דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת גיטין · פרק ראשון
רא"ש סי' א' הגהת הב"ח אות א' לא מצי כו' ואין השליח עולה משום שנים וכן נראה כו' כצ"ל:
ק"נ אות ה' אבל בחד אי לא אמר כו' וכמ"ש רבינו בסמוך דמידק דייק ולא מרע נפשיה ה"נ בהבעל שלחני לבד לא מרע נפשיה כו' כצ"ל:
סי' ו' ודקדק ר"י כו' רבה בר אבוה מצריך מערסא לערסא רב ששת מצריך משכונה לשכונה רבא מצריך באותה שכונה כו' כצ"ל:
בק"נ סי' י' ד"ה ה"ג שאין ידועים בקבלת השוחד כו' נ"ב ובספרי הרמב"ם שלפנינו שאינן יודעין וע' הגהות מהרל"ח ח"מ סי' ס"ח אות ה':
בק"נ סי"ג ואפילו עשאו הב"ח שליח כו' כתב להצדיק דברי רש"י שכוונתו ששכרו כו' נ"ב פי' מה שכתב רש"י שלא עשאו שליח פי' שלא שכרו:
בהגהה וכן אם אדם חייב לשני בני אדם או שלשה ואחד מהן יתפוס מן המחויב ויתן לחבירו מה שתופס קנה חבירו משום מיגו דאם ירצה זכי וכו' כצ"ל:
סי' י"ט אתמר הולך מנה לפלוני כו' פקדון נימא ליה אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר כו' כצ"ל:
שם דכיון דתניא הולך כזכי במלוה ובפקדון אע"ג דבמתנה לא הוי כזכי כש"כ תן דבמתנה הוי כזכי אלא ש"מ כו' כצ"ל:
בא"ד אבל אין דרך אדם לשחרר עבדו אי לא דעבד ליה ניח נפשיה טובא כצ"ל כן מעתיק יש"ש: