דבש תמר - ב (ראש)· רבי דוד טיטלבוים
ים של שלמה
פרק ראשון
דף א סי' א עמוד א שורה ט הוה אמינא אפילו בעל כרחה תנא כו' כצ"ל:
שורה טו ואפילו בכלי שיש בו ש"פ אי יהיב לה כו' כצ"ל:
שורה כא דילפינן מכסף דעפרון דהוה שוה פרוטה ומ"ה בטלה תורת חליפין כו' כצ"ל:
עמוד ב סי' ב בגמ' ד' ה אמר רב הונא חופה קונה מק"ו שורה י לא מצינו שם בע"כ כמו גבי שטר וביאה כו' כצ"ל:
שורה יט משמע דרב הונא הוא דקאמר הכי ולא סבירא לן כותיה כצ"ל:
שורה כא מיהא בע"כ לא אשכחן באישות ה"מ כדבעי למילף כסף משטר וביאה כו' כצ"ל:
שורה לא וכן פסק הרמב"ן דלא כרב הונא מטעמא דהקשה רבא על דבריו כצ"ל (ב"ח):
שורה לז אע"ג דשנינהו אביי הלכתא כרבא כו' כצ"ל:
שורה לג דהלכתא סלקי דהאי דקאמר מלתא כו' כצ"ל (ב"ח):
שורה לח לט אף לקנות לא תקנה אלא אחר כסף ולזה הסכימו כל הפוסקים ודלא כרבנו חננאל ז"ל שכתב והא דרב הונא ספק הוא דהא פריק כל מה שמקשי עליה כצ"ל:
סי' ג בגמ' דף ה ע"ב תנו רבנן כיצד בכסף כו' כצ"ל:
עמוד ג שורה יז והרמב"ם ז"ל כתב בפרק הנזכר כו' כצ"ל:
שורה כ דאפשר לומר דמדאורייתא כו' כצ"ל:
שורה כא דאמרינן ביה העמד ממון על חזקתו כו' כצ"ל:
שורה ח מסוף העמוד ולמעלה הלכך איכא למימר דה"ל כנתן הוא כו' כצ"ל:
עמוד ד שורה ד והיכא שאינן עסוקין באותו ענין נ"ב מכאן עד אבל בה"א קאי אדלעיל דנתנה היא ואמר הוא או קאי על נתן הוא ושתקה היא:
שורה ז אבל בעל הלכות גדולות ז"ל כתב כו' נ"ב הוא סיום דברי הר"נ דלעיל:
סי' ד אמר שמואל בקדושין נתן לה כסף כו':
שורה ה מאותו סי' ואין חילוק אפילו דיבר עמה כו' כצ"ל:
שורה יא יב ולא קאמר למאן הוון ידים כאלו פירש ואמר דלדידיה קדשה כצ"ל:
דף ב ע"א שורה כד ידים שאין מוכיחות הוויין ידים ושני ליה אביי כו' כצ"ל:
שורה כט ובלאו הכי קי"ל כהאי סוגיא דנדרים דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דשקיל וטרי גמרא טובא במלתא דשמואל עד דמסיק לה הכי ועוד דפליגי אביי ורבא כו' כצ"ל:
מלמטה למעלה כ"ז שאין מוכיחות לא הויין ידים והכא דאמר לה לי כו' כצ"ל:
שורה ז אלמא איכא למימר אפילו לרבא דאמר בו' כצ"ל:
שורה ד ג דמסתבר טעמי דר' יהודה בידן משום דאי לא כתב ודן איכא למימר בדיבור גירשה כו' כצ"ל:
עמוד ב שורה ב הזכירו אלפס והרמב"ם ז"ל לי בקידושין כו' כצ"ל:
שורה ג אבל הרמב"ם ז"ל נראה שהוא סובר כו' כצ"ל:
פיסקא דין דקי"ל ידים שאינן מוכיחות כו':
שורה ט אע"ג דלא אמר לי או אפי' לא אמר כלל ה"ז מקודשת לגמרי כו' כצ"ל:
עמוד ג סי' ה ת"ר הרי את אשתי כו' דף ו בגמ':
סי' בגמ' דף ו ע"ב אמר אביי המקדש במלוה כו':
שורה יב מלמטה למעלה היינו כשאין הלוה נותן כלום להנותן אבל אם היה כו' כצ"ל:
דף ג ע"א שורה טו מלמטה למעלה ומלתא דלא שכיחא כי האי לא תקנו כו' כצ"ל:
ע"ב פיסקא דין אם אמר הילך מנה כו':
שורה ב אלא לכתחלה לא יעשה כן ואפילו לא אמר לו כן כו' כצ"ל:
שורה יד ובין אמר הילך מנה ושדך מכורה לפלוני כו' כצ"ל:
עמוד ג מלמטה למעלה שורה טז טו אלא ודאי יש חילוק בין זו לההיא דבעי אדם חשוב דהתם היא אמרה הילך מנה משלה כו' כצ"ל:
עמוד ד שורה ב מסוף הסי' למעלה דעבד גמר לה לה מאשה כצ"ל:
שורה יב מלמטה סוף העמוד למעלה או דלמא אין אשה מתקדשת לחצאין כלל כו' כצ"ל:
שורה ו א"ד בתך בפרוטה וקרקעך בחזקה תיקו פרש"י לא מיבעיא גבי פרה נ"ב ליתא ברש"י בתוס' איתא:
דף ד ע"א שורה ד לא קיימא אבעיא ראשונה כו' כצ"ל שורה ו א"ד אין אשה מתקדשת לחצאין כלל כצ"ל:
שורה ראשונה דזו היא שיטת הגאונים דכל את"ל כו' כצ"ל:
שורה יד מאחר שהמגיד משנה גופא כתב שראוי להחמיר כו' כצ"ל:
סי' ט בגמ' דף ז ע"ב ההוא גברא דאקדיש בשיראי כצ"ל:
שורה כב מסוף העמוד למעלה בכל דהו לא פליגי ללשנא קמא כו' כצ"ל:
ע"ב שורה יא מ"מ סבירא ליה דבאמר חמשין ושוה חמשין נמי פליגי רבה ורב יוסף נ"ב כן הוא לדברי הר"נ אבל מפשט דברי הועוד י"מ המובא בתוס' ד"ה הלכתא נראה דלא גרסי א"ד בכל דהו נמי פליגי רק א"ד בכ"ד פליגי אבל חמשין ושוה חמשין מודה רבה דצריכי שומא ע"ש בתוס' וברא"ש ובק"נ:
סי' י מסקינן בסוגיא כו' שורה ג טלית זה בחמש סלעים לפדיון בני בנו פדוי כו' כצ"ל:
שורה טו מהלכות בכור נתן לו כל שאינו שוה בשוק ה' סלעים וקבלו כו' כצ"ל:
שורה טז הרי בנו פדוי ולא חלק אם דרכו להתייקר בו כו' כצ"ל:
סי' יא בגמ' דף ח אמר רבי אלעזר כו':
עמוד ד סי' יב שורה י שוכר עליהן יותר מכדי דמיהן כצ"ל ע"ש:
שורה יז ונותנין יותר מכדי ערבונות כצ"ל:
שורה כג אם יחזור בו או יאמר לו כו' כצ"ל:
דף ה מסוף הסימן ולמעלה שורה ד אפילו במשכין שלקח בשעת כו' כצ"ל:
שורה ג שאם יש לו משכון ממנה שמקודש כו' כצ"ל:
סי' יג בגמ' דף ח ע"ב בני רב הונא בר אבין זבון כו' שורה ז איהי קאמרה לו כו' כצ"ל:
שורה יג שיקבל לה אינה מקודשת ע"ב שורה כד אינה מקודשת בו ולאם שדיתנהו קמיה כו' כצ"ל:
שורה כז הקידושין כשאמר בפני כולם כו' כצ"ל:
שורה מז פסק רבינו גרשון בתשובתו וז"ל כו' כצ"ל:
שורה מת שהעד אמר שראה שלקח ידה בע"כ ונתן הטבעת כו' כצ"ל:
שורה ו מסוף העמוד למעלה אם אמרה לו הנח קדושין על מקום זה כו' כצ"ל:
עמוד ג שורה כה כו' דאע"ג דלא מטי לידיה מיהו מטי לאינש אחרינא גמר ומשעבד נפשיה כו' כצ"ל:
סי' יד מסקינן ההוא גברא כו' שורה ז א"ל אשקי אשקיין אמר רב חמי כל אשקי אשקיין לאו כלום הוא כצ"ל:
ע"ד שורה יח מסוף הסימן למעלה והר"נ רצה להחמיר שצריכה גט כו' כצ"ל:
שורה יד אין לך ריצוי גדול מזה וכפל לשון אינו גורם הפסד כו' כצ"ל:
שורה ב נשבע בכתר המלך אינה מקודשת ור"נ פי' בשם ר"ח כו' כצ"ל:
סי' טו בגמ' דף ט אמר רבא אמר רב נחמן כתב על הנייר כו' שורה יג ומיהו קשה דיד קבלת קדושין הוא המעשה נ"ב ע"ש בהגהות הב"ח והק"נ:
דף ו ע"א שורה יב מדאמרינן לקמן בפרקין גבי יעוד אמר לה בפני שנים כו' כצ"ל:
שורה כג והשיב עליו הר"נ וז"ל ומה שכתב ז"ל דבתך כו' כצ"ל:
מסוף הסימן ולמעלה שורה כא וכי יהיב לה לדידה אמר לה הרי את וכדכתיבנא אבל כו' כצ"ל:
סי' טז מסקינן בעי רשב"ל כו' ע"ב שורה ו מסוף הסי' למעלה הלכה כרבינא וכן פסק בה"ג הלכה כרבא ורבינא כצ"ל:
שורה ג תלמיד חבר דמר אנא כו' כצ"ל:
שורה ב וכיון דאפלגו בהו רבוותא עבדינן ליה לחומרא ע"כ כצ"ל:
סי' יז בגמ' דף י איבעיא להו תחילת ביאה קונה כו' שורה יז אע"פ שדעתה הוה לשם קדושין לא שתהא אסורה ואם כן כש"כ כשלא יקדש מדעתה דתחלת כו' כצ"ל:
שורה יט ה"ה כשמת אחיו כו' כצ"ל:
שורה כד כש"כ מן הסתם שתחלת ביאה קונה ומוציאה בלא חליצה כצ"ל:
שורה י יא מלמטה למעלה אני רוצה שתתקדש בהעראה מקודשת כו' כצ"ל:
שורה ו ה וכן אם קדשה בהעראה ולענין היכא שמת אחיו אחר העראתו כו' כצ"ל:
עמוד ג שורה יא כו' אכסף ושטר כצ"ל:
שורה יח ודחי לה רב נחמן בר יצחק דלעולם אירוסין עושה כו' כצ"ל:
שורה ד מסוף הסימן למעלה מספקא לן בביאה דקידושין אבל אי לא כו' כצ"ל:
שורה ט ומה יבמה שאין כסף קונה בה כו' כצ"ל:
סי' יח פיסקא בגמ' דף יב ב"ה אומר בפרוטה כו' שורה טו מסוף העמוד למעלה דמדאורייתא אין להקדש אלא מקומו כצ"ל:
עמוד ד מסוף העמוד למעלה שורה כח ולשון הא בקדושי ספק כו' כצ"ל:
שורה כו כה אלו יודעים העדים שדרכה לתת כו' כצ"ל:
דף ז ע"א שורה ח וכל הסוגיא כתבתי ביבמות בפרק ה סי' ב כו' כצ"ל:
סי' יט בגמ' דף יב ע"ב מסקינן בסוגיא ההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא כו' כצ"ל. פי' מחצלת של הדס אמרו ליה והא לית ביה שוה פרוטה אמר להו תקדש לי בארבעה זוזי דציירי בה שקלתה ואישתקה אמר רבא הוי שתיקה דלאחר מתן מעות כו' כצ"ל נ"ב כגירסת הגמ' והרי"ף מדמביא לקמן דברי הר"נ ובכה"ג ליכא לאפלוגי בין שדך ולא שדך וכו' שהרי קיבלה הציפתא לשם קידושין וכו' ואלה דברי הר"נ לא שייך לגי' הרא"ש דגרס אמרה לו וכו' אמר לה כו':
שורה ז לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת כצ"ל:
שורה יג יד סברה אי שדינהו להו מיתבד ומחייבנא בהו ובעבור זה שתקה ולא זרקינהו הכא בתורת קדושין יהבינהו ניהלה פי' כו' כצ"ל, שורה יז מיתבד מחייבנא באחריותייהו שלח כו' כצ"ל:
שורה כב כג וגם היא לא נתרצת כשאמרה לו וכ"כ הר"נ נ"ב באופן אחר לפי גירסתו לאפוקי סברת הרמב"ם:
סי' ב בגמ' דף יג מסקינן בסוגיא כו' ע"ב שורה ב וכתב הרא"ש ובלא שדך נ"ב והם מהרי"ף:
שורה ד ודוקא בזה הפעם נ"ב הם דברי עצמו שם אבל אח"כ לא דתניא כצ"ל:
סי' כא פסק כו' באותו סי' שורה יג ונתן לו רשות להשאילו לאחר וקידש בו את האשה והודיעה שהיא שאולה כצ"ל:
עמוד ד סי' כב בגמ' דף יד ע"ב מתניתין עבד עברי כו' שורה ט למעלה מסוף העמוד דתניא אם בגפו יבא בגפו יצא בגופו נכנס בגופו יצא כו' כצ"ל:
דף ח עמוד א שורה א אלא אחת ולא שתים דכתיב כו' כצ"ל שורה ג וז"ל הרמב"ם עבדים פ"ג אם היה לו כו' כצ"ל:
שורה ה ולא ליתן שפתה אחת לשני עבדיו כו' כצ"ל:
שורה ו כדרך שנותן לכנעניים שנאמר יתן לו אשה:
שורה כב וכל זכות הבעל באשתו זוכה זה כצ"ל:
שורה כה לו ולא לב"ת מדסבירא לן כו' כצ"ל:
שורה כז ת"ל ונתן לאשר אשם לו אתא לו לאפוקי ואידך בעלמא נמי כצ"ל:
מסוף העמוד למעלה שורה יא כשלשים של קנס העבד שנאמר בו יתן לאדוניו כצ"ל:
עמוד ב שורה ג בורח דאתא לידן נימא ביה מלתא בורח השלמה בעי דתניא מנין לבורח כו' כצ"ל:
שורה ו ז אמר יכול אפילו חלה ת"ל כו' כצ"ל:
שורה יא ה"ק חלה ד' כמו שחלה כו' כצ"ל:
שורה יד וקשה בפרק השוכר כצ"ל:
סי' כג בגמ' דף טו ע"ב תניא לא יגאל באלה כו':
באותו סי' שורה יד תו' דף טז מסקינן בסוגיא כו' כצ"ל:
שני שורות אחרונות וכן דעת הרמב"ם שפסק דבעינן שחרור לע"ע ומחילה שמחל לגרעונו לא מהני כצ"ל:
עמוד ג שורה ל עד שישלים כל הגנבה דנמכר בגניבתו כו' כצ"ל:
עמוד ד שורה ב וזכנהו לכל הפחות בזה שאינו כו' כצ"ל:
דף ט שורה כב קא גמרי טענתא לאינשי ואפסדי לי כדאיתי כו' כצ"ל:
עמוד ב שורה יא מעובדא דאיסור גיורא הורתן ולידתן בקדושה כצ"ל:
סי' כז מסקינן בסוגיא דף יז ע"ב א"ר חייא בר אבא כו':
שורה ט מ"מ אם אפשר טוב כצ"ל:
מסוף העמוד למעלה שורה טו וכי נתנו במתנה הא לא אכל כצ"ל:
שורה ג בפרק האשה רבה ואע"ג דפקעו מיניה דין אישות לגבי זכות דידה הן כצ"ל:
שורה ב דאורייתא הוא מקרי שארו כו' כצ"ל:
עמוד ג שורה יב שהיה לו לירש מאביו לאמו ומת אביו כצ"ל:
שורה כב ילמדנו רבינו לאה נשבית ואמה קבצה כו' כצ"ל:
שורה כג פדיונה והרי הן כו' כצ"ל:
שורה לא שנתנדבו לפדיונה ולא יזכו בניה אחריה דאדעתא דהכי לא התנדבו שתאכלי בעודה שבויה שהרי לא התנדבו אלא לפדיונה הלכך לא זכתה בהן השבויה ואם היה אפשר להחזיר לכל אחד מה שנתן זה היה הנכון והיושר כי התנדבו כו' כצ"ל:
שורה לג להחזיר לכל אחד מה שנתן הלכך יעשה בו צרכי רבים כו' כצ"ל:
שורה מג דכיון דאינו יורשו מיד כשמת אבי כו' כצ"ל:
עמוד ד סי' כח פיסקא בגמ' דף יא יתרה עליו אמה העבריה כו' שורה טו ועיין בפרק החובל סי' כצ"ל:
דף י ע"א שורה כח מסוף העמוד למעלה אלא מדעת תרתי מה טעם קאמר מה טעם אין יעוד אלא בגדול לפי שאין יעוד אלא מדעת ואיבעית אימא כו' כצ"ל:
שורה ט ותתקדש בתי לך כו' כצ"ל:
ע"ב שורה ד ה לענין זכיה שזוכה מן התורה כמו שהיא זוכה בשיור כצ"ל (ב"ח):
שורה יח כתנם לפלוני שיקבלם לי כצ"ל:
שורה יט וא"ת וכי זכיה לו כצ"ל:
שורה לג דקאמרי רבנן מעות הראשונות לקדושין נתנו כצ"ל:
שורה יד מסוף העמוד ולמעלה והא דצריך שהות ביום כו' כצ"ל עמוד ג שורה יא דאותו כח וזכות שזכתה לו תורה שיכול ליתנה לה שתקדש את עצמה מדעתה וא"כ כו' כצ"ל:
שורה יג דחל בקל יותר ממסירת כחו וזכותו כצ"ל:
שורה כ בעלי התוס' לא סברי כוותיה כצ"ל:
סי' כט מסקינן בסוגיא דף יט המקדש במלוה כו':
עמוד ד סי' ל בגמ' דף יט ע"ב ת"ר כיצד מצות יעוד כו' שורה יג שהלכה כרבנן לגבי ר"י בר"י כצ"ל:
שורה כז מסורה בידו כל כך כדדרשינן ק"ו ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר כצ"ל:
מסוף הסי' למעלה שורה ח ותניא אידך אין מוכרה לא לאביו כו' כצ"ל:
סי' ל"א מסקינן בסוגיא דף כ ע"ב בעי מיניה רב הונא בר חיננא מרב ששת עו' שורה ה לחומרא לא אמרינן ואינו נגאל כו' כצ"ל מסוף העמוד ולמעלה שורה ח דמריה אלא פלגא כצ"ל:
דף יא ע"א סי' לב בגמ' דף כא בעא מיניה רב הונא בר חיננא מרב ששת כו':
שורה ט תו מסיק נ"ב על הא דבעי ר"ה ב"ח מר"ש בית בבתי ערי חומה אם נגאל בקרובים ופשיט ליה שאינו נגאל בקרובים איתיביה כו':
סי' לג בגמ' דף כא ע"ב תנו רבנן כו' שורה ו ד"א המרצע להביא מרצע הגדול ומפרש בגמ' כו' כצ"ל:
עמוד ג סי' לה בגמ' דף כב ת"ר אם אמר יאמר כו':
עמוד ד סי' לו בגמ' דף כ תנו רבנן נמכר במנה כו' שורה ג והכסיף ועמד על מנה מנין כו' כצ"ל:
שורה יתן כפי שניו הכסף ישיב כו' כצ"ל:
שורה ז כסף מקנתו לא ס"ד מדאקיל רחמנא כו' כצ"ל:
סי' לז בגמ' דף כב ע"ב עבד כנעני נקנה כו' שורה יב דמדעתיה דנפשיה אזל כו' כצ"ל:
שורה יג הנעיל לו מנעלו נ"ב גי' הרי"ף והרא"ש והב"ח מתקן:
שורה יד סכו גוררו הלבישו הנעילו כו' כצ"ל:
שורה ח מסוף הסימן ולמעלה וא"ד קטן הוה וכדאבא שאול כצ"ל:
שורה ז כדי שלא יקדמנו אחר וכדאבא שאול כצ"ל:
סי' לח פיסקא דף כג וקונה עצמו בכסף ע"י אחרים כו':
שורה ב אפילו בעל כרחו וטעמא:
דף יב ע"א שורה יד הלכך ליכא לפרושי אלא כדפרישית כו' כצ"ל:
שורה כה כי אמר ליה קני קני עבד וקני רביה וכי אמר ליה על מנת לאו כלום קאמר ורבנן סברי לדידיה נמי הא לא קני ליה אלא ע"מ שתצא בו לחירות דוקא כו' כצ"ל:
מסוף הסימן למעלה שורה טז דלר' מאיר לא היה מועיל כו' כצ"ל:
שורה יד דלא כר' מאיר ודלא כרבנן דמה שתרצו כו' כצ"ל:
שורה יג מתחיל וכצ"ל ושמעית מינה דלרב ששת כו' שורה ח דאקני לה אחר ע"מ שאין לבעלה רשות בו כו' כצ"ל:
סי' לט פיסקא גמ' דף כג ע"ב וכתב הרא"ש כו' שורה ג נפקא לן דאשה כעבד הואיל כו' כצ"ל: