דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמבם)· רבי דוד טיטלבוים
סנהדרין · פרק שביעי
דף נג ע"א גם דף נ"ד ע"א אלו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת האב כו' הבא על הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה כו' סה"ד והלכה כרבי יהודה נ"ב אין כאן שום פלפול רק פשוט שיבוש וצ"ל ואין הלכה כר' יהודה וכדפסק בהלכות איסורי ביאה פ"ב ה"ב הבא על אמו שהיא אשת אביו חייב שתים אחת משום אמו ואחת משום אשת אביו וכתב ע"ז הגהות מיימונית כרבנן לגבי ר"י והמ"מ כותב ע"ז וק"ל כת"ק וכסתם משנה והרע"ב בד"ה הבא על האם חייב עליה שתי חטאות וכן הלכה ואין מי שיזכיר דבר מה מפירוש המשניות כדרכם תמיד במקום שיש איזו שינוי בהלכות נגד פירושו מדברים מזה ע"כ מוכח שהיה בספריהן כדבעי להוי ואין הלכה כר"י:
דף ס ע"ב העובד עבודת אלילים אחד העובד ואחד כו':
אבל אינו לוקה עליו לפי שאין איסורו איסור מבואר אבל חייב מלקות:
א הנודר בשמו והמקיים בשמו (א) נ"ב אותן שני נקודות לסימן הפסקה בין ענין לענין ולפני אבל אין כאן שום הפסקה ולמדת שאבל חייב קאי אדלעיל ושברתי ראשי לפתיתים עדי שבאתי על האמת שהנקודות אינם על מקומם ומקומם האמיתי אחר תיבת מבואר לפני תיבת אבל ומן אבל התחלת ענין עד סה"ד תזכירו ומשמיענו אם כי על המגפף וכו' תני עובר בלא מעשה ועל הנודר והמקיים קתני עובר בלא תעשה אינם דומין זה לזה שעובר בלא תעשה הראשון פירושו עובר ואינו חייב מלקות והשני עובר וחייב מלקות ואפשר לומר שלפיכך אין מערבין ותני עובר אחד על כולם:
דף סז המכשף העושה מעשה חייב ולא האוחז את כו':
אמרו פטור הוא פטור אבל אסור כגון פטורי שבת וחייבי מלקות סה"ד דרבנן הוסיף תלמיד טועה אף שבגמ' איתא רק כשבת מוסיף המחבר כמלקות שכ"כ לאו שאין בו מעשה פטור ממלקות אבל אסור:
דף עב ע"א הבא במחתרת נידון על שם סופו היה בא כו':
וכבר פנה ללכת לדרכו שאין מותר להורגו וכן אם יש שם עדים: