דבש תמר - א (תורה)· רבי דוד טיטלבוים
חומש ויקרא · אחרי מות
(ט"ז י"ד) בעה"ט ט"ז על מזבח הזהב עם שיורי הדם שעל מזבח החיצון כו'. נ"ב פי' השבע הזיות שעל המזבח הזהב ושפיכת השיריים אל יסוד מזבח החיצון הרי שמונה ועל שהיו מעורבים דם הפר ודם השעיר כל אחת לשנים יחשב הרי ששה עשר והנתינה על הקרנות לא קחשיב:
שם כ"א איש עתי ע"ש רש"י וש"ח אות נ' ואפשר עוד לפרש איש עתי איש שהעת פנוי לו (איין צייטיגער מענש) שהוא בור תפלה ותחנה אינו יודע אף צורות אותיות אינו מכיר ויש לו עת פנוי ביוה"כ וחבריו אנשי שדות כמוהו רצים אחריו ותולשים בשערו וממהרים עליו לבוא לצוק כדאיתא בגמ' ולא לרב ולא רבנים עושים כזאת:
שם כ"ד ברש"י ואת עולתו איל לעולה האמור למעלה כו' ואת עולת העם ואיל לעולה האמור למעלה נ"ב גם בעלתו כתיב ואיל כמו בעולת העם אך בעולת העם ואיל אחד לעלה ע"כ צ"ל כאן ברש"י כמו כן ואת עלת העם ואיל אחד לעולה האמור למעלה:
(י"ח י"ד) ערות אחי אביך כו'. פי' רש"י ומה היא ערותו אל אשתו לא תקרב רש"י מפרש פשטיה דקרא אבל בגמ' סנהדרין נ"ד מפורש דכאן ערות אחי אביך לד"ה ממש:
שם כ"א למלך רש"י ז"ל מפרש ועושין שתי מדורות גדולות ומעבירין כו'. היינו פשטיה דכתיב להעביר אבל הרמב"ם פוסק שם כרבא דאמר כמשוורתא דפוריא ופרש"י שם שהיתה חפירה בארץ והאש בוער בו והוא קופץ משפה לשפה כדרך התינוקות קופצים בימי הפורים ע"כ: