דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמבם)· רבי דוד טיטלבוים
בבא מציעא
פרק ראשון
דף י ראה את המציאה כו' כשהיה עומד בשדה נ"ב שאין לו בעלים וכן הוא בפסקיו גזילה ואבידה פ' י"ז הל' ט' כי גירסתו כגי' הרי"ף רפ"א כי תקינו ליה רבנן ארבע אמות בשדה דעלמא וכפי' הנ"י:
בא"ד ומה שאמרנו שזכתה לו שדהו יתכן זה בשני תנאים נ"ב דוקא שדהו שאינה משתמרת אבל חצירו המשתמרת אינו צריך שום תנאים כדאיתא בפסקיו הלכות אבידה פ' י"ז הל' ח':
דף יח מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנה כו' דייתיקי מלה מורכבת ופירוש ענינה דא תהא למיקם ולהיות והוא שטר ש"מ שמקנהו בו:
פרק שני
דף כח ועד מתי חייב להכריז כו' האחרון שמיני של חג נ"ב בא לומר אם יהיה רגל אחרון סוכות לא יחשוב השבעה ימים אחר יו"ט ראשון לאשר שמיני רגל בפני עצמו אך צריך להמתין עד אחר שמיני של חג ואחריו יכריז שבעה ימים וזאת כי לא הלכו לביתם עד אחר שמיני של חג ואחריו יכריז שבעה ימים אבל תמיד רגל הראשון להכרזה יהיה אותו שפוגע בו וראשון אחרי מוצאו האבידה וז"ל בפסקיו אבידה פ' י"ג הל' ח' בראשונה כל מי שמצא אבידה היה מכריז עליה שלשה רגלים וכו' ואחר רגל האחרון בשבעת ימים מכריז פעם רביעית וכו':
דף כו ע"ב ד"ה מצא בחנות הרי אלו שלו כו' ואמרו מצא בתוכו מעות הרי אלו שלו אין זה כשיהיו אותן הפירות מאיש שאסף אותן הפירות ועשה כל הצריך להן בידיו:
פרק שלישי
דף מ יוציא לו שתות ליין כו' סה"ד ואין הלכה כרבי יהודה נ"ב דאמר אף המוכר שמן מזוקק ע' בפסקיו:
דף מב המפקיד מעות אצל חבירו כו' או שקשר אותן בסדינו או על בטנו נ"ב היינו כשמפקיד אצלו בביתו וכדאמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אבל כשמפקיד אצלו בדרך להוליכם לביתו או ששלח על ידו מעות ממקום למקום דבכך מיירי מתניתין דומיא דקרא וצרת הכסף בידך שצריך שיהי' המעות צרורים בידו ה"ה אם קשרם כראוי על בטנו נגד פניו מהני שפיר עד שמגיע לביתו כמו שפוסק בפסקיו שאלה ופקדון פ"ד הל' ו' וגם הרא"ש כתב כן:
דף מג ע"ב החושב לשלוח יד בפקדון כו' ואמרו כיצד נ"ב כן הגי' במשניות:
פרק רביעי
כיצד משך הימנו פירות כו' וכמו כן אם מכר זה המשכיר להשוכר סחורה והיא בזה הבית שעיקרו למוכר אם רצה גם הוא יתקיים בידו המכר לפי שהסחורה בביתו ואם רצה חוזר בו לפי שהסחורה בשכירות מהמוכר ונ"ב ע' בהלכותיו מכירה פ"ג הל' ז' וכן מביא הנ"י בשם הרשב"א כמו שהגהת וכן כתב הרא"ש:
דף עב האונאה ד' כסף כו' כשיקח מה ששוה ששה בחמשה או מה ששוה ששה בשבעה או מה ששוה חמש בשש או מה ששוה שבעה בששה כל אלה:
פרק ששי
דף פב ע"ב המעביר חבית ממקום למקום כו' ותקנת חכמים אינה אלה בשומר שכר על ענין שיהיה ושומר שכר שיעביר חבית בשכר וישברנה במקום מפורסם שאפשר שימצא לשם עדים יתחייב לשלם ונ"ב ע' בפסקיו שכירות פ"ג הל' ב' וכן פסקו הרי"ף והרא"ש:
פרק שביעי
דף פז ואלו אוכלין מן התורה כו' סמוך לסה"ד ולא אמר לא תדוש בחסימה רצונו לומר:
פרק שמיני
דף קא ע"ב המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים כו' סה"ד והלכה כרשב"ג נ"ב בפסקיו חזר בו ופוסק כת"ק שכל החנויות שוים י"ב חודש:
נשמט בסוף הדיבור שלפניו ואחר ג' שנים הכל לבעל הקרקע אפילו כשיהיו גבוהין:
פרק תשיעי
דף קג ע"ב המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין כו' צריך אתה לידע עד בין שתעשה הארץ הרבה או מעט נ"ב מכאן עד סוף המשנה אין הדרך מפולש ולענ"ד כך צ"ל ועוד פי' מקבל נופל דרך כלל גם על השוכר ועל המוכר שכן הוא אומר במשנה מקבל ורצונו לומר כ"כ חוכר או שוכר וכאלו אמר המקבל שדה או בחכירות או בשכירות ומה שאמר בזו המשנה והלכה שלפניה מקבל זה הדין מקבל זה הדין בעצמו בשוכר (כאן אין נחוץ להוסיף ובחוכר הכל חד ואדרבה מלשונו הזהב כאן מקבל זה הדין בעצמו בשוכר מראה לדעת בעליל כן לשונו הקודם כרצוני) ובזה ישתנה פירושו עם פסקיו שכירות פ"ח הל' ד' החוכר או המקבל שדה וכו' וכדאמר ר"פ קמייתא בין בחכרנותא בין בקבלנותא:
פרק עשירי
דף קטז ע"ב הבית והעליה של שנים נפחתה העליה ואין בעל הבית כו' משנה זו מדברת במי שהשכיר עלייה ואמר לשוכר עלייה זו ע"ג הבית זה אני משכיר לך ולפיכך יורד ודר עמו בבית אבל אמר לו עלייה זו ולא זכר בית:
דף קיז הבית והעליה של שנים שנפלו כו' מה שאמר בכאן של שנים רצונו לומר שהיה עיקר הבית של אחד והעליה של שני ולא ששכר האחד מן השני נ"ב ומה שפורט גם השלילה הולך בעקבות רבו דרבו הרי"ף ז"ל שכתב אחר המשנה אשמועינן בקמייתא שכירות וקמ"ל בהא קנין והיינו הך דכתב הרמב"ם ז"ל מה שאמר בכאן של שנים רצונו לומר שהיה עיקר הבית של אחד והעליה של שני ר"ל בקנין ולא ששכר דכבר אשמועינן בקמייתא היינו במשנה בלפני זה:
בעזרת השם סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת בבא מציעא: