דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמבם)· רבי דוד טיטלבוים
מכות · פרק ראשון
דף ה ע"ב אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמור הדין כו' ועדיין אחיו קיים אבל החכמים מעידים שהרי הסמיכו עליו נ"ב לענ"ד הכי פירושו אע"ג דק"ו הוא אבל החכמים העידו שאין עונשין מן הדין שהרי הסמיכו עליו כדאיתא בגמ' וכן הוא ברמב"ם עדות פ"כ הל' ב' ע"ש ובכ"מ:
סה"ד ואם נגמר דינו גברא קטילא הוא:
דף ז ע"ב אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה כו' נשמט הברזל מקתו והרג כו' עד סה"ד פי' לפירושו מה שכתב ואמרו כל שדרך ירידתו ואפילו ירידה שהוא צורך עליה היינו קצב שאמרו בגמ' לאתויי קצב אבל עלה בסולם ונשמטה שליבה פוסק בהלכות רוצח פ"ו הל' י"ג ואפילו בירידה שהיא צורך עלייה אינו גולה ומפרש כיצד היה עולה בסולם ובזה מיושב מה שהניח שם הכ"מ בצ"ע ע"ש בסוף הל' י"ג ורבי אומר וכו' הוא מפרש פי' אחר שלא כרש"י כי רש"י מפרש מן העץ המתבקע יצא קיסם והוא מפרש שהיה תחוב בעץ המתבקע ברזל והוא בא לחטוב העץ ומחמת כח המבקע בעץ נשמט הברזל שהיה תחוב בעץ והוי כח כחו אבל יצא קיסם לכ"ע גולה כמו שכתב שם רוצח פ"ו הל' י"א הנכנס לחנות הנגר ברשות ונתזה בקעת וטפחה לו על פניו ומת הרי זה גולה ובפלוגתא דרבי וחכמים לפי פירושו פוסק שם הל' ט"ו כחכמים וז"ל נשמט הברזל מן העץ המתבקע אינו והא דלא מעתיק בפסקיו נשמט הברזל מקתו נלע"ד מפני שהוא בכלל קצב שהיה מקצב ואין חילוק אם הברזל בעודו על העץ או שנשמט הברזל מן העץ אלא שמחולק עם רש"י שרש"י מחלק רק בין עלייה לירידה ואין מחלק בין מלפניו לאחריו והרמב"ם מחלק בין ירידה מלפניו שאז חייב גם על עלייה שמאחריו וכשהיה הירידה מלאחריו אינו חייב על העלייה שמלפניו: