דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
מסכת בבא מציעא · פרק שמיני
פ"ח ד"ה דאמר רבה גרסינן רב עיליש גברא רבה הוא:
ד"ה וגבי בעל בנכסי אשתו לא נ"מ מידי אכל הא קא קשיא לי עד סוף הקושיא שתוכל למסור לבעל נ"ב ולענ"ד אינני מבין קושיתו דכל דמפקיד כו' שייך רק כשאשה תחת בעלה שייך לומר כל המפקיד על דעת אשתו ולאשה על דעת בעלה מפקיד אבל בשעה דאגרה היא הפרה פנויה היתה ובשעה דאוגיר לה לא היה לה בעל ואדרבא איפכא מסתברא שאם היה המשכיר יודע שתנשא לאיש ויהיה דינו עם בעלה לא היה משכיר לה כלל כי מי יודע אותו האיש אשר תנשא לו ואולי יהי' אדם רע פגע רע בעל דין קשה:
ד"ה אדם בשור ולא הוה כההיא דפרק החובל נ"ב דף פד כי שם פירושו אדם שהוזק ע"י שור:
סי' יז אמר רבא הני שקולאי:
פ"ח ד"ה ולא ידעתי לפרשה הכוונה שיש להם לשלם לו חבית יין לפיכך כל שמשלמין:
בא"ד היו נפטרין כל הימים ביין:
סימן כה לא עלתה על דעתו שימות ברעב ר' זעירא ור' אילא תרווייהו אמרין מ"מ ונ"ב כן מעתיק הנ"י:
סי' כט הגה"ה ד"ה ואויר שאין סופו לנוח והשתא דאמר רב יהודה אמר רב אסור לזכות:
סי' ל אמר אי הוה יתיבנא התם נ"ב בגמ' הגי' אי הואי התם הוה יהיבנא לי' כוליה וברי"ף הגי' אי הואי אנא התם הוה יהיבנא ליה כולי' והטיב בהם גי' הרי"ף וגי' שברא"ש אינו נכון כלל ודוק. פ"ח ד"ה מ"ט משום דתפיס גבי תקפו כהן אלא טעמא דמדלא:
סי' לד גבי ההוא דאמר ליה ארעתי דבי חייא מזבנינן לך דמיעוט ארעתי שתים: