אור ברסלב

דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמבם)· רבי דוד טיטלבוים

בבא קמא

קידושין

פרק ראשון

דף יד ע"ב שום כסף ושוה כסף כו' ומה שאמר הניזק והמזיק בתשלומין נ"ב על האי פיסקא הניזק והמזיק בתשלומין הולך המחבר בעקבות רבו הרי"ף ששבק מסקנת גמ' דידן ותפס פי' הירושלמי וכן איתא ברי"ף:

הניזק והמזיק בתשלומין. ירושלמי מלמד שזה משלם חצי נזק וזה מפסיד חצי נזק:

פרק שני

דף יט כיצד השן מועדת כו' ועל זה הדרך תקיש ותדין וכשהניחה נ"ב כמו שבקה בגמ' דף כא וכשמואל:

דף כג ע"ב איזה הוא תם ואיזה הוא מועד ממשמשין ר"ל שמושכין אותו ומשחקים בו ואינו נוגח כצ"ל כדאיתא בפסקיו:

לא יחזור לתמותו עד שישחקו בו הנערים ולא יזיק בנגיחה כצ"ל נ"ב פי' בנגיחה לשוורים וכן משמע בגמ' כ"ד ע"ב דהאי דקתני במתניתין כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח פי' שאינו נוגח שור וז"ל הרמב"ם בהלכותיו נזקי ממון פ"ו דין ז' ומאימתי הוא חזרתו עד שיהו התינוקות ממשמשין ואינו נוגח (לא אמר ואינו נוגחן) וכן בשאר הדברים שהועד להן עד שימשמשו בו ולא יהיה עושה אותן ע"כ פי' ולא יהיה עושה אותן הדברים שהועד ובהועד לנגיחת שוורים שלא יהיה נוגח:

פרק שלישי

דף לב שנים שהיו מהלכין כו' אלא א"כ אותה שעה הוא ערבי שבתות או בערבי ימים טובים נ"ב כל הראשונים והאחרונים אינם מזכירים ערבי ימים טובים אשר בגמ' ליתא וגם הרמב"ם ז"ל עצמו בפסקיו כותב רק ע"ש ובאמת יש חילוק גדול כי בערבי ימים טובים אין נחפזים כ"כ כמו בערבי שבתות:

דף לד שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים כו' כי מה שאמר יתברך וחצו את כספו רצונו לומר שיתחייב במחצית החציון הניזק לבד כצ"ל:

פרק רביעי

דף מה ע"ב קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי כו':

והל' כר"י אבל חייב לשחטו כדי להסיר הזיקו נ"ב בפסקיו גם בש"ע אין זכר להאי אבל וכו' בכאן אך בפסקיו שמירת נפש פ' י"א דין ד' משמע כן וכן הוא ביו"ד סי' של"ד סעי' מ"ג וח"מ סי' תכ"ז והכל מדר"נ:

פרק חמישי

דף מח ע"ב שור שהיה מתכוון לחבירו והכה את כו' אין רצונו לומר כשנתגיירה והיא מעוברת כי זה מבואר הוא נ"ב שדמי הולדות שלה כן איתא בפסקיו חובל ומזיק פ"ד ה"ד:

אבל רוצה לומר כשנתעברה בחיי הגר נ"ב והפילה בחיי הגר ולא שילם עד שמת הגר או כשהפילה אחר מיתת הגר נ"ב כאן פוסק כר"ח ובפסקיו פוסק כרבה שם ה"ג. ולפיכך אינו חייב דמי ולדות כשלא יחיה לזה הגר יורשים נ"ב ע' תוס' אטו ולדות צררי נינהו:

פרק ששי

דף נה ע"ב הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן כו' דרך הרועים בא"ד וכשנדע הדמים ההם אחר כן נאמר כמה שוה זרע ששים אמה מזה השדה ממין הזרע הזה וזאת האמה שאכלה צמחים מכלל הששים אמה וידענו מה שבין השתי שומות וישלם המזיק כצ"ל:

דף סא ע"ב המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו כו' ישבע בעל הבירה על מה שהיה בתוכה שבועה בתורה נ"ב פי' בנקיטת חפץ וישלם המדליק כל שישבע עליו ובלבד שיהי אמוד נ"ב או אינש מהימנא דמפקדי אינשי גביה שיש לו כמה שטען כצ"ל:

פרק שביעי

דף עד ע"ב מחלוקת ר"ש וחכמים נ"ב פי' זה קאי על גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר אחרית המשנה:

פרק שמיני

דף פו ע"ב המבייש את הערום המבייש את כו' והראוי לעשות בחובל בחבירו שיושם כל מה שיתחייב משבת ובושת ורפוי וצער ונזק ויכלול כצ"ל:

סוף המשנה אלא בשור המועד בלבד אין גובין לפי שעיקר הוא בידינו אין מועד בבבל כצ"ל:

דף צ התוקע לחבירו נותן לו סלע רבי יהודה אומר כו' סה"ד וכל אל לו הם קנסות ודנין בא"י כמו שביארנו כצ"ל:

פרק תשיעי

דף קג הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו כו' סה"ד או ישלחהו לב"ד נ"ב פי' לאו דוקא שיתן בעצמו ליד ב"ד אלא יכול לשלוח לב"ד ע"י שליח ב"ד וכן איתא בפסקיו פ"ז הל' י' וכן נותן הוא לשליח ב"ד:

דף קי נתן הכסף לאנשי משמר ומת אן היורשין כו' סה"ד ופירוש מעכבין את הכפרה נ"ב ע' יש"ש סי' ס"ט:

פרק עשירי

דף קיח הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת או נגנב כו' אמרו ומנו את הצאן והיא שלמה פטור מלשלם על הענין הראשון כצ"ל (שיטה מקובצת):

(השמטה) דף קטו זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש כו' בא"ד לפי שהתעסק באסוף הדבש בידו נ"ב בדותא היא שבשתא היא ומיד הרמב"ם לא יצאו הדברים כי מה לי התעסקות לאסוף הדבש בידיו כן ואולי יותר העבודה להציל החמור שלא ישטוף אותו הנהר וגם בגמ' מפורש שעושה מעשה בידו היינו דבידים קא פסיד ששופך את יינו בידים בשבילו אבל בחמורו מניח לו ומעצמו נשטף וכן פי' הרע"ב ע"כ נ"ל שלא היה כלל בפי' הרמב"ם אלו הארבעה תיבות "שהתעסק באסוף הדבש בידו" כל בר בי רב יודע מה הוא אצל חמורו אינו עושה מעשה בידיו אבל אצל יינו עושה מעשה בידים והמעתיק בשגגת תלמוד הוסיף לפרש דברי הרמב"ם והמוסיף גורע:

סליקא לה מסכת בבא קמא:

תוכן העניינים

דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמבם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה