דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
ים של שלמה · פרק שלישי
דף יח ע"ב שורה ד והנה מה שהשיב מי תלה הסימנים בלחי התחתון עד שתחוש לעיקור כו' א"כ הוא מכחיש:
דף יט סי' יב מסוף הסימן למעלה שורה ח שומן הלב נ"ב ר"ל טרפשא דלבא (ב"ח):
דף כ ע"א שורה יח על גי' ספרים שלנו דגר' ר"י עד למטה מבין האגפיים:
סי' יז דין ניטל הכבד ולא נשתייר ממנו כזית במקום מרה ומקום תלייתה טרפה:
דף כא ע"א סי' כד שורה למעלה מסה"ד והא דמטרפין נקב בבועא אין חילוק בין אומה לאונה כדלקמן:
סי' כה שורה ב נסרכו ממעל לאמצעית או מתחתיה טרפה וכן אפילו כסדרן:
ע"ב שורה ח דאף לפי טעם של רש"י לא ידעינן אלא כסדרן:
שורה ית דס"ל שבסוף יתפרקו מהדדי מאחר שאינן מחוברים:
דף כב ע"א סימן כח פסק כתב הראב"ד שורה ב וכתב ב"י סי' לז וא"י טעם לדבר נ"ב ע"ש בדק הבית:
ע"ב שורה ז ל"ש באומות ל"ש באונות מלבד האונא של ימין הסמוכה לגרגרת במיצר החזה אצל הצואר ממש התחתונה שהיא העליונה שאם ימצא על גבה:
דף כד ע"ב שורה יז ואינה נשפכה כולה כקיתון וכ' הא"ז:
סי' מב תו מסקינן. שורה ח פסולת הגוף ואף אם נטלה מי השתן:
עמוד ד סימן מד דין ריאה שניקבה שורה ז בהאי פתוחה בדופן חוץ למיצר החזה אין הדופן סותמו:
מסקינן בסוגיא ומי אמר ר"נ הכי שורה ז ומב' אצבעות ולמעלה נ"ב חסר כמה תיבות ע"ש:
דף כה עמוד ב סי' מו דין מחט שורה ה אם אירע ששטפו קודם נפיחה לא חיישינן שהיה קורט דם קודם שטיפה:
דף כו ע"א שורה כ ונעשית סירכא הוא דאמרינן יש סירכא בלא נקב סי' מט בגמ' מ"ט ע"א דאשתכח במרירתא שורה ד' כלומר ע"י נענוע הבהמה שנענעה ימים רבים מסוף העמוד למעלה שורה יא וכ"כ הרמב"ם פ"ו מהלכות שחיטה להדיא וז"ל:
ע"ב מסוף הסי' למעלה שורה יב מדאמר בריש א"ט דף נא ההיא אימרתא דהוה שדרן כרעיה בתרייתא אמר רב יימר האי שיגרונא נקטיה מתקיף לה רבינא:
דף כז עמוד ג סי' נט אמר זעירי שורה ה אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דר"נ:
דף כח עמוד ב מסוף העמוד למעלה שורה ל ומצא דם טרפה ורבי שהפך כך אירע במקרה:
שורה טז ואם יש שם קורט דם אפילו משני צדדין כשרה ולפי:
דף כט ע"ד שורה ו שמתחלה הזכיר דין הנחבט ע"ג מיא דלא קיימי ועתה אומר ואי מיא קיימי דלית כאן בית מיחוש:
דף ל ע"א פיסקא וגלגולת שורה יא דומיא דרוב עוביו:
ע"ג מסוף העמוד למעלה שורה יג לזה דוקא במצילין ולזה אף באין מצילין ולהאי פיסקא ניחא:
דף לא ע"ב ד"ה אמר רב יוסף נקטינן שורה ד וכמ"ש בשם רי"ף ורמב"ם דיש בהן דריסה כשמגיע לחלל כי הכא כ"ע מודו שאין בו דריסה כ"א כקוץ בעלמא:
ע"ד מסוף העמוד למעלה שורה יח אבל אם היה ניכר מקום הדריסה לא היה צריך לבדוק אלא מקום הדריסה בלבד:
דף לג ע"ב שורה כד ה' טפחים טהור ומה' עד י' טמא:
דף לד ט"ג פיסקא חרותא בידי שמים כו' שורה ו וכן מפרש בגמ' וא"כ לת"ק הוי הכל בי"ש:
דף לה ע"א ד"ה מתני' שורה ב שעושה אותה טרפה וה"ה כל:
ע"ב שורה יב שראינו שנחמרו בני מעיה ובפרט מאחר:
ע"ד שורה לא אין ריאה לעוף ליחמר שאינה צריכה בדיקה:
דף לו ע"ב שורה ב ובידו השני המעי היוצא לצד הקורקבן:
סי' צט דין נשמט יד הבהמה כשרה ומ"מ אם נשברה בגוף הבהמה:
ע"ג מסוף הסי' למעלה שורה ה ונמצאה טרפה ואין ידוע אימתי:
ע"ד מסוף הסי' למעלה שורה ה מצוי בהן במקום הרחש מקום שחור וניכר ראשו של רחש:
דף לז ע"ב שורה יז ובאוש מעיקרא הוא כ"ז כתב אחד מהגדולים:
ע"ג סי' קד תו מסקי' שורה טז ברור לן דלא אתי מעלמא אלא גדל מגוף הדג ושרי:
דף לט ע"א מתני' סימני בהמה. שורה טז שפיה גמום ופרסוסיה חתוכות בודק בבשרה:
שורה כא במתני' דבכורות דף ה ע"ב כל היוצא מן הטהור טהור וכן איפכא לענין טמא בפ"ג דבכורות דף כד:
דף מ ע"א פסק כ' הרא"ש שורה ז וכן בסוף פ"ק דב"ק ארי בר"ה דורס ואוכל פטור וכו':
ע"ב שורה ג מסקינן בסוגיא ס"ג ע"ב: שורה ה פי' לאפוקי חכם אפילו בקי בשמותיהן:
שורה כ דהיינו שיהא קרקבנו נקלף ביד:
דף מב ע"א מתני' בדגים. שורה ג פורח בהן והנה ר"י:
ע"ב שורה יא במים כלל בימים ובנחלים פרט:
ד"ה אמר רב הונא שורה יא וכתב המרדכי אבל אם פירש חוץ לדופני הכלי מבחוץ וכן חוץ לבור אפילו אם חזרו אח"כ: