דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים
חומש ויקרא · שמיני
(י' ד') ויקרא משה א"מ וא"א בני עוזיאל דוד אהרן. נ"ב היה לו לומר בני עוזיאל דודו אך מפני שרצה אמר אליהם קרבו שאו את אחיכם וזה רק משום שהיה דוד אהרן לפיכך המה קרוביהם שני בשלישי:
(י' א') אשר לא צוה אותם. לפי דעת ר' אליעזר המובא ברש"י והוא (יומא י"ג) אשר לא מתו בני אהרן אלא ע"י שהורו הלכה בפני משה רבן שאם שאלו היה גם הוא מצוה להם להביא אש מן ההדיוט מן ונתנו לעיל א' ז' כפרש"י שם יהיה פירוש אשר לא צוה אותם אשר עדיין לא צוה אותם:
שם ו' ויאמר משה אל אהרן ולא' ולא' בניו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו וידע משה כי אצל אהרן פעל שלא יתאבל על בניו כאשר צוה השי"ת כי וידום אהרן אבל מתנועת פני אלעזר ואיתמר הבין משה כי יצר להם שלא יקוננו ויבכו על אחיהם קדושי עליון הפך משה פניו כנגד הבנים ויאמר להם ואחיכם פי' ובדבר אחיכם אל תדאגו שלא יהיה מי מקונן ובוכה עליהם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' רק אתם בל תתאבלו ואל תעשו שום סי' אבלות:
(שם י"א ד' ה' ו') חושב שלשה מינים אשר המה מעלה גרה והסימן טומאה אשר פרסה אינם מפריסים ובסימן הטמא זה כתיב אצל כל אחד מהשלשה מינים באופן אחר בגמל בלשון הוה ופרסה איננו מפריס עתה ובשפן בלשון להבא ופרסה לא יפריס שסופן אינם מפריסים ואצל ארנבת בלשון עבר ופרסה לא הפריסה שתחלתן אינם מפריסים נמצא שחושב סימן הטומאה מבהמה וחיה היה הוה ויהיה להגיד לנו שסימן טומאה אצלם אינו שוה לסימן טומאה אשר אצל דגים וחגבים אשר אם הלך הסימן טומאה ובא הסימן טהרה טהורים וכן אם היה להם סימן טהרה אף כי הלך ובא הסימן טומאה נשארו טהורים חולין ס"ה ס"ו אבל סימני בהמה וחיה אינן כן אם רק היה להם הסימן טומאה ואיננו עתה או שיבא הסימן טומאה אחרי כן או שלא היה ולא יהיה אבל עתה ישנו הסימן טומאה בכל האופנים טמאה:
שם י"ג י"ד ט"ז י"ז י"ח י"ט חסר בתרגום ט"ז פעמים וית אשר בתרגום יונתן לא חסר אחד מהם ובת"א שלח בו יד מעתיק או מדפיס ושמט את הט"ז וית ומשמש בוא"ו המוסיף במקומם אבל אין כן דרך הת"א רק מעתיק תמיד תיבה בתיבה ואם הקרא ואת מתרגם וית ואם בקרא וא"ו מתרגם כ"כ בוא"ו המוסיף כמו שמצינו אצל המשכן וכליו בפרשת תרומה והלאה עד סוף ספר שמות שם ירבו ואת ככוכבים ולא נשמט בת"א במקומם וית אף אחד ע"כ הוא בטח שנשתבש וצ"ל בכל אחד במקום ואת וית כמו בת"י והן המה וית נשרא וית ער וית עזיא י"ד וית דיתא וית טרפיתא וית ט"ז ציצא וית ציפר שחפא וית נצא י"ז וית קריא וית שלי נונא וית קפופא י"ח וית בותא וית קאתא וית ירקרקא י"ט וית חוריתא וית נגר טורא וית עטלפא והרבים נכשלים בקראם ש"מ וא"ת והני ט"ז תיבות קורים מקרא בלא תרגום כלל וע' ש"ע סי' רפ"ה עד כמה הדבר מגיע וכיון דכתיב ואת צ"ל נגדו בת"א וית כמו בת"י ואלו המדפיסים לדידי צייתי ידפיסו כל וית הנ"ל ואם לא עכ"פ מחויב כל יחיד החרד על דברי חז"ל לרשום בחומש שלו כל הני וית אשר לא ישכח בקראו שנים מקרא לתרגם גם אותן וית: