דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים
חומש ויקרא · אמור
(כ"א ב') לאמו ולאביו כאן אצל כהן הדיוט שקמ"ל שלהם יטמא מקדים לאמו אף שאביו עודנו חי ועל בעל האשה החיוב התעסקות קבורתה ולא על הבן בכל זאת מותר גם לבן לטמא לאמו ואצל כ"ג לקמן שלא יטמא רבותא טפי אף שאביו אינו חי ועל הבן קבורתה אעפ"כ לא יטמא ע"כ כתיב שם לאביו ולאמו לא יטמא:
שם ד' לא יטמא בעל בעמיו כאן תרגם אונקלוס על בעל רבא כמו כל בעל שאינו סמוך לאשה:
שם ז' זונה וחללה גרושה לא יקחו חשב החמור חמור קודם בדרך לא זו אף זו ולקמן י"ד אצל כהן גדול עיקר לאשמועינן שגם אלמנה לא יקח אבל אינך שלש מק"ו יש ללמוד אלא שטרח וכתב לה קרא ע"כ מקדים אלמנה וכיון שמתחיל בהקל שבהם מונה כן כולם הקל הקל תחלה גרושה חללה זונה בדרך זו ואצ"ל זו:
שם י' בעה"ט והכהן הגדול ה' גדול מאחיו בנוי. בכח. בעושר. בחכמה. ובשנים ע"כ והאי ובשנים זר מאד היכן מצינו שהכהן גדול היותר זקן מכל הכהנים ובתוספתא יומא פ"א איתא ובמראה וכן מעתיק הרמב"ם בה' כלי המקדש פ"ה ה"א בנוי בכח בחכמה בעושר במראה ואם כי כלשון בעה"ט כן הוא במדרש רבה ברור כשמש שים במדרש נשתבש מיד המעתיקים ונתחלף להמעתיקים ה' דברים דהכא בה' שהאב זוכה לבן עדיות פ"ב מ"ט ושם איתא ובשנים ושייך שפיר וכאן בבעה"ט וכן במדרש כדי להקטין ולקרב השיבוש לאשר היה אמרת שהיה כתיב בפנים היינו שיהיה יפה תואר ויפה מראה והיינו הך במראה דאיתא בתוספתא וברמב"ם:
שם כ"ב לחם אלהיו. בעה"ט הפסוק מתחיל בל' ומסיים בל' רמז לששים מומין באדם ע"כ נ"ב הרמב"ם ביאת מקדש פ"ו מונה מספר למומין חמשים באדם ובבהמה המחלל העבודה ולוקה תשעים באדם לבד לוקה ולא מחלל ב' יש שאינן אלא מפני מראית עין ועליהם אינו מחלל ואינו לוקה ע"כ לא ידעתי הני ששים נגד מי ואפשר לומר שצ"ל מתחיל ומסיים בל' ול' בתוכו רמז לצ' מומין שבאדם לבד:
(כ"ג כ"א) בזה הפרשה קורא לכל מועד בשמו וכמו שייעד בתחלתם אלה מיעדי וגו' אשר תקראו אותם בשמם לכל אחד במועדו וכן אנחנו מוכיחים אותם בתפלה והנה קורא כאן חג המצות יום הזכרון יום כפורים חג הסוכות חג עצרת ע"כ כתיב הכא כ"כ איך לקרוא שם זה החג ואומר וקראתם בעצם היום הזה כעצמו של יום שהוא ממחרת השבת השביעית ות"א שבועתא שביעתא כן תקראו אותו שביעית וכדכתיב פ' פנחס בשבעותיכם מקרא קודש ובפ' ראה שבעה שבעות תספר לך ועשית חג שבועות:
רש"י שם כ"ב מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן ור"ה ויו"כ מכאן ללמדך וכו' ע"כ בפשטות נ"ל שהוא בסדר נכון אחר פסח שהיו מקדימין לקצור שעורים לעומר טרם שהתחילו העם לקצור לעצמם וכן חטים מהרו להקדים לקצור טרם שיקצרו הבעלי שדות עבור שתי הלחם שהמה בכורים ואחר שבועות התחילו כל בעלי השדות לקצור עוד קודם ר"ה והיה התבואה מונח בשדה עד חג האסיף וכיון שעיקר הקצירה לכל היא בין שבועות לר"ה כתיב ביניהם המצות הנוהג בשעת קצירה פאה לקט:
שם שכל הנותן לקט שכחה ופאה כו' אגב רהיטא דמרגלי בפומא הני תלת הכניס המעתיק גם כאן שכחה אבל שיבוש הוא כי לא שייך לומר על שכחה כל הנותן כי אינו נותן רק שכח וגם לא שייך על שכחה לומר מה ראה הכתוב ליתנה באמצע כיון דלא כתיב כלל הכא:
שם ל"ח מלבד שבתות אף שגם שבת נאמר כאן אך לאשר לא כתיב קרבנה ע"כ נאמר עתה מלבד הקרבן אשר מקריבין בשבת ובפי' לת"כ מצאתי שיכול כשחל יו"ט בשבת ידחו מוספי שבת קמ"ל בזה מלבד שבתות ה' אשר גם מוספי שבת יקרבו:
שם מ' הדר פרש"י הדר באילנו משנה לשנה וזהו אתרוג ואפשר עוד לומר על אתרוג הדר בבית לעולם שנמצא אצלי י"ג אתרוגים מי"ג שנים תרל"ט עד נ"א ולא שלט בהם רקב המה קשים כאבנים אבל שאר פירות כשמשהים אותם נרקבים:
(כ"ד ט') כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה'. פי' מלבונה זכה שהיתה אשה לה' היו החלות כשריים: