דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמבם)· רבי דוד טיטלבוים
שבועות · פרק רביעי
דף ל וחייבין על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון וכו' שידע ששבועה זו אסורה ומתברר העדות ושזו השבועה שקר:
דף לה שלח ביד עבדו או שאמר להן הנתבע כו':
אמר יתברך עד סה"ד אבל לנתבע אם לא לפטור אותו פטור נ"ב ממשמעות לשונו נראה שקמ"ל לאו דוקא שתבע הנתבע זכות לתובע שיעידו פטורים אלא אף אם התובע תובע עדות יהיה מה שיהיה אם לזכותו היינו שיתחייב הנתבע אם לפטור הנתבע בואו ויגידו והם יודעים זבות לנתבע לפטור אותו פטורים ודורש הקרא כ"כ אם לו היינו זכותו של התובע לא יגיד אז ונשא אבל אם לא יגיד להתובע זכות של נתבע פטור ופי' לדבריו כאן כך פירושו רצונו לומר (פי' הפסוק בא לומר) לתובע זכותו (פי' אם לא יגיד לתובע זכותו) אבל לנתבע (פי' הזכות של הנתבע) אם לא יגיד (פי' להתובע) לפטור אותו (פי' לנתבע) פטור ופי' הקרא לעורר על קנין ושלילה כך כיון דכתיב אם לוא יגיד ונשא עונו הקנין הוא לו אם לו לא יגיד ונשא שאז נקרא יחד ואם לו לא פי' שאינו זכות של התובע לא ישא עון וזו השלילה ואם הנתבע משביע אותם שיגידו זכות התובע זאת אינו מעתיק כי כזאת מפורש במתני' והרמב"ם כאן מביא רק שהוציא מדברי המשנה שה"ה גם פטורים אם מושבעים מהתובע על זכות הנתבע שפוטרים אבל בפסקיו מעתיק רק מה דתני במתניתין שהנתבע תובע אותם להעיד להתובע כן דרך הרמב"ם ז"ל בפירושו למשנה לצמצם דעתו הרחבה בקיצור האפשרי כדרך חידה ומליצה:
שם משביע אני עליכם מצוה אני עליכם אוסרכם כו':
אמנם רצה להפריש בין אל יברכהו ובין אל יככה וייטיב לך:
נ"ב הגהתי אם צריך גם פירוש והוא דרבנן סברי אל יברכהו נמי פטור ולר"מ אין הפרש בין אומר בלשון קנין בין שלילה ואמרו אל יככה שיש הפרש שבאל יככה ליכא שום משמעות קללה אעפ"כ חייב: