דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
ים של שלמה · פרק ראשון
דף א עמוד א סי' א בגמ' דף ב ארבעה אבות נזיקין ע"ב משולי העמוד למעלה שורה ז וא"כ אמאי פוטר הרי"ף כשדרסה על הדף אלא כצ"ל:
ע"ג סי' ו תני ר' חייא בגמ' דף ד ע"ב: סי' ז ומה שמסקינן בגמ' דף ה ע"א: סי' ח הצד השוה לאתויי מאי בגמ' דף ו ע"א:
דף ב עמוד א שורה כא שיהבינן להו הקל כצ"ל:
מסוף העמוד למעלה שורה יח שהוא בכלל בור ממש כצ"ל:
ע"ב סי' ט תנו רבנן מיטב שדהו בגמ' דף ו ע"ב מסוף הסימן למעלה שורה ז אז צריך ליתן מעידית שלו כצ"ל:
עמוד ג שורה יד וכן איתא בפ' הנהנה מעילה יט ע"א דדריש:
שורה טו והא דאמר בפ' השואל צט ע"ב איש כי יאכל קדש:
סי' יא מסקינן בסוגיא בגמ' דף ז ע"ב: ע"ד שורה טז ליתן לו בינונית או זיבורית לניזק כצ"ל:
שורה כ בעיני המזיק ליתן לניזק יתן לו כצ"ל. מסוף העמוד למעלה שורה כט שיכול לומר חביב בעיני אם לא שגילה דעתו ליתן לו ולפע"ד כצ"ל:
דף ג ע"א סי' יב ד"ה אין לו אלא עידית כצ"ל:
ע"ב חי' יג שורה יח שכתב הטור בסימן קב כצ"ל:
ע"ג סי' יד בפתיחה שורה ב' כולן גובין מן האחרון אין לו גובין משלפניו כו' כצ"ל ת"ר מכר כל נכסיו לאחד בגמ' דף ח ע"א:
דף ד ע"א סי' טו שורה יא אצל המוכר כצ"ל:
סי' טז שורה ז שאמר בפ"ק דקידושין דף יג: שורה י גט פשוט דף קעו: ע"ב שורה טו בהאי פירקא דף יד ע"ב: שורה יז על דברי התרצן בהאי סברא כצ"ל. שורה יט לתרץ לו המשנה בע"א כצ"ל. מסוף העמוד ולמעלה שורה כב ג"כ הלכה פסוקה היא בסתם מלוה ולא במלוה הכתובה בתורה כגון נזקין דוקא אבל לא בנזקין אף רב פפא מודה ביה דאינו גובה מן היורשין ל"ל הכי תדע כו' כצ"ל. שורה כ או בדרב פפא פליגי נ"ב גי' תוס':
שורה טו סברי דרב פפא כו' כצ"ל. עמוד ג סי' יז בגמ' דף ח' ע"ב שורה ד מסוף הסי' ולמעלה כמו שהיה יכול שמעון לדחות כצ"ל עמוד ד סי' יט שורה יד וכתב הרא"ש ב"מ סי' לח שהקנין הוא לפי המנהג כדאמר בפ' הריבית האי סיטומתא פי' שרושם הלוקח כל החביתין שקנה קני כו':
דף ה ע"א סי' כ כתב הרא"ש על האי לישנא דף ט ע"א אחוי טרפא ואשלם לך כו' שורה כא מסוף העמוד ולמעלה ב"ד כל מה שנמצא כצ"ל:
ע"ב סי' כא בגמ' דף ז רמי ליה אביי לרבא. שורה ח אחרת נב דף ט. עמוד ג שורה ו שאין צריך ליתן לו כצ"ל:
דף ו ע"ב סי' כה מתניתין בגמ' דף ט ע"ב כל שאני חייב סימן כ"ו בגמ' דף י מתניתין כשאני מכשיר. ע"ג סי' כח בגמ' דף י ע"ב מתקיף לה רב פפא ותו ליכא. שורה ט וכתב הרא"ש כצ"ל. שורה לד כשישבו עליו הד' לא היה בו כצ"ל:
שורה לט וא"כ מאחר שהיה כשישב עליו החמישי מיד נ"ב קשה לי למה מצייר כשישבו עליו ד' והאחרון היה החמישי הלא בגמ' איתא חמשה שישבו וכו' ובא אחר וישב משמע שישבו עליו ה' והאחרון הששי וכן רש"י ברי"ף ד"ה פשיטא וכו' אבל אלו חמשה לא שיברו כלום כל זמן שלא בא זה הרי מצייר כ"כ שמתחלה ישבו ה' אבל ראיתי כי כל רז לא אניס ליה להמחבר כי בתוספתא הגי' חמשה שישבו ע"ג ספסל ונשבר כולן חייבין לשלם ואם מחמת האחרון נשבר האחרון משלם ע"י כולם משמע שבין כולם היה חמשה. עמוד ד דין טיפול הנבילה שורה ג וצריך המזיק להביא הנבילה מן כו' כצ"ל. דין בכור שנולדו בו סימני טריפה בתוך ל' אין פודין אותו אבל היוצא ליהרג או גוסס פודין אותו. סי' ל בגמ' דף יא ע"ב אמר עולא א"ר אלעזר:
דף ז עמוד ג סו' לד בגמ' דף יב ע"ב: סי' לה בגמ' דף יג ע"ב:
דף ח ע"א סי' לח בגמ' דף יד ע"ב. ע"ב סי' מא שורה למה לא הוצרך התנא כו' כצ"ל. שורה ט' דתניא פרק הגוזל בתרא דף קיג. עמוד ג שורה יב עדות כשרים. לפי שההכאות בין האנשים ובין הבהמות כצ"ל. שורה יד יקבלו בב"ד אלא עדים כשרים מ"כ כצ"ל:
דף ט ע"א סי' מב בגמ' דף טו והנשים בכלל הנזק כו' ומהא דכתיב והמית איש או אשה כו' נ"ב לדין שמקדים המחבר שמענישין הנשים על כל כאנשים לא שייך להביא האי קרא כי האי קרא הוא להורות שחייבין מזיקי האשה וחייבים עליהם מיתה או כופר כמו על האיש ע"כ הקפתיו כי לא מידו יצאה או יצאה מידו כמאמר המוסגר וכמו כן ראוי להקיפו ודוקא באשה קאי אדלעיל סי' מג בגמ' טו ע"ב הלכתא פלגא נזקא קנסא:
שורה ו כגון כלבא דאכל אמרי דלאו דרכיה בכך נ"ב המחבר מעתיק כפי הגי' בכתובות יא דמשמע דבכלבא דאכל אמרי אין חילוק בין רברבי לזוטרא ובשונרא דאכל תרנגולי דווקא רברבי הוי משונה אבל תרנגולא זוטרי אורחי' הוא:
דף י ע"א פתיחה דין ה' חיות הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס וכן הנחש כצ"ל וכן הוא לשון הרמב"ם ומה שאינו חושב הנחש בין החיות ויאמר ששה חיות נ"ל מפני שאצל החמשה חיות שייך נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה אבל אצל הנחש אין שייך רק נשיכה כן הבנתי מלשון הרמב"ם הל' נזקי ממון פ"א דין ו. סי מז הזאב והארי כו' שורה ז' משום דאורחי' הוי כשן ורגל כצ"ל. שורה יב וזהו אורח' או שדרסה ואכלה בשר וכצ"ל, שורה טו אלמא דס"ל דארי גם כן דורס לאו אורחיה כצ"ל. ע"ב שורה ו כגון הא דמסקינן בסוף מרובה נ"ב דף עט ע"ב. שורה יא אף על פי שגם לא השוה עבד לקונו כו' דמיטמר איטמורי כצ"ל: