
שם בק"נ אבל גוסס דרוב גוססין למיתה לא ובראב"ן כתב דף קל"ז בלשון המשנה חולה וזקן אפילו הגיע לגבורות או גוסס והוא פלאי דהא להדיא מסקינן דתולה דוקא וגוסס לא כו' כצ"ל:
סי' ז' ואם אמר לו טול ממנה חפץ פלוני וכו' ופי' ריצב"א נ"ב הוא ריב"א שבתוס':
ק"נ סי' ט' ד"ה ה"ג היכי קאמר ליה בתמיה נ"ב בער אנכי ולא אדע גירסתו ופירושו הלא הרא"ש מעתיק לשון הרי"ף כדרכו וברי"ף כן הגי' הכי ובניחותא פירושו ע' ר"נ ופירוש הק"נ הוא של ר"ת וגי' ר"ת לא היכי ולא הכי אלא מי:
ת"ש סי' י' ק"נ ד"ה משמע דאהאי עובדא קאי וכו' סה"ד ה"נ הכא גבי הדר פשטה וכו' וכן כתב היש"ש סי' ט"ז:
פרק רביעי
סי' ו גרסינן בערכין כו' וכתב אח"כ ונתנו לה אע"פ שבטל מודעא קודם שיכתוב הגט הרי הגט בטל כו' כצ"ל:
בק"נ סי' י"ו ד"ה רבא אמר הפקר ב"ד הפקר סה"ד ויש לחלק דשאני הכא דאינו עוקר המצוה לגמרי כצ"ל:
שם ד"ה ר' אלעזר אומר מהכא הביא הך ילפותא כו' נ"ב לא זכיתי להבין כונתו בזה כי נראה שסותר דברי עצמו שמקודם כתב שרבא אומר הפקר ב"ר הפקר קאי אליבא דרבי דמיירי שכבר בא המעות לידו והפקר ב"ד שתשמט ולא יחזור לו ועתה כותב הביאו הך ילפותא שזוכה אף קודם שבא לידו מוכח דקאי רבא לשנויי נמי פירכא קמייתא שהפקר ב"ד שלא ישמט וצריך לשלם לו. גם מה שמתפאר שמצא ביש"ש כדבריו פ' כו' טח עיני מראות שם ביש"ש דבריו כאשר לא יראה כל מעיין שם אפילו לאור הנר ולא ימצא הלא הוא פרק עשירי יבמות:
סי' כ' אמר רב יהודה אמר רב כו' כגון זה פתח פיך לאלם הוא תנן וכן בעל חוב כו' כצ"ל:
סי' כ"ט אמר אמימר המפקיר עבדו כו' אנו קים לן דינוקא דמיקרבא דעתיה לגבי זוזי אוקמינן ליה אפוטרופא ומקרקש ליה בזוזי וכתוב ליה גיטא דחרותא כו' כצ"ל (גמ' ורי"ף):
ק"נ סי' ל"ד ירושלמי העושה שדהו אפותיקי כתב הר"נ כו' לא איירי בשטפה נהר כי אם שמכרה כהאי פלוגתא דהירושלמי כו' כצ"ל:
סי' מ"ד מתני' אין פודין כו' גמ' איבעיא להו כו' או משום דלא ליתו ולגרבו בהו כו' כצ"ל:
סי' מ"ו אין לוקחין ספרים וכו' ואמרינן בפרק המוכר את הספינה דנפקא בת קלא ואמר לן מאי אית לכו בהדי קרטליתא כו' כצ"ל:
סי' מ"ז מתני' המוציא את אשתו כו' א"ר יוסי מעשה בציידן באחד שאמר לאשתו קונם אם איני מגרשה וגירשה כו' כצ"ל:
שם בא"ד שלח רבה בריה דרב הונא לרבה בריה דרב נחמן כו' כצ"ל:
פרק חמישי
סי' יח מתני' חרש רומז ונרמז בן בתירא אומר קופץ ונקפץ גמ' אמר רב נחמן עד סוף הסימן והבא להקל צריך ראיה נ"ב והרמב"ם מפרש בפי' המשנה דברי ב"ב באופן שהוא המחמיר וקרוב לומר שקיבל מהרי"ף נמצא כי לפי פירושו פוסק הרי"ף להחמיר אך הרמב"ם לעצמו מסיים ואין הלכה כב"ב:
סי' כ' מתני' אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כו' אבל משתטיל המים לא תגע עמה שאין מחזיקין כו' כצ"ל:
פרק ששי
סי' ג גמ' אמר רב הונא תפארת שמואל כותב בזה ד"ה אמר רב הונא גט ש"מ שמצוה מחמת מיתה כו' אע"פ שחזר ונפטר באותו חולי הראשון ומת חוזר הגט ממילא כו' סה"ד וכאן צ"ל ד"ה רבה ורבא לא ס"ל הא דרב הונא מאחר שסוף סוף כו':
סי' ד' ת"ר זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה כו' שם ת"ר ימים שבינתיים כו' רב אלפס ז"ל כתב וכו' ואני כתבתי כגי' גמרא כו' מאי פריך חכמים היינו ר' יוסי כו' נ"ב גי' הרי"ף כפי שמביא הרא"ש הוא גי' התוספתא וחכמים אומרים מגורשת לכל דבר ושם מהפך דברי ר"מ לר' יוסי ודברי ר' יוסי לר' מאיר ושפיר פריך חכמים היינו ר' יוסי והרשב"א ז"ל שמביא הק"נ לא היה לפניו התוספתא וכן להרז"ה ע' בו:
סי' ט' פרק ששי אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע וכו' בק"נ ושלא יהא תנאי ומעשה בדבר אחד לכאורה כו' ואי החלוקה שוה לאינך שלשה הכי הל"ל ויהא התנאי בדבר אחד והמעשה בדבר אחר אמנם מלשון זה כו' כצ"ל:
שם באותו סימן כדמשמע בתוספתא (פ"ה) דתניא כו' כצ"ל:
סי' ו' מתני' הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא כו' גמ' ומי בעינן כולי האי כו' וכן פסק הרמב"ם ז"ל הגהה צ"ל הרמב"ן אבל הרמב"ם בפ"ח מה' גירושין דין י"ט פסק להדיא כרב אשי וכן מפרש המשנה בפי' המשניות וכן מצאתי שהגיה הב"י בסי' מ"ג דצ"ל הרמב"ן נ"ב כצ"ל:
סי' י"ד ח"ר לאחר שבוע שנה כו' אבל הנותן גט לאשה שתתגרש לאחר שבוע למה לא תתגרש מיד אחר השמיטה כי קביעת הזמן היה כדי שלא תתגרש בתוך השבוע ואם היה בדעתו עד שתעבור שנה שמינית היה לו לומר לאחר שמיני כצ"ל (שכן מעתיק היש"ש) והרמב"ם ז"ל כתב פ"ט מה' גירושין אמר להן כתבו ותנו גט לאשתי לאחר השבוע אין כותבין אלא כו' נ"ב האי אלא קאי גם על עד לאחר חודש:
ת"ש על סימן י"ג ד"ה נדקדק בו בס"ד לא ראיתי שום דקדוק שם אלא שכתב שם להיפך מדעת הרי"ף אלא דהלכתא כרבי יוסי ולשופרי דשטרי אתקין רב מיומא דנן כן דעת התוס' ורש"י שלשופרא בעלמא שלא יוציא לעז על הגט אכן בפרק יש נוחלין כתב משום חומרא דעריות אתקין רב ומשמע אפילו נתגרשה בו לא תנשא בלא חליצה כו' כצ"ל:
שם בח"ד דזמנו של שטר מוכיח עליו אפילו בע"פ ומסתמא כן הלכה כו' כצ"ל:
שם סה"ד אבל לכתחלה לעולם חולצת שהרי רבים הם החולקים כצ"ל:
פרק שביעי
ק"נ סי' א' ד"ה האומר התקבל טעות נפל בדפוס עד סה"ד נ"ב ע' לקמן סי' י"ט ק"נ ד"ה דתנן בפרקין דלעיל:
שם בק"נ ד"ה והלכה כר"נ כו' והא דפריך הכא בשמעתין רב אדרב מפקדון אגט תי' הר"נ כו' כצ"ל:
סי' ה' אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה כו' אמרה ליה ליהוי לי בידך כו' כצ"ל כמו טול לי שא לי יהא לי בידך דלקמן (ר"נ):
סי' ו' ההיא דהוה קרו לה כו' רבן שב"ג אומר אף האומר טול לי וכו' ת"ר טול לי יהא לי בידך כולן לשון קבלה הן הרא"ש לא גריס שא לי ואפשר הוא בכלל טול לי (ב"י):
סי' ח' אתמר בעל אומר לפקדון כו' ואפילו אומר הבעל שנתנו לו בפני עדים מכל מקום סמך עליו דזימנין דמייתי סהדי או אזלי למדינת הים כו' כצ"ל:
ק"נ סי' ט' ד"ה מתוך פרש"י שפי' בגמ' רצונו מה שפרש"י בדף ס"ה ד"ה כנגדן בקטנה כו' ומת כו' משמע כצ"ל:
סי' י"ד מתני' האומר כתבו גט ותנו לאשתי גירשו' כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו ע"ז תפארת שמואל יכתבו ויתנו פטרוה וכו' ותימא למה לא הביא ברייתא דר' נתן דדייק בין פטרו לפטרוה ור' נתן מבבל הוי ואנן נגררים אחר לשון בבל בפרט לפי' הרא"ש שפירש לקמן פ"ט סי' ד' דפיטרוה ביוד הוא לשון גט וכו' ולדקדוק הלשון אינו נשמע כ"כ ולעולם לא אמר כלום כצ"ל:
בק"נ סי' ט' ד"ה והכי פי' בגמ' פירוש זה הוסיף רבינו מדעתו נ"ב נעתק מתוס' ד"ה נערה:
סי' ט"ו מתניתין בראשונה כו':
ק"נ ד"ה למימרא דהני ארבעה דמתני' ובזה יתיישב כו' קאמרו הרי"ף דקמ"ל רב הונא דהני ארבעה דמתני' יש להם דין ש"מ נ"ב וכן מפורש בתוס' ד"ה כדי:
סי' י"ט ההוא גברא כו' מתני' אמר לשנים כו' זו דברי ר"מ וזו הלכה העלה חנינא איש אונו כצ"ל (גמ') דתנן בפרקין דלעיל אמרו לו כו' נ"ב ברי"ף הגי' דלקמן במקום דלעיל וכמ"ש הק"נ בסעיף א' ע"ש:
ק"נ ד"ה דתנן בפרקין דלעיל נ"ב ואין לשבש ולגרוס בהרא"ש דלקמן כמו בהרי"ף כי בפ' מי שאחזו סי' ג' מפורש יותר שגירסת הרא"ש מ"ש קודם התקבל ע"ש:
שם באותו סי' ומיהו אומר ר"ת דבתוספתא קתני בהך ברייתא דמייתי הכא ולא עוד אלא אפילו כתב בכתב ידו לסופר כתוב ולעדים חתומו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו והוא נתנו לה פסול עד שיאמר לסופר כו' נ"ב שם בפיקח משמע דלא איירי בחרש:
פרק שמיני
סי' ו מתני' היתה עומדת כו' ק"נ ד"ה זרוק לי חובי וזרק לו כו' ולפ"ז הגי' קרוב למלוה זכה המלוה קרוב ללוה הלוה חייב כו' כצ"ל:
ק"נ סי' ט ד"ה כתב לשם מלכות שאינה הוגנת שלא יהיה לזה המלך דין בזה המקום שכתב בה הגט רמב"ם בפי' המשניות וט"ס הוא שדברים אלו נגד הש"ס נ"ב לא מצאתי בש"ס שום התנגדות על זה ועוד שהוא מובן מעצמו שאם זה המלכות שאינה הוגנת שליט ומושל באותה מדינה שנכתב הגט היינו שלום מלכות לכתוב למנין שנותיו וגם הרע"ב מעתיק לשון הרמב"ם בשינוי לשון קצת וז"ל שאין להם מלכות במקום כתיבת הגט והיינו הך שכתב. הרמב"ם שלא יהיה לזה המלך דין בזה המקום:
שם במשנה לשם מלכות פרס זהו פי' מלכות שאינה הוגנת כמו שמפרש בגמ' ואחר כן חוזר ללשון המשנה וצ"ל לשם מלכות מדי:
שם באותו סימן ברא"ש ואין חוששין אם שינה בשטר מקום הכתיבה תדע דאמרינן לעיל (ד' כ"ג) כו' כצ"ל:
בק"נ באותו סי' ד"ה משמע דהוא מפרש מלתא דרב אשלום מלכות כו' וא"ת והא ר"ח גורס והאיכא לשום מלכות וכו' כצ"ל. עוד שם וקשה טובא א"כ לר"ח דגריס והאיכא לשורו וכו' כצ"ל:
סי' י"ג מתני' המגרש את האשה כו' גט קרח הכל משלימין עליו דברי בן ננס כו' כצ"ל:
פרק תשיעי
סי' א המגרש את אשתו כו' גמ' איבעיא להו הציון [א] לק"נ בהאיבעיא ט"ס והוא צריך להיות על אבל בע"מ מודו ליה דפשיט רבינא בין אמר לה ע"מ שלא תנשאי ובין אמר ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי כצ"ל (תוס'):
בא"ד בעי אביי אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון וחזר ואמר לראובן ושמעון מהו מי אמרינן מאי דאסר שרא או דלמא מאי דאסור שרא ומאי דשרא אסור את"ל כו':
בא"ד והרמב"ם ז"ל כתב פ"ח מה' גירושין דלראובן ושמעון מגורשת באם תמצי לומר אבל לראובן אינה מגורשת וכן לשמעון דהאי לא איפשטא ע' תפארת שמואל ולענ"ד גם הרא"ש כוון לדעת ת"ש ומה שכתב אבל לראובן אינה מגורשת ודאי בלא שום ספק וכן לשמעון פי' כ"כ אינה מגורשת דהאי לא איפשט והוה מגורשת ואינה מגורשת ואין שום ט"ס ברא"ש:
בק"נ סי' ד' אי איתא לספרא מתקן ליה:
ת"ש סי' ח' ד"ה פי' שניכר שלא נחתך מן הקלף וכו' ומ"מ היכא שכתב הרי את בסוף הגט ומותרת בראש האחר אפילו לא עשה ריוח למעלה אין לחוש וכשר כצ"ל נ"ב וע' יש"ש סוף סי' כ"א:
ק"נ סי' ט' ד"ה חניכתו פרש"י שם לוי של המשפחה כו' גם דברי הטור תמוהים בסי' קכ"ט וז"ל ואם חניכתו ידועה וניכרת בכל מקום כו' אז סגי בחניכה לחוד אפי' לכתחלה וכן בתניכת שם משפחה סגי נ"ב הטור מסיים ודוקא עד שלשה דורות ואולי גם רש"י סובר שעד שלשה דורות אף לכתחלה כשר וכן מלשון ר' חנינא משמע דלכתחלה כותב עד שלשה דורות בפרט לפי שמעתיק הרא"ש דא"ר חנינא חניכת אבות בגיטין עד שלשה דורות ובגמ' ג"כ נ"ל כותב חניכת אבות בגיטין עד שלשה דורות והוא ודאי לכתחלה גם מייתי לה מקרא:
סליק מסכת גיטין: