אור ברסלב
דבש תמר - ב (ראש) מסכת בבא קמא › פרק שמיני

דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים

מסכת בבא קמא · פרק שמיני

פרק שביעי

סי' א החובל בחבירו חייב בחמשה דברים כו' רואין אותו כאלו הוא עבד כנעני נמכר בשוק שהוא נמכר לעולם נ"ב פי' רואין אותו כאלו נמכר לעולם כמו שמוכרים עבד כנעני לעולם אבל בכל זאת צריכין השמאין לשמור ולידע באשר הוא יהודי ואינו שוה לממכר עולם כמו הכנעני כי הרבה מושכים ידיהם מלקנות יהודי כי קונה אדון לעצמו ומה לו לצרה הזאת אשר לא יוכל לעבוד בו עבודת עבד ואין מדמין אותו לכנעני רק לענין ממכר עולם אבל שויו לעבד הוא פחות הרבה מכנעני ושומא זו הוא להקל על המזיק כמו שכתב הרא"ש ע"כ שמין אותו לענין זה כעבד עברי הנמכר לעולם נמצא אלו ואלו דברי א"ח שויו כעבד עברי לממכר עולם כעבד כנעני אך הפ"ח לא רצה לפרש כן כי בזה יפסיד הניזק הרבה כי הלא יכול למכור עצמו כל שש לשש ויעלה הרבה יותר ממכר עולם אפילו כנעני ע"כ ממצעין השומא לשויו של עבד כנעני הנמכר לעולם אשר הוא פחות מממכר עברי לשש שש ויותר מממכר עברי לצמיתות כן נראה דברי הרא"ש ע"פ פי' הפ"ח ולדבריו פליגי רש"י והרא"ש וכן דעת הש"כ. והרי"ף והרמב"ם מעתיקים המשנה כצורתה וכן הב"י בש"ע וכי דייקת לשון המשנה "כאילו הוא עבד" (כמו שהוא עברי) נמכר בשוק (כעבד כנעני) נראה כמו שפרשתי ומבאור הגר"א אין הכרע ע"כ נלע"ד כמו שפרשתי באין מריבה:

סי' ה חרשו נותן לו דמי כולו כו' דוגמא לדבר בפרק השואל גבי חביצא דתמרי נ"ב תמרים המדובקים יחד קרי חביצא ואית בהן חמשין תמרי והלוקח כל החביצא כמו שהוא אינו נותן מחירו אלא מ"ט פרוטות ואם מפרידן ומוכרן אחד אחד מזדבן בנ' (רש"י):

סי' ו שבת הפוחתתו בדמים כו' ומסתבר דכפועל בטל שיימינן ליה וכן כל שבת נ"ב קאי אשבתו שבכל יום ויום דהיינו בלא נזק רק גרמי ראוי להקל בשומא זו ושיימינן ליה כפועל בטל כמו שפי' הפ"ח לאפוקי גבי שבת היכא שמשלם לו גם הנזק לא מקילין אלא כפי שיכול לעשות אחר שיתרפא משלם לו והטעם מאחר שהקילו כבר גביה לענין נזק דלא שיימינן אלא בפחת עבד הנמכר בשוק אם כן דין הוא למלאות שבתו משלם. יש"ש סי' יד הגהה מכאן יש ללמוד שאם השכיר אדם בהמת חבירו ונתקלקלה אפי' בפשיעה חדש או חדשים או יותר כצ"ל וכן איתא ביש"ש בהחובל סי' כב. וכל הגהה נובע מתוס' גיטין מב ע"ב ד"ה ושור וכו' ושם איתא ונתבטל הרבה ממלאכתו:

פ"ח ומסתברא דכמאן דגבי דמי דברים הללו כו' גם מהרש"ל בים של שלמה סי' יג חולק טל הרא"ש בזה כצ"ל:

סי' ז בשת הכל לפי המבייש ומתבייש כו' ומסיק דלקולא קאמר דרבי עקיבא קאמר עלה כו' כצ"ל:

פ"ח ד"ה החובל בע"ע חייב בכולן כו' דאמרינן לרב הכא אית כח היד כצ"ל:

שם ומ"מ מקשה רבינו לעיל על רבא דשבת קטנה אין שייכות לעבד כלל כצ"ל:

סי' ט הגהה מיהו קטן חייב לשלם כשיגדיל וכן פרש"י לקמן בהגוזל עצים דף צ"ח ע"ב כפיי' רפרם לרב אשי כו' תפארת שמואל אות ב ובכתובות פרק הכותב דף פו עמוד א פרש"י בענין אחר כו':

פ"ח ד"ה דאלו היה לה כו' דאה"נ דבתוספות נמי כופין אותה למכור מהטעם שכתבתי וא"נ כי תימא כו' כצ"ל:

סי' טו רקק והגיע בו הרוק וכו' ירושלמי תני רבי לבעיטה אחת נ"ב בפ' המניח כ"ז ע"ב איתא לארכובה ג' לבעיטה ה' לסנוקרת י"ג ושם העתקתי לשון הערוך טעם לשיעורין הללו לכל אחד כראוי ע"ש. וכאן מביא הרא"ש בשם הירושלמי שפוחת בבעיטה על אחת ומוסיף בסנוקרת עד חמשה עשר ומפרש הים של שלמה כי הירושלמי סובר שבעיטה אינו בראשי אצבעות הרגל רק בפיסת הרגל שהוא אחת ע"כ אינו חייב אלא סלע אחת ואצל סנוקרת חושב הירושלמי גם שני חוליות של אגודל כי העושה אגרוף זוקף האגודל יותר וגם חושב פיסת היד הרי טו:

סי' יח האומר סמא את עיני כו' בנזקי ממוני אם לאו ודומה קצת כדאמר בניחותא כצ"ל:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ראש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה