אור ברסלב
דבש תמר - ב (ראש) ים של שלמה

דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים

ים של שלמה

מסכת בבא קמא

הנלוה אל הרא"ש

פרק ראשון

דף א עמוד א סי' א בגמ' דף ב ארבעה אבות נזיקין ע"ב משולי העמוד למעלה שורה ז וא"כ אמאי פוטר הרי"ף כשדרסה על הדף אלא כצ"ל:

ע"ג סי' ו תני ר' חייא בגמ' דף ד ע"ב: סי' ז ומה שמסקינן בגמ' דף ה ע"א: סי' ח הצד השוה לאתויי מאי בגמ' דף ו ע"א:

דף ב עמוד א שורה כא שיהבינן להו הקל כצ"ל:

מסוף העמוד למעלה שורה יח שהוא בכלל בור ממש כצ"ל:

ע"ב סי' ט תנו רבנן מיטב שדהו בגמ' דף ו ע"ב מסוף הסימן למעלה שורה ז אז צריך ליתן מעידית שלו כצ"ל:

עמוד ג שורה יד וכן איתא בפ' הנהנה מעילה יט ע"א דדריש:

שורה טו והא דאמר בפ' השואל צט ע"ב איש כי יאכל קדש:

סי' יא מסקינן בסוגיא בגמ' דף ז ע"ב: ע"ד שורה טז ליתן לו בינונית או זיבורית לניזק כצ"ל:

שורה כ בעיני המזיק ליתן לניזק יתן לו כצ"ל. מסוף העמוד למעלה שורה כט שיכול לומר חביב בעיני אם לא שגילה דעתו ליתן לו ולפע"ד כצ"ל:

דף ג ע"א סי' יב ד"ה אין לו אלא עידית כצ"ל:

ע"ב חי' יג שורה יח שכתב הטור בסימן קב כצ"ל:

ע"ג סי' יד בפתיחה שורה ב' כולן גובין מן האחרון אין לו גובין משלפניו כו' כצ"ל ת"ר מכר כל נכסיו לאחד בגמ' דף ח ע"א:

דף ד ע"א סי' טו שורה יא אצל המוכר כצ"ל:

סי' טז שורה ז שאמר בפ"ק דקידושין דף יג: שורה י גט פשוט דף קעו: ע"ב שורה טו בהאי פירקא דף יד ע"ב: שורה יז על דברי התרצן בהאי סברא כצ"ל. שורה יט לתרץ לו המשנה בע"א כצ"ל. מסוף העמוד ולמעלה שורה כב ג"כ הלכה פסוקה היא בסתם מלוה ולא במלוה הכתובה בתורה כגון נזקין דוקא אבל לא בנזקין אף רב פפא מודה ביה דאינו גובה מן היורשין ל"ל הכי תדע כו' כצ"ל. שורה כ או בדרב פפא פליגי נ"ב גי' תוס':

שורה טו סברי דרב פפא כו' כצ"ל. עמוד ג סי' יז בגמ' דף ח' ע"ב שורה ד מסוף הסי' ולמעלה כמו שהיה יכול שמעון לדחות כצ"ל עמוד ד סי' יט שורה יד וכתב הרא"ש ב"מ סי' לח שהקנין הוא לפי המנהג כדאמר בפ' הריבית האי סיטומתא פי' שרושם הלוקח כל החביתין שקנה קני כו':

דף ה ע"א סי' כ כתב הרא"ש על האי לישנא דף ט ע"א אחוי טרפא ואשלם לך כו' שורה כא מסוף העמוד ולמעלה ב"ד כל מה שנמצא כצ"ל:

ע"ב סי' כא בגמ' דף ז רמי ליה אביי לרבא. שורה ח אחרת נב דף ט. עמוד ג שורה ו שאין צריך ליתן לו כצ"ל:

דף ו ע"ב סי' כה מתניתין בגמ' דף ט ע"ב כל שאני חייב סימן כ"ו בגמ' דף י מתניתין כשאני מכשיר. ע"ג סי' כח בגמ' דף י ע"ב מתקיף לה רב פפא ותו ליכא. שורה ט וכתב הרא"ש כצ"ל. שורה לד כשישבו עליו הד' לא היה בו כצ"ל:

שורה לט וא"כ מאחר שהיה כשישב עליו החמישי מיד נ"ב קשה לי למה מצייר כשישבו עליו ד' והאחרון היה החמישי הלא בגמ' איתא חמשה שישבו וכו' ובא אחר וישב משמע שישבו עליו ה' והאחרון הששי וכן רש"י ברי"ף ד"ה פשיטא וכו' אבל אלו חמשה לא שיברו כלום כל זמן שלא בא זה הרי מצייר כ"כ שמתחלה ישבו ה' אבל ראיתי כי כל רז לא אניס ליה להמחבר כי בתוספתא הגי' חמשה שישבו ע"ג ספסל ונשבר כולן חייבין לשלם ואם מחמת האחרון נשבר האחרון משלם ע"י כולם משמע שבין כולם היה חמשה. עמוד ד דין טיפול הנבילה שורה ג וצריך המזיק להביא הנבילה מן כו' כצ"ל. דין בכור שנולדו בו סימני טריפה בתוך ל' אין פודין אותו אבל היוצא ליהרג או גוסס פודין אותו. סי' ל בגמ' דף יא ע"ב אמר עולא א"ר אלעזר:

דף ז עמוד ג סו' לד בגמ' דף יב ע"ב: סי' לה בגמ' דף יג ע"ב:

דף ח ע"א סי' לח בגמ' דף יד ע"ב. ע"ב סי' מא שורה למה לא הוצרך התנא כו' כצ"ל. שורה ט' דתניא פרק הגוזל בתרא דף קיג. עמוד ג שורה יב עדות כשרים. לפי שההכאות בין האנשים ובין הבהמות כצ"ל. שורה יד יקבלו בב"ד אלא עדים כשרים מ"כ כצ"ל:

דף ט ע"א סי' מב בגמ' דף טו והנשים בכלל הנזק כו' ומהא דכתיב והמית איש או אשה כו' נ"ב לדין שמקדים המחבר שמענישין הנשים על כל כאנשים לא שייך להביא האי קרא כי האי קרא הוא להורות שחייבין מזיקי האשה וחייבים עליהם מיתה או כופר כמו על האיש ע"כ הקפתיו כי לא מידו יצאה או יצאה מידו כמאמר המוסגר וכמו כן ראוי להקיפו ודוקא באשה קאי אדלעיל סי' מג בגמ' טו ע"ב הלכתא פלגא נזקא קנסא:

שורה ו כגון כלבא דאכל אמרי דלאו דרכיה בכך נ"ב המחבר מעתיק כפי הגי' בכתובות יא דמשמע דבכלבא דאכל אמרי אין חילוק בין רברבי לזוטרא ובשונרא דאכל תרנגולי דווקא רברבי הוי משונה אבל תרנגולא זוטרי אורחי' הוא:

דף י ע"א פתיחה דין ה' חיות הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס וכן הנחש כצ"ל וכן הוא לשון הרמב"ם ומה שאינו חושב הנחש בין החיות ויאמר ששה חיות נ"ל מפני שאצל החמשה חיות שייך נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה אבל אצל הנחש אין שייך רק נשיכה כן הבנתי מלשון הרמב"ם הל' נזקי ממון פ"א דין ו. סי מז הזאב והארי כו' שורה ז' משום דאורחי' הוי כשן ורגל כצ"ל. שורה יב וזהו אורח' או שדרסה ואכלה בשר וכצ"ל, שורה טו אלמא דס"ל דארי גם כן דורס לאו אורחיה כצ"ל. ע"ב שורה ו כגון הא דמסקינן בסוף מרובה נ"ב דף עט ע"ב. שורה יא אף על פי שגם לא השוה עבד לקונו כו' דמיטמר איטמורי כצ"ל:

פרק שני

סי' א בגמ' דף יז כיצד הרגל מועדת. עמוד ג סי' ב גמ' דף יז ע"ב ת"ר התרנגולין. עמוד ד שורה ב' אמר רב ביבי בר אביי והוא דקאזיל כצ"ל. שורה ז ח אפשר שסובר הרב מה שתירץ רב ביבי בר אביי דקאזיל מיניה כצ"ל. שורה כ א"כ תפשוט בעיא דרב אשי דבעי כצ"ל:

דף יא ע"א סי' ד בגמ' דף יח בעי רבא כו'. שורה ד עוד בעי רב אשי יש שינוי לצרורות כצ"ל. עמוד ב שורה יב ויכלול ביה הכל כצ"ל. שורה יג דומה הכל לקרן כצ"ל. שורה כב מסוף העמוד למעלה דבהא ליכא לאיסתפוקי כצ"ל. שורה כ ומשום הכי קאמר לא לעיל כצ"ל. שורה יד לא היינו מחלקים לרבנן בין כח לכח כחו כצ"ל. ע"ג סי' ה שורה ב אף שבעל הערוך נ"ב ערך גם ג' לפי' אחר כו'. שורה יז בפ' חזקת הבתים דף נב גבי אמר שמואל כו'. ע"ד שורה כב או אפילו שנה וסבר ולא יכול להציע לפנינו כצ"ל. מסוף העמוד למעלה שורה ז דלא הוה יכולת ביד רשב"ב כצ"ל:

דף יב ע"א סי' ו בגמ' דף יט ע"ב יתיב ר' יהודה נשיאה ורבי אושעיא נפק מילתא מבינייהו כו' שורה ג וכי יאחזנה בזנבה וילך כצ"ל. עמוד ב' שורה כא מסוף העמוד למעלה כמו עגלה המושכת בקרון. עמוד ג שורה י"ד וקשה להרא"ש למה אמר כצ"ל. מסוף העמוד למעלה שורה ה ארי דרס ואכל בר"ה פטור טרף ואכל כו' כצ"ל. עמוד ד סי' יא בגמ' דף כ ההוא ברחא דחזיא ליפתא אפומא דדנא. שורה ג וחייבא רבא אליפתא ואדנא נ"ש כצ"ל:

השמטה סי' י האי חמרא דאכל נהמא כו' מסוף הסי' שורה ג דס"ל דדוחק הוא דסתם בשר הנאמר בברייתא איירי בצלוי נ"ב ובכל זאת אינו כל כך רחוק כי בשר דומי' דפת ותבשיל מה פת ותבשיל אינם חי אף בשר אינו חי אלא צלוי:

דף יג ע"א שורה ב' ולפי זה הא דאסיק לעיל כצ"ל. מסוף הסימן ולמעלה שורה ו והוי כרשות הניזק וחייב ור' אושעיא דאיירי בקפיצה ג"כ סבר כצ"ל. דין כשהבהמה מגלגלת המאכל כו' שורה ב באתה הבהמה ואכלה ברה"י כצ"ל. סי' יג מתגלגל מהו כו' שורה ו באיזה מקום שהיתה מושכתו אחריו אזלינן שורה ט ופירש ר"י כגון כצ"ל. ע"ב שורה ד כאלו כבר נח כצ"ל. דין אם אכלה שורה ב ואם הוזק בהן חייב הבעל כסות נזק שלם כמו בור כצ"ל. סי' יד אמר שמואל כו' שורה ה שלפעמים מניחים גלימיהן לפוש בר"ה כצ"ל. עמוד ג שורה כ מסוף הסימן למעלה אף שאכלה יותר ובין לחומרא כצ"ל. עמוד ד סי' טז הדר בחצר חבירו שלא מדעתו. שורה יב דזה לא נהנה וזה לא חסר כצ"ל:

דף יד ע"א שורה דה משום לא חסריה מידי אין לפטורי'. ע"ב שורה ז הרי"ף והרמב"ם פסקו סתמא להדר בו פטור כצ"ל. דין מי ששוכר בית מבני העיר כו' שורה ג' ודין מי שברח מן העיר ויהודי אחר דר בביתו שפטור. סי' יז מסקינן בגמ' דף כ"א מסוף הסימן ולמעלה שורה יג צריך ליתן לו שכר כששכרה מראובן כצ"ל. דין שהלכה בתוך הרחבה ומחזרת ראשה לצידי הרחבה כצ"ל. ע"ג שורה יח כגון שכנס לתוך שלו ובנה כצ"ל. סי' יט בגמ' דף כא מתניתין הכלב והגדי. ע"ד סי' כ ת"ר הכלב והגדי כו' שורה ד' והיה בו חרש שוטה וקטן כצ"ל. שורה כא הוי קרן ואב אחר הוא כצ"ל. סי' כ"א בגמ' דף כ"ב הכלב שנטל חררה כו':

דף טו ע"א שורה לג ולכן מוקי באנחי אנוחי כצ"ל. ע"ב שורה טז ונדלק בנרות שבפנים כצ"ל. סי' כב מסקינן בגמ' דף כג:

דף טז ע"ב סי' כה בגמ' דף כג ע"ב הנהו עיזי דהוו מפסדי לרב יוסף כצ"ל. עמוד ג דין שנעשה מועד בג' ימים שורה ב ג או שהתינוקות ממשמשין בו כן צ"ל. סי' כ"ז שורה אחרונה בעמוד שהתינוקות ממשמשין בו כצ"ל. עמוד ד שורה עליונה שהתינוקות ממשמשים חוזר כצ"ל. סימן כח בגמ' דף כד תנו רבנן אין השור כו' שורה ב העידו בו בפני בעלים שלא בפני ב"ד כצ"ל:

דף יז ע"א שורה כז אמר רב אשי אמריתה קמיה דרב כהנא ואמר לי וליעודי תורא מי ניחא כצ"ל. מלמטה למעלה שורה כ"ד ליעודי קאתו כצ"ל. ע"ב שורה ג היכא דנגח עובד כוכבים אבל נגח שור של עובד כוכבים ואי הדר אתי כצ"ל. סי' כט בגמ' דף כד ע"ב אבעי לן המשסה כו' עמוד ג סי' ל שורה ה א"ל דיו לבא מן הדין להיות כנדון כצ"ל. עמוד ד סי' לא בגמ' דף כו ויהא אדם חייב בכופר מק"ו כו' שורה ו וה"ה דממעיט בור כצ"ל. סי' לג מתניתין אדם מועד לעולם כו' שורה ד מה התם נזק אין ד' דברים לא אף סימא את עין חבירו נזק אין ארבעה דברים לא כצ"ל. שורה ו אמר קרא פצע תחת פצע לחייבו כו' כצ"ל:

דף יח ע"א סי' לד בגמ' דף כו ע"ב אמר רבה כו' שורה יא כתיב טובא בשגגה כצ"ל. שורה יד טו נאמר בתורה גבי עבד ושפחה כנענים שיוצאין במומין כו' כצ"ל. ע"ב סי' לט בגמ' דף כז ואמר רבה נפל מן הגג כו'. עמוד ג שורה ה' ואף שרש"י פי' כצ"ל:

פרק שלישי

ע"ד שורה יד ויש מקומות ג"כ שקורין למעות פולין גדול פוליש. שורה יז הולכין אחר לשון בני אדם באותו המקום ואחר המנהג פתיחה לסי' ב דין שאין דרכו של אדם להתבונן בדרכים ולעולם פטור זולת קרנא דמצרי סי' ב בגמ' כז עב פריך אמאי פטור המשבר כו':

דף יט דין האונסין שחייב בה האדם שורה ב' ואם הוזק בשכרותו לעולם חייב כו' סי' ג' שורה ט משום דאנוסין הוו כצ"ל. ע"ג סי' ד שורה ו סוף הירך וראש השוק כצ"ל. ע"ד מסוף העמוד למעלה שורה ל"א דברכות דף ה ע"ב שורה כח א"ל מי קשביק לי מינייהו כצ"ל:

דף כ ע"א מסוף העמוד שורה יז בסופה וא"ל כצ"ל ופירושו ואפשר לומר. שורה ב א שבועת העדות דף לא מניין לשלשה שנושין מנה באחד כצ"ל. ע"ב שורה יט משיב רב הונא וכי אינו כצ"ל. ע"ג סי' ז בגמ' דף כח שור שעלה כו'. שורה ג מסוף הסימן ומתוך זה פסק במרדכי כצ"ל. עמוד ד' דין נשבר כדו בר"ה והוחלק אחד במים ונלקה בקרקע אפילו נבלעו המים בקרקע חייב כו' כצ"ל. סימן י מתניתין נשברה כדו בר"ה והוחלק אחד במים או שלקה בחרסית חייב כצ"ל:

דף כא עמוד א שורה ד תורה להבלו ולא לחבטו כצ"ל שורה י"ב שחייב' עליו להבלו וכש"כ לחבטו כצ"ל. דין נתקל פושע כו' שורה ב ודין מי שזכה בה אפילו אחר כצ"ל. סי' יב בגמ' דף ל מתניתין השופך מים בר"ה כו':

דף כא ע"ב שורה ט"ז אבל אם היה דרכן של אנשים כצ"ל:

דין להצניע עד להחמיר שייך לסימן זה י"ד ומכאן עד סוף הפתיחה שייך לסי' טו. סימן יד תנו רבנן חסידים הראשונים היו מצניעין קוצותיהן וזכוכיותיהן בתוך כו' כצ"ל. עמוד ג' סי' טו מתניתין המוציא תבנו וקשו לר"ה כו' ההופך את הגלל בר"ה והוזק בהן אחר חייב בנזקו פי' בגלל של הפקר איירי נ"ב המחבר עירב דברי ר"א על ההופך את הגלל המובא לעיל כ"ט ע"ב כאן בהאי מתניתין וכבר כתבתי שם על הגליון בגמ' אף כי הלשון שם כמו במתניתין אבל אין נוגעין זה בזה כלל כי שם מיירי בגלל של הפקר וכדמפרש ר' אלעזר וכאן במשנתנו מיירי שהוציא הגלל מרשותו לרשות הרבים כנראה בעליל לכל מעיין מתוך הגמ' ורש"י ותוס' ובהנ"י מפורש יותר כן והראשונים והאחרונים אין מזכירין כלל בזה דברי ר"א (הנ"ל כתבתי). סי' טז בגמ' דף ל ע"ב כל הקודם בהן זכה כו' עמוד ד סי' יז בגמ' דף לא מתניתין שני קדרין כו':

דף כב ע"א שורה ו דשני דנכשל בראשון כצ"ל. שורה כב ולא היה לו כו' כצ"ל:

שורה ל וקאי על המזיק גם לשון הרי"ף בגופו בממונו משמע שקאי על גופו וממונו של מזיק שאם הוי קאי על הניזק היה לו לומר גופו ממונו וכו מוכח להדיא בסוגיא. ע"ב סי' יט ומפרש בגמ' דף לא ע"ב ה"ד כו' ע"ג שורה יד טו ומה אחר שאינו מצוה עליו לכבדו מצוה הוא על הכאתו כצ"ל. מסוף הסי' למעלה שורה ז מסתייעת דמחמירים עליו כמו כצ"ל. מסוף העמוד למעלה שורה ד ג ולא אמרינן דטרוד היה כצ"ל. עמוד ד' סי' כג שורה ח מ"מ יכול לומר דרהיט לומר כצ"ל:

דף כג סי' כד מתניתין בגמ' דף לה ע"ב המבקע עצים כו' שורה ז נעשה כמי שנכנס לדעת חבירו זה שנכנס לדעת חבירו לא כש"כ כצ"ל:

שורה טו משיצאתה אבן מתחת ידו הוציא הלה את ראשו וקבלה כצ"ל. מסוף העמוד למעלה שורה כג כ"ב לפי שדומה ליער נ"ב ע' מהר"מ שי"ף:

שורה טו ואמאי משנה מגלות לד' דברים נ"ב ע' שם במהר"מ שי"ף שמתרץ גם זה בטוב. ע"ב סי' כ"ה בגמ' דף לג פועלים שנכנסו כו' שורה יג ודבר תימא הוא דאטו בזמנם נהגו מנהג סדום נ"ב ע' ברא"ש שמטעים דבריו בטוב טעם ואין תימא. עמוד ג' מסוף העמוד שורה יד או שחזר השני וחבל בו לאחר זמן. שורה ה אבל הא דזה אחר זה לית עליו פלוגתא נ"ב ול"נ שהאי בין בזה אחר זה פירושו לאחר זמן ואין צורך למוחקו. שורה ב שהתחילו בבת אחת או אחר זמן אבל כצ"ל. עמוד ד' שורה כ"ד דכה"ג לא אמרינן כצ"ל:

דף כד ע"ב שורה ב ג משום דאלו הוה תורא גבי בעלי חובות והזיקו כו' אי קאי על עמד בדין כצ"ל:

פתיחה לסי' כט דין שור שהזיק שור כו' שורה ג ואם השבית שור המזיק נוטל כצ"ל. סי' כט דף לד בגמ' תנו רבנן כו' שורה ג ולולי הנגיחה היה שוה ח' מאות זוז כצ"ל. שורה ה' היא שוה ח מאות זו כצ"ל. ע"ג שורה ראשונה א"ל ר"י אמת שכך הלכה כצ"ל. שורה כג לעצמו א"ל נ"ב ר"ת אלא למזיק. שורה לז וא"כ יגיע מ"ה זהובים למועד וכ' לתם כצ"ל:

דף כה עמוד א סי' לב בגמ' דף לד ע"ב מתניתין יש חייב כו' שורה ז דין כל המקלקלים פטורים כצ"ל. סי' לג בגמ' דף לה מתניתין שור שהיה רודף אחר שור אחר והזיק כצ"ל. ע"ב שורה יג ואפילו שהמזיק טען שמא כצ"ל:

סי' לד בגמ' דף לה ע"ב אמר רבה בר נתן ע"ג שורה ט י לאו משום דמחיל ליה או שהודה שאינו חייב כצ"ל. סי' לה שורה יג יד אם לא יש ראיה ברורה לניזק כמו שטען כצ"ל:

פרק רביעי

דף כו ע"א סי' א בגמ' דף לו שור תם שנגח ד' או ה' שוורים זה אחר זה כו'. ע"ב דין התוקע שורה ב ואפילו נפחת צורתו כצ"ל. סי' ב האי גברא דתקע לחברי' בגמ' דף לו ע"ב. ע"ג סי' ג בגמ' דף לז מתניתין שור שהוא מועד למינו כו':

דף כז ע"ב שורה ה דהיינו ביום השביעי יחזור ויגח כצ"ל:

מסוף הסי' למעלה שורה ב אלא כשהתינוקות ממשמשין בו כצ"ל. שורה ו כדפי' בפרק כיצד סי' כז כצ"ל. שורה ז ומ"מ היכא דהתינוקות ממשמשין בו כצ"ל. סי' ה שורה ח ואכתי לשבת הוא דאייעד כצ"ל. דין שור שנגח ביום טו לחודש ניסן וביום טז לחודש אייר כצ"ל. ע"ג סי' ו מסקינן בגמ' דף לז ע"ב נגח שור יום טו בחודש כו' שורה ח משום עונה ביום יח בחדש רביעי ושמואל אמר כצ"ל. מסוף הסימן למעלה שורה ה ו אבל בדילוג ימים דבחד יומא נגח וחד יומא לא נגח כצ"ל. עמוד ד סי' ט בגמ' דף לח תנו רבנן כו' מסוף העמוד למעלה שורה ב' וא"ת והא אמרינן בחגיגה כצ"ל:

דף כח ע"ב סי' יא בגמ' לח ע"ב אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כו' סי' י"ב בגמ' דף לט מתניתין שור של פקח כו' עמוד ג מסוף העמוד למעלה שורה ט כלומר הכי נ"ב נעתק בשיבוש ועי' ברא"ש שם בסדר נכון:

עמוד ד סי' יג בסוף הסימן אכתוב אי"ה בפרק הניזקין סי' ז י' כצ"ל:

דף כט סי' טז מסוף הסי' למעלה שורה ה ד א"נ כיון דהוא לא חטא וממוני' הוא דאזיק כצ"ל:

עמוד ג שורה כח בפ' מרובה סימן כ"ו דטעה כצ"ל:

מסוף הסי' למעלה שורה יב ואמר מעצמי נודע לי ולא אמר ממי כצ"ל:

פתיחה דין שלא יכול אדם כו' שורה ז ודין היכא ששלשה לוים מנה לאחד כצ"ל:

ע"ד מסוף העמוד למעלה שורה ל כט וכה"ג אמרי פ' ערבי פסחים דף קיב ע"ב שצוה ר"י בר יוסי את רבי דלא להוי ליה דינא בהדי תלתא כצ"ל:

דף ל ע"ב סי' יט מסקינן בסוגיא דף מ' ע"ב: שורה ב לדידך ה"נ משתעבדנא להאי ד כצ"ל שורה ה חוץ מענין הענקה וכמו כצ"ל:

ד' לא ע"א שורה יב והתוס' פירשו בהאי פירקא דף מא ע"ב ד"ה ע"פ עד אחד משום הודאות קרוב אצל ממונו הוא כצ"ל:

שורה יט אף שהוא ממונא מ"ה ילפינן כצ"ל:

שורה כ' חשובים כקרובים ומ"מ מסקינן כצ"ל:

ריש שורה כד ה"נ אמיתת שור כצ"ל:

שורה כט ובפ' התערובות דף ע"א ד"ה ע"פ עד אחד כותבים התוס'. מסוף העמוד למעלה שורה טז מניין דקרא בבעלים קפיד כצ"ל. ע"ב סי' כב גרסינן בפ' המביא אשם כריתות כד א"ר כרוספדאי:

סי' כג בגמ' דף מא מתניתין שור שהמית אדם:

ע"ג שורה א כמו שפי' בפ' כיצד סי' כז כצ"ל:

מסוף הסי' למעלה שורה יג יב והבאתי דבריהם בפ' שור שנגח סי' יב כצ"ל:

סי' כד מסקינן בגמ' דף מא ע"ב הא דתם פטור מן הכופר כו' בסוף העמוד שורה אחרונה ושלמעלה ממנה פליג ר' יוסי הגלילי אר' אליעזר כו' רק דרבי אליעזר סבר כצ"ל:

ע"ד שורה ד ק"ו אחר שסקלו כצ"ל:

שורה ז וא"ר אבהו בפ' כל שעה דף כא ע"ב כל מקום שנאמר:

שורה ט' מדכתיב לא יאכל בצירי כצ"ל:

סי' כה בגמ' מ"ב ע"ב ת"ר והמית איש או אשה מסוף הסימן שורה ה ומ"ט דכופר אינו משתלם כצ"ל:

דף לב ע"א סי' כו בגמ' דף מג ע"ב: סי' כז בגמ' דף מד: ע"ג סי' כט בגמ' דף מד ע"ב:

דף לג ע"ב סי' לב בגמ' דף מה ע"ב מתניתין קשרו בעליו כו' שורה ד שמירה בינונית כסתמא דעלמא כצ"ל:

סימן לג מסקינן בגמ' דף מו ר' אליעזר אומר כו':

פרק חמישי

דף לד דין לעולם המע"ה אפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא כו'. סי' א בגמ' דף מו שור תם שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה:

סי' ב מסקינן בגמ' מו ע"ב רבא דמוקי מתניתין בליתא לפרה:

ע"ג סי' ג בגמ' דף מו מסיק תלמודא כלל גדול בדין כו' שורה יב שלא היה לו למזיק לידע דבר זה כצ"ל:

דף לה ע"א סי' ד בגמ' דף מ"ו ע"ב אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחלה. ע"ב שורה ד ותדע דהא במרדכי גופא וכן בתשובות מיימוני לספר משפטים סי' נז כתבו כצ"ל:

שורה טז ותדע דהא בתשובות מיימוני שמתחלת מיסוד ריב"א כצ"ל. שורה יח על רש"י ומה שכתבו ממ"נ אי אמר כצ"ל. שורה כ"ב ותשובות מיימוני כהאי לישנא כצ"ל:

שורה כ"ז וא"כ מיושב נמי הא דתמה במרדכי ובתשובות מיימוני על הא כצ"ל:

מסוף עמוד למעלה שורה ט וכן בתשובות מיימוני המתחלת מיסוד ריב"א סי' נז כצ"ל:

שורה ג' והמרדכי וכן תשובות מיימוני מפרשים כצ"ל. שורה ב' כדי למתק דבריו קאמר ואין עיקר כצ"ל. שורה אחרונה של העמוד אלא להטעים טענותיו וראיותיו. ע"ג מסוף העמוד למעלה שורה טז וכל זמן שירצה ראובן לכופו כצ"ל:

ע"ד סי' ו בגמ' דף מז אמתניתין הקדר שהכניס לחצר בעל הבית כו' שורה יד ופריך תלמודא מציעתא לסיפא כצ"ל:

דף לו ע"א שורה יט אלא ה"ה סתמא ואיידי כצ"ל. שורה לה בהזיק לבעל בית וכן הבעל בית כצ"ל:

מסוף העמוד למעלה שורה טו יד דכל ברשות קבל עליו שמירה ממש נ"ב ולפי מה שכתבתי שם בגמ' על הגליון אין מזה ראיה כי הלא רבא בא לתרץ קושיית המקשן טעמא שלא ברשות הא ברשות לא מחייב בעל קדירות מני רבי היא ע"ז בא לתרץ דאתי' כרבנן ואם היה אומר שאני רשות דקיבל עליו שמירת קדריו לבד ולא יותר הלא גם המקשן יודע מזה אך ה"א כשם שבעל החצר קיבל שמירת קדריו כך קיבל הקדר שמירת שורו כדפי' רש"י ועדיין רבי היא ע"כ מסיים רבא אפילו נשברו ברוח ואם נחייב בעל קדירות בנזקי בהמתו דבעל חצר אין שבירת קדרות יותר מזה כי לא גרע מנשברו ברוח ע"ש. ע"ב שורה לג דבסתמא קיבל עליו שמירה נשאלה כצ"ל:

שורה נז או שאר מיני תקלות כצ"ל:

סי' ז בגמ' דף מז ע"ב אמר רב לא שנו כו':

סי' ח בגמ' דף מח אמר רבא הכניס שורו כו':

ע"ד פתיחה דין הנכנס שלא ברשות. שורה ח ברשות חייבים נ"ב היינו לחצר השותפין או לר"ה:

דף לז ע"ג סי' יא בגמ' דף מח ע"ב אמר רבא לא שנו כו':

דף לח ע"א סי' י"ג שורה ד' ומסקינן בגמרא דף מט טעמא כצ"ל:

שורה יא תני רישא נמי כצ"ל:

ע"ב שורה ד' וכאשר הבאתי נמי כצ"ל:

ע"ג סי' טו שורה יח דרב חסדא לכפרי בעי כו' כצ"ל:

דף לט ע"א דין שורה ב' או לו או ליורשיו כצ"ל:

ע"ב סי' יח כצ"ל בגמ' מט ע"ב בעי רב יובא סבא מרב נחמן כו':

פתיחה לסי' י"ט דין משכונו של ישראל ביד גר אפילו משכנו שלא בשעת הלואתו. סי' יט שורה ד' משכנות קרקע ביד גר ועתה מוחזק ביד ישראל כצ"ל:

ע"ג סי' כ שורה כ"ו והמשכון היה שוה כצ"ל:

ע"ד שורה מ' סמוך לר"ה לאושין פטור כצ"ל:

דף מ ע"א סי' כב בגמ' דף נ ת"ר חפר ופתח ומסר לרבים פטור חפר ופתח ולא מסר לרבים חייב כצ"ל:

שורה יב ומסר לרבים דליו פטור כצ"ל:

שורה יג דאי מסר הדלי בידם כצ"ל:

שורה יד אפילו אם מוסר הדלי לחבירו כצ"ל:

ע"ב סי' כד בגמ' דף נ': ע"ג שורה י"ט והילכתא כרב דתני רב חנני' לסיועי נ"ב לקמן דף נג: סי' כה שורה ז בע"ה כצ"ל:

שורה יט כ אי הכי כי הוי הר"ה פחות מי' נמי לחייב נ"ב בגמ' איתא "א"ה כי לא הוי נמי מאבראי עשרה" והוא הוא:

עמוד ד' שורה א והרי"ף הביא הא דאותיב רבא כצ"ל:

שורה ב ושני לה רב נחמן דיש חבטה כצ"ל:

שורה ד' זה נוטה לפי סברתו שפסק כרב כצ"ל:

ע"כ נראה שמן אי הכי אפילו פחות מי' נמי כו' הכא משונה הלשון עוד יותר והכל חד וכונה אחת וקאי נמי על מאי דאיתא בגמ' כמו בסי' כה:

דף מא ע"א סי' כו בגמ' דף נא: ע"ב שורה יט ובא חבירו כצ"ל. שורה במאי קמיפלגי כצ"ל:

שורה לג אם לא שמסר דליו:

סי' כז שורה ג למעלה מאחרונה דאין הלכה כרבי מחבריו:

שורה אחרונה בעי אליבייהו טם טפח כו' כדלקמן כצ"ל:

עמוד ג מסוף הסי' למעלה שורה ה' בגמרא אמר רבא חפר אחד בור כצ"ל:

שורה ד' הבור והשלימה לעשרה כצ"ל:

פתיחה לסי' כט דין בור ח' טפחים ומהן שני טפחים מים חייב וט' טפחים ומהן טפח אחד מים כצ"ל:

עמוד ד סי' לא שורה ה ומאן אמר הא ועוד דלא פליגי כצ"ל:

סמוך לסוף הסי' אבל בתרתי מ"ד אין כאן הכרע נ"ב אפשר משום דתרתי אמרי משמי' דחד תנא הוי כתרתי לישני:

דף מב ע"א שורה כד כה דהוה כלקוחות שלא באחריות התם עיקר טעמא דרב לאו דוקא כיורשים ממש כצ"ל:

דף מז עמוד ד' אות ח שורה ב מעות לקינין כצ"ל כגון כל מי שהיה עליו קן חובה כצ"ל:

דף מח ע"ד שורה ב ג ונפל שמה שור או חמור חייב דהוי כמו בור דידיה ואם אחר הדלה מים מן הבור כצ"ל:

מסוף העמוד למעלה שורה כא לאסור בית השוכר בקונם אפי' בית זה כצ"ל:

דף מט ע"א שורה לח וכן המשכיר ביתו כצ"ל:

ע"ב סי' לד שורה כ דמסיק להדיא דף כא בפרק האומר משקלי דאקדיש שוכר כצ"ל:

עמוד ג סימן לה שורה טז לאפוקי הברייתא מפשטה כצ"ל:

שורה יז ומ"מ אינו חולק על הברייתא כי הברייתא כצ"ל:

שורה כא שמפורש בברייתא כצ"ל:

עמוד ד מסוף העמוד ולמעלה שורה כג משמע כפרש"י יומא דף סו דאתי כמ"ד סתם חרם לבדק הבית ועוד נראה כצ"ל שורה יא וכן כתב זקן מורה הוראה מהררי"ו ומה שכתב רש"י להאי ברייתא כצ"ל:

דף נ ע"א סי' לו בגמ' דף נא ע"ב אמר ר"א המוכר בור לחבירו כיון דמסר לו דליו קנה:

ע"ב סי' לז בגמ' דף נב מתניתין כסהו הראשון:

ע"ג שורה ו שמצא כתוב ברש"י אבל כצ"ל:

שורה י וגם לא הזכירו אותה ש"מ דלא כצ"ל:

סי' לח ריש שורה יב ופתחו הכיסוי כצ"ל:

דף נא ע"א סי' מ פיסקא בגמ' דף נג: שורה ג אמר רב שימי בר אשי כצ"ל:

ע"ג שורה כה לעיל גבי שלמים שהזיקו כצ"ל:

דף נב ע"א סי' מב בגמ' דף נג ע"ב אמר רבא שור ואדם שדחפו לבור:

ע"ב דין שבבור אפילו ממיתת בני אדם קטנים פטור וגם כצ"ל:

סי' מד בגמ' דף נד שורה ב עבד או אמה פטור:

ע"ג דין שבנפילת הבור שורה ב ובכלאים ושבת ובשור הנסקל כצ"ל:

שורה ד ולא בכלאים ומפרש והולך איזו כלאים אינו נוהג באדם שמותר לחרוש שור עם אדם וכן חמור אבל כלאים דהרבעה נוהג באדם:

סי' מה בגמ' דף נד ע"ב: שורה י ומסיק שם רוצח פ' יג הל' ט אות ד וכן מעתיק פסקי הרא"ש לפריקה ולטעינה ולחסימה:

שורה יח לאפוקי דאינך ובאבידה כצ"ל:

שורה כא להכי תנייהו נ"ב ועדיין קשה למה לא חשיב רובע ונרבעת דכתיב בהו בהמה שה"ה חיה ועוף כדמוכח בגמ' ע"ז כב ע"ב וכן פסק הרמב"ם איסורי ביאה פ' כב הל' ו וי"ל שהוא בכלל כלאים כמו שכתבתי לעיל בסוף הפתיחה:

שורה כג למעוטי אינך ומנ"ל למעוטי כלים כצ"ל:

ע"ד שורה ד למשוך בקרון עם הבהמה כצ"ל:

שורה ה ואדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך כצ"ל:

סי' מו בגמ' דף נה:

פרק ששי

דף נג ע"א סי' א בגמ' דף נה הכונס:

ע"ד שורה יד הלסטים שפרצו מחיצות הדיר כצ"ל:

ריש שורה כג ויתחייבו הבעלים כצ"ל:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (ראש)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה