אור ברסלב
דבש תמר - ב (ראש) ים של שלמה

דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים

ים של שלמה

מסכת חולין

פרק ראשון

דף ז ע"א שורה יד נקרש כו' קאי על מילוי הנשים:

פרק שני

דף יג ע"ג שורה ג אף את"ל דתחת אלו הוי חלדה:

שורה יא ואני אומר שלמה הסכימו לפי' ר' אושעיא אלא משום שלפרש"י:

דף יד ע"ג שורה מ"ה דלא בעינן שיעור שהייה אלא כ"ש לחוד:

עמוד ד מסוף העמוד למעלה שורה ה גי' אחרת לא שהה אלא במיעוטו:

דף טז ע"ב מסוף העמוד למעלה שורה לא דמצות המזבח נינהו חשיבי מעשה אבל לע"א לאו כלום הוא:

ע"ג מסוף הסי' למעלה שורה ד ויפה כתב אע"פ שלדברי התוס':

ע"ד סי' כב אמר רב הונא בגמ' דף מ שורה ו ואחד לשום דבר כשר שחיטתו פסולה:

פרק שלישי

דף יח ע"ב שורה ד והנה מה שהשיב מי תלה הסימנים בלחי התחתון עד שתחוש לעיקור כו' א"כ הוא מכחיש:

דף יט סי' יב מסוף הסימן למעלה שורה ח שומן הלב נ"ב ר"ל טרפשא דלבא (ב"ח):

דף כ ע"א שורה יח על גי' ספרים שלנו דגר' ר"י עד למטה מבין האגפיים:

סי' יז דין ניטל הכבד ולא נשתייר ממנו כזית במקום מרה ומקום תלייתה טרפה:

דף כא ע"א סי' כד שורה למעלה מסה"ד והא דמטרפין נקב בבועא אין חילוק בין אומה לאונה כדלקמן:

סי' כה שורה ב נסרכו ממעל לאמצעית או מתחתיה טרפה וכן אפילו כסדרן:

ע"ב שורה ח דאף לפי טעם של רש"י לא ידעינן אלא כסדרן:

שורה ית דס"ל שבסוף יתפרקו מהדדי מאחר שאינן מחוברים:

דף כב ע"א סימן כח פסק כתב הראב"ד שורה ב וכתב ב"י סי' לז וא"י טעם לדבר נ"ב ע"ש בדק הבית:

ע"ב שורה ז ל"ש באומות ל"ש באונות מלבד האונא של ימין הסמוכה לגרגרת במיצר החזה אצל הצואר ממש התחתונה שהיא העליונה שאם ימצא על גבה:

דף כד ע"ב שורה יז ואינה נשפכה כולה כקיתון וכ' הא"ז:

סי' מב תו מסקינן. שורה ח פסולת הגוף ואף אם נטלה מי השתן:

עמוד ד סימן מד דין ריאה שניקבה שורה ז בהאי פתוחה בדופן חוץ למיצר החזה אין הדופן סותמו:

מסקינן בסוגיא ומי אמר ר"נ הכי שורה ז ומב' אצבעות ולמעלה נ"ב חסר כמה תיבות ע"ש:

דף כה עמוד ב סי' מו דין מחט שורה ה אם אירע ששטפו קודם נפיחה לא חיישינן שהיה קורט דם קודם שטיפה:

דף כו ע"א שורה כ ונעשית סירכא הוא דאמרינן יש סירכא בלא נקב סי' מט בגמ' מ"ט ע"א דאשתכח במרירתא שורה ד' כלומר ע"י נענוע הבהמה שנענעה ימים רבים מסוף העמוד למעלה שורה יא וכ"כ הרמב"ם פ"ו מהלכות שחיטה להדיא וז"ל:

ע"ב מסוף הסי' למעלה שורה יב מדאמר בריש א"ט דף נא ההיא אימרתא דהוה שדרן כרעיה בתרייתא אמר רב יימר האי שיגרונא נקטיה מתקיף לה רבינא:

דף כז עמוד ג סי' נט אמר זעירי שורה ה אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דר"נ:

דף כח עמוד ב מסוף העמוד למעלה שורה ל ומצא דם טרפה ורבי שהפך כך אירע במקרה:

שורה טז ואם יש שם קורט דם אפילו משני צדדין כשרה ולפי:

דף כט ע"ד שורה ו שמתחלה הזכיר דין הנחבט ע"ג מיא דלא קיימי ועתה אומר ואי מיא קיימי דלית כאן בית מיחוש:

דף ל ע"א פיסקא וגלגולת שורה יא דומיא דרוב עוביו:

ע"ג מסוף העמוד למעלה שורה יג לזה דוקא במצילין ולזה אף באין מצילין ולהאי פיסקא ניחא:

דף לא ע"ב ד"ה אמר רב יוסף נקטינן שורה ד וכמ"ש בשם רי"ף ורמב"ם דיש בהן דריסה כשמגיע לחלל כי הכא כ"ע מודו שאין בו דריסה כ"א כקוץ בעלמא:

ע"ד מסוף העמוד למעלה שורה יח אבל אם היה ניכר מקום הדריסה לא היה צריך לבדוק אלא מקום הדריסה בלבד:

דף לג ע"ב שורה כד ה' טפחים טהור ומה' עד י' טמא:

דף לד ט"ג פיסקא חרותא בידי שמים כו' שורה ו וכן מפרש בגמ' וא"כ לת"ק הוי הכל בי"ש:

דף לה ע"א ד"ה מתני' שורה ב שעושה אותה טרפה וה"ה כל:

ע"ב שורה יב שראינו שנחמרו בני מעיה ובפרט מאחר:

ע"ד שורה לא אין ריאה לעוף ליחמר שאינה צריכה בדיקה:

דף לו ע"ב שורה ב ובידו השני המעי היוצא לצד הקורקבן:

סי' צט דין נשמט יד הבהמה כשרה ומ"מ אם נשברה בגוף הבהמה:

ע"ג מסוף הסי' למעלה שורה ה ונמצאה טרפה ואין ידוע אימתי:

ע"ד מסוף הסי' למעלה שורה ה מצוי בהן במקום הרחש מקום שחור וניכר ראשו של רחש:

דף לז ע"ב שורה יז ובאוש מעיקרא הוא כ"ז כתב אחד מהגדולים:

ע"ג סי' קד תו מסקי' שורה טז ברור לן דלא אתי מעלמא אלא גדל מגוף הדג ושרי:

דף לט ע"א מתני' סימני בהמה. שורה טז שפיה גמום ופרסוסיה חתוכות בודק בבשרה:

שורה כא במתני' דבכורות דף ה ע"ב כל היוצא מן הטהור טהור וכן איפכא לענין טמא בפ"ג דבכורות דף כד:

דף מ ע"א פסק כ' הרא"ש שורה ז וכן בסוף פ"ק דב"ק ארי בר"ה דורס ואוכל פטור וכו':

ע"ב שורה ג מסקינן בסוגיא ס"ג ע"ב: שורה ה פי' לאפוקי חכם אפילו בקי בשמותיהן:

שורה כ דהיינו שיהא קרקבנו נקלף ביד:

דף מב ע"א מתני' בדגים. שורה ג פורח בהן והנה ר"י:

ע"ב שורה יא במים כלל בימים ובנחלים פרט:

ד"ה אמר רב הונא שורה יא וכתב המרדכי אבל אם פירש חוץ לדופני הכלי מבחוץ וכן חוץ לבור אפילו אם חזרו אח"כ:

פרק רביעי

דף מג ע"ב שורה יד לאיסור יוצא באבר עצמו פשיטא דלא מהני ללידת כל הגוף לעשות כילוד:

עמוד ג סי' ה מתניתין בהמה שמת עוברה:

שורה ח וכי ימות מן הבהמה זו בהמה טמאה אשר היא לכם לאכלה:

סי' ו שורה ג מן אבר מן החי:

ע"ד שורה כב במשנה בן ח' חי:

סי ז מתניתין השוחט את הבהמה ומצא בה בן ח' חי או מת או בן ט' מת:

דף מד ע"א שורה ב חלב של בן ט חי ואכל ר"י אמר חלבו כחלב בהמה:

סוף הסימן השורה שלפני אחרונה דק"ל כר"י לגבי ר"ל דאל"כ למנ"מ:

ע"ב שורה כב נולדו בדגים סימני טרפה מהו תיבעי למ"ד טרפה חיה תבעי למ"ד טרפה אינה חיה:

עמוד ד מסוף העמוד למעלה שורה כו שעל הארכובה עצמה:

שורה כג א"כ דינו כלמעלה מן הארכובה:

שורה ט משנה בבכורות ערכוב והיינו ארכובה:

דף מה ע"א סי' יב מסקינן ואלו הן צומת הגידין שורה יז כלומר אם נחתכו הגידין נגד הערקום עצמו:

ע"ג שורה כ' אפילו תאמר שאינו בקי באלימי:

סי' יד מסוף הסימן למעלה שורה ד אבל בעל הטורים והתוס':

דף מו ע"ג שורה ג והרמב"ם ז"ל פסק כל"ק ול"נ:

פרק חמישי

דף מז ע"א מסוף העמוד למעלה שורה יב כי מעיילת לי כודנייתי בריספק עיין להנך דדמיין:

ע"ב שורה ראשונה הרשב"א בחידושיו בשם הרמב"ן שכתב דת"ק דחנניא:

שורה יד יאשיה ורבא כר"י והלכה כרבא לגבי אביי די"ל דנהי דתלמודא משני דחנניא ס"ל כר"י ור"י ס"ל כר' יאשיה מ"מ:

סוף הסימן שורה שלפני אחרונה ואינו נוהג באדם אלא שגבי בהמות לא שייך בזכרים:

סי' ה ת"ר או"ב נוהג בכלאים ובכוי:

שורה ד כדעת הרמב"ם אלא אפילו מותר:

ע"ג סי' ו מתניתין השוחט שורה ו והביא הרי"ף והרא"ש אחריו התוספתא שכ' הלוקח:

שורה כו היכי דלא ידועי וקבועי האיסור:

שורה כח האסור החמירו נ"ב (וכן מתרץ נמי התפארת שמואל) אבל הכא:

ע"ד מסוף העמוד למעלה שורה כ אבל בכל שאר מקומות אין חוששין:

שורה י גם ט בד"א שצריך להודיעו שראה עיו"ט זה שלקח באחרונה נחפז לקנות:

דף מח ע"ב שורה טו היה להם לומר כן אפילו אי לוקחין מן עובד כוכבים אם מסיח:

פרק ששי

דף מט ע"ג סי' י' פסק כתבו התוס'. שורה יא וכתב ב"י א"ח סי' קעח וז"ל יראה שאע"פ:

שורה יט כיון שאין אנו מברכים על כוס הגדה ממילא במתפלל בתוך סעודתו:

ע"ד סי' יב פסק כתב הרא"ש. שורה ה' משום דחשיבי כיסוי מצוה בפני עצמה:

סי' יג בגמ' דף פז:

דף נ ע"א סי' טו בגמ' פ"ז ע"ב מתני' דם הניתז שורה ז' פטור מלכסות במאי קמיפלגי ת"ק סבר דמו כל דמו משמע (כן איתא בגמ' וברי"ף וכן מעתיק הב"י):

שורה ט שהוא חולק בברייתא וי"ס דגרסי בברייתא:

שורה יז תניא אידך וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות מכאן אמרו דם הניתז ושל אגפיים:

שורה ל לפיכך אינו צריך למצו"ת (נ"ב ס"א להמתין):

שורה לג אינו צריך לגררו משם ולכסות כדי שיהיה עפר למטה:

ע"ב סי' טז בגמ' דף פ"ח מתניתין במה מכסין:

שורה ח' וס"ל דרשב"ג פליג:

ע"ג סי' יז פסק שורה ו ארץ לחה וראויה לזריעה:

סי' יח בגמ' דף פ"ג ע"ב: סי' יט דף פט ע"ד סי' כ אמר ר' אילעי. שורה יב המחרפין והמקללין כמ"ש המרדכי:

פרק שביעי

סי' א בפתיחה שורה י ואיסור גיד אינו בא עד שיגדל. בגמ' פ"ט ע"ב גיד הנשה. שורה ג' ואז חייל אפילו איסור:

שורה י סופג פ' ומקום הנחת:

שורה יד הקולית שקוראין פולפ"א כמו שפרש"י:

דף נא ע"א שורה ו על ניקור יריכי' חיה מצוה לנקרו:

שורה כג אינו מקטיר אותו אלא חלצו לתפוח:

סי' ב פתיחה שורה ג קנוקנות שהם גידין הדקין ההולכין:

מתניתין צ"ב ע"ב ונוהג בשליל שורה ג אבל בחלב של שליל פליגי:

שורה ט"ו חטיטה ומחמיר. שורה לא רב ועולא בקנוקנות:

שורה לב הבשר מגיד החיצון. ע"ב ריש העמוד א"ר אסי חוטין שבחלב אסורין ואין חייבין עליהם אלמא חלב אמר רחמנא ולא חוטין ה"נ גיד אמר רחמנא שורה ט כולו עם שמנו ויטול הגידין שבצינקרי"ן:

שורה יב האמצעי ויוציאן ויטול:

שורה י"ח אותו כשאר הבשר:

שורה י"ט חתכו חתיכות כשר והוא שלא יחסר:

עמוד ג פסק. שורה ו שכמוהו כשר ליקרב:

שורה יד לא אצטריך למעוטי אלא חלב הדפנות:

מסוף העמוד למעלה שורה ה ולא אמרינן שהיותרת תחילה סי' ה גופא בגמ' דף צג: ע"ד שורה טז אלא גיד אחד לבן כעין הקרום ומראהו כמראה שומן:

מסוף הסימן למעלה שורה יג שהחלב שתחת הבשר (נ"ב ע' הגהת מהרל"ח:

שורה ז וראיתי בני בודין שמנקרין:

שורה ה אלא עד חציו ואינו נוהג לנקרו כולו:

סי' ו פתיחה דין בשר. שורה ב אז החומץ אסור גם הבשר אסור לאוכלו חי:

דף נב ע"א שורה כב דלא גרע ממלחי' דאמרינן לעיל אפילו ש לקדירה שפיר דמי:

ע"ב מסוף העמוד למעלה שורה ל' לרבותא נקטינהו דאפילו הני. שורה כ"ב מרובה וחשבון מרובה במה שהוא מועט:

שורה יח לקדירה מהני חתיכה:

שורה י' אלמא לא בעי חתיכה התם:

ע"ג שורה ח ובטור סי' סה משמע:

שורה ט ושבכתף עוד שבסוף הסימן שצריך לנקר החוטין:

שורה י מדברי הרשב"א והר"נ שכתב חוט שתחת הלשון ושבצואר שאסורים משום דם לא נתפרשו מגמרא אלא:

סימן ז אמר ר"א אר"י א"ש מסוף העמוד למעלה שורה יט והרמב"ם ז"ל כתב חלב שעל ראש המעיים שסמוך לקיבה ועוד כתב שיש מן הגאונים שכתבו דריש מעייא הוא סוף המעיים שיוצא בו הריעי עכ"ל:

שורה יד אבל מסירים הקרום הארוך עם חלבו:

עמוד ד סוף הסימן במקום שנסתפק בה עכ"ל:

סימן ח סמוך לסוף הסימן כי לא ידעתי חוטין חלב באותו מקום. משום דגדילי וינקי מחלב הכליות ע"כ סי' ט פתיחה שורה ג ושעל שאר הטחול אסור ואין חייבין עליו:

אמר אביי. שורה ב בטחלי ודכפלא:

שורה ח שעל הכליות אסרו. שורה אחרונה מן העמוד והחלב הכשר יש ס':

דף נג ע"א סי' י ביעי חשילתא. שורה יז הני ביעי דגדיא עד ל' יומין שריין סי' יא פסק נראה בעיני. שורה אלא לפי שהיא חתיכה קטנה שורה יא ונהגו ליטול אותה ולבשל בפני עצמה שלא עם חתיכות אחרות שורה יג והשיג עליו מהר"י קארו דמנהג כי האי מנהג בטעות בוא וכו' ושפיר ראוי לבשלו אפילו במקום:

ע"ב רישא בכיבשא בגמ' צ"ג ע"ב: מסוף העמוד למעלה שורה ח' כי דרך הדם:

ע"ד סי' יד גרסינן פסחים ע"ו א"ר בשר שחוט שמן:

שורה ה וד"א הא מילתא. שורה הדין הוא סברא דקמאי ואיכא מאן דפליג:

שורה יט דהא דרשב"ל לא הויא ראי' למדחי בהא דלוי ורבא דלוי רבי' הוה לגבי רשב"ל ולא הוי מימרי' דריש לקיש עלה דלוי ורבא נמי דהוא בתרא הא לא ס"ל הא דרשב"ל וקיימא לן דהלכתא כבתראי:

שורה כ"ב ולא עוד אלא דר"י נמי לענין ריחא כר' יודא ס"ל ול"פ ר' יוסי עליה דר"י אלא בשעורים:

מסוף העמוד למעלה שורה יא ומעשה רב וגם מר בר ר"א אוסר:

דף נד ע"א מסוף העמוד למעלה שורה יז אם לא שאין רצונו לאכול הפת אלא עם מין שהוא ממין הפשטיד"א ע"ג שורה יא אבל בנידון דידן כבר נעשית:

שורה יד עצמו יכול לילך אפי' מקום שנעשה:

שורה יח ותמצא דברי כנים מ"מ אף בתנור קטן:

שורה לב בחלב אלמא אע"ג דקים ליה דבלע ריחא מן הבשר מ"מ מתיר:

סי' טז פתיחה דין שהטבח. שורה אחרונה מהעמוד ומכאן והלאה החזרנוהו לאומנתו:

ע"ד מתני' אין הטבחים נאמנים:

שורה ב אר"ח ב"א אר"י חזרו לומר:

שורה טו וכ"ה דעת הרמב"ם שכ' וז"ל וטבח שדרכו לנקר הבשר ונמצא אחריו חוט או קרום:

שורה כו ואם יש לך ליתן חילוק ביניהם:

דף נה ע"א שורה יז תשובה א' וז"ל מפני הפצרת:

מסוף העמוד למעלה שורה יד ודומה לזה כתב הרמב"ם בפ' כ"א מה' סנהדרין וז"ל:

שורה יב שאין בנו כח להעמיד:

שורה י מה שהם לפי מה שהם כוונת האנשים שורה ג עד מקום סכנה ופירשו:

ע"ד סי' יח מתני' שולח אדם ירך. שורה כ (דף ע"ג סימן יז) ונראה שמותר:

שורה כ"ו התוס' שכתב בפ' ב' דקידושין בשם ר"י:

דף נו ע"א שורה ו שמכריזין היכא דאיכא טריפה:

ע"ג סימן כ תניא דף צד היה ר"מ אומר. שורה י אי הוה ידעי' טפי הוי טרחינן א"ל רבא מ"ט אמרת ליה הכי:

שורה י"ב אם לא היינו מגלין לו:

דף נז ע"ד סי' כ אמר רבא (צ"ה ע"ב) מרישא אמינא. שורה ד' וב"א מותרין בנשותיהן בלילה:

דף נח ע"א שורה ד אבל התוס' כתבו אמאי דאמר:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ראש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה