דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמבם)· רבי דוד טיטלבוים
בבא קמא · פרק שני
דף יט כיצד השן מועדת כו' ועל זה הדרך תקיש ותדין וכשהניחה נ"ב כמו שבקה בגמ' דף כא וכשמואל:
דף כג ע"ב איזה הוא תם ואיזה הוא מועד ממשמשין ר"ל שמושכין אותו ומשחקים בו ואינו נוגח כצ"ל כדאיתא בפסקיו:
לא יחזור לתמותו עד שישחקו בו הנערים ולא יזיק בנגיחה כצ"ל נ"ב פי' בנגיחה לשוורים וכן משמע בגמ' כ"ד ע"ב דהאי דקתני במתניתין כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח פי' שאינו נוגח שור וז"ל הרמב"ם בהלכותיו נזקי ממון פ"ו דין ז' ומאימתי הוא חזרתו עד שיהו התינוקות ממשמשין ואינו נוגח (לא אמר ואינו נוגחן) וכן בשאר הדברים שהועד להן עד שימשמשו בו ולא יהיה עושה אותן ע"כ פי' ולא יהיה עושה אותן הדברים שהועד ובהועד לנגיחת שוורים שלא יהיה נוגח: