דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים
חומש שמות · כי תשא
(ל' י"ג) כל העובר על הפקדים. פרש"י ז"ל דרך המונין מעבירין הנמנין זה אחר זה וכן כתיב כו' ואם אמנם מה שמביא אצל צאן כתיב ושם בבע"ח שייך שפיר כי לא יעמדו על מקומם ההכרח להעביר אותם לפני המונה והוא מונה אותם ומרחיקין הנמנין שלא יחזרו לעדר אשר לא נמנו עדיין אבל מדברים מעמידין הנצרכים למנות על מקום אחד והמונה עובר לפניהם הולך ומונה כמו בפייס בעזרת ההיכל הנמנין היו עומדים על מקום אחד בכל זאת יקרא כ"כ הנמנה עבר על הפקדים כי בזאת שהמונה עובר והולך הלאה מן הנמנה כן הנמנה עבר מלפני המונה וכבר הוא אחריו ושפיר נקרא עבר שכבר עבר מהמונה אף שעודו עומד על מקומו:
שם ט"ז חושב רש"י ז"ל שני מינים שהיה ליוצאי מצרים הראשון קודם שהוקם המשכן והמנין בפרטות אינו בקרא רק משמעות הפסוקים כמו שפרש"י לעיל ומנינם ידעינן רק מכסף פקודי העדה לקמן (ל"ח כ"ו) בקע לגלגלת והשני אחר שהוקם המשכן (במדבר א') מפורש מנינן לכל שבט ושבט בפרט ומספר כולם בכלל והיו שני המנינין הנ"ל שוה כפרש"י והמנין השלישי אחר מעשה מדין מנו באי הארץ (במדבר כ"ו) היה מספרם רק 601730:
שם כ' בבואם אל אהל מועד וגו' פרש"י להקטיר שחרית ובין הערבים קטורת וכתב שם אות ע' דס"ל להרב דלא נחייב אביאה ריקנית כו' נ"ב וכן פוסק הרמב"ם:
שם כ"ד פרש"י ז"ל והלא לסוך את העיקרין אינו מספיק אלא שראן במים שלא יבלעו את השמן ואח"כ הציף עליהם השמן כו' זו גירסת רש"י ומפרש ואח"כ פי' לאחר שהוציאם מן המים הציף עליהם השמן (הוריות י"א:) והרמב"ם גורס ושלקן במים והציף עליהם שמן ומפרש ובישל הכל על האש עד שנאבדו המים ונשאר השמן וגם בגמ' הגירסות שונות בהוריות הגי' שראן ובכריתות ה' הגי' שלקן:
שם כ"ו ומשחת בו פרש"י ז"ל כל המשיחות כמין כ"ף יונית וכתב ע"ז הש"ח אות ז' פי' כ"ף יונית כמו נו"ן שלנו נ"ב צ"ל כמו נו"ן הפוכה שלנו כי אם היה שוה לנו"ן ישר שלנו לא היו חז"ל מזכירים יונית והיו אומרים כמין נ':
שם ל"ו ושחקת ממנה הדק. אם היה צווי אחת שישחק עד אשר דק היה כתיב ושחקת ממנה דק ומדכתיב הדק משמע שהוא צווי שנית צווי אחת ושחקת ממנה שנית מדבר כ"כ לנוכח הדק עשה אותה דק ותרגומו ותדיק שהמה שני דברים ותשחוק ממנה גם ותדוק:
(ל"א ד') לחשוב מחשבות לעשות. ת"א לאלפא אומנין למעבד נ"ב פי' לאלפא ללמד לעצמו במחשבתו אומנין למעבד שיהיה כל מה שיעשה מעשה אומן והיינו הך שתרגם יונתן למחשב ברעיוניהון היך למעבד ע"כ ושפיר נופל הת"א על לשון הכתוב לחשוב מחשבות לעשות ורש"י ז"ל מפרש בענין אחר:
שם ז' ואת כל כלי האהל ומפרש מה המה כלי האהל בפרטות וכו' ואת השלחן נוסף כמו שנמצא הרבה כמוהו:
שם י"ג לדעת פרש"י ז"ל לדעת האומות בה כי אני ה' מקדשכם ובגמ' שבת י' דרשו חז"ל מזה הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שאמר לו הקב"ה מתנה טובה יש לי ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם אך רש"י מפרש לפי פשטות הקרא:
שם ט"ז ושמרו בני ישראל את השבת שמירה מעולה ביתר שאת ועז כמו שפרש"י לעיל י"ד שלא ינהג בה חול בקדושתה פי' אף שקדושת שבת ניכר אצלו החנות סגור מלאכה מל"ט אינו עושה ועונג שבת כ"כ לא יחסר ישמור עוד את השבת בתוך קדושתה שלא ינהג בה חול ובכל הושטות ידיו ונענוע אבריו ובכל הוצאות פיו לא ישיח דעתו ששומר שבת הוא אשר מבואו עד צאתו קודש הוא ותרויחו בזה לעשות את השבת לדרותם שלא יהיה מפריע להם ולא תהא צרה ויגון במנוחתם ויהיו חפשים באין מוחה מנוחת שלום ושלוה כי אם ינהגו בה בקדושתה איזה דבר חול ויעברו על דברים קלים יעמוד עליהם אונסים ח"ו ויכופו לעבור על כל ל"ט מלאכות דאורייתא ע"כ הקדים הכתוב להזהיר שישמרו אותו בטוב כדי לעשות אותו לדרותם:
שם י"ח כתבים באצבע אלהים כמו לעיל ח' ט"ו אצבע א' הוא ופרש"י שם מאת המקום הוא נסיות:
(ל"ב כ"ט) ברש"י ד"ה כי איש מכם ימלא ט"ס כי ימלא הוא דאיעבד והקרא משתעי בלשון עבר ע"כ צ"ל מלא:
(ל"ג ג') ת"א לא אסלק שכנתי מבינך לא אדע לפרש לשונו אבל התרגום יונתן מוסיף דברים ומתפרש בטוב וז"ל ארום לית אפשר דאיסלק שכינת יקרי מביניכון ברם לא יהי יקרי שרי במדור משריתכון ע"כ מדייק מדכתיב בקרבך ולא לא אעלה עמכם ואפשר כן גם כונת ת"א אלא שקיצר בלשונו או שגגת המעתיקים דלגו על איזה תיבות:
(ל"ד י"ד) ברש"י קנא שמו מקנא להפרע כו' ופורע מעוזביו צ"ל ונפרע מעוזביו: